קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קריטריונים לעליית בני הפלשמורה: בעתירה שבכותרת מתבקש בית המשפט להורות למשיבים ליתן מעמד בישראל לעותרים 5-3 על-פי החלטות ממשלה שונות, שבהן נקבעו תנאים וקריטריונים להעלאת בני הפלשמורה מאתיופיה למדינת ישראל. נציין כבר עתה שמדובר ב"גלגולה השני" של העתירה, שכבר נדונה בעבר לפני בית משפט זה. ונוסיף, שהשאלה המרכזית העומדת להכרעה היא אם העותרים 5-3 הם מ"זרע ישראל". רקע והחלטות הממשלה הרלבנטיות כעולה מכתבי הטענות, יהודי אתיופיה, המכונים גם "ביתא ישראל" עלו ברובם לישראל במבצע משה בשנת 1984 ובמבצע שלמה בשנת 1991. עליות קטנות יותר היו גם במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת. בשנות האלפיים קיבלה הממשלה מספר החלטות הנוגעות להעלאתם של קבוצה נוספת המכונה "זרע ישראל". מדובר במי שאינם זכאים למעמד לפי חוק השבות, התש"י-1950. אלו הן עיקרי ההחלטות: בהחלטת ממשלה 2948 מיום 16.2.2003 נקבע, ש"צאצאיהם של יהודי אתיופיה מצד אמותיהם המבקשים לשוב ליהדותם, יוכלו להיכנס לישראל על-פי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, על מנת לשוב כאן ליהדות באופן רשמי ולהתערות מחדש בעם היהודי". כמו כן, נקבעו באותה החלטה הוראות ביצוע שונות. החלטת ממשלה נוספת בנדון התקבלה ביום 6.3.2005; היא החלטת ממשלה 3356. בהחלטה זו נקבע, שיש להמשיך ביישומה של החלטה 2948, וכן ניתנו הנחיות שונות בדבר קצב העלאת הזכאים. ביום 10.3.2005 התקבלה החלטת ממשלה נוספת שמספרה 3368. לפי החלטה זו - עד סוף שנת 2007 יובאו לישראל כ-13,000 בני הפלשמורה בהתאם לרשימה הסופית והמסמכים של הפוטנציאל לעליה, שאושרה על ידי משרד הפנים הכוללת 17,188 נפש, כאשר מתוכם עלו כ-4,300 על בסיס מבחן שנקבע בהחלטה 2948. החלטה זו כללה גם קווי יסוד לתכנית העלייה, וכן נקבע בה ש"בתום שנת 2007 עם השלמת הבאתם ארצה של כל בני הפלשמורה בהתאם ל'סקר' יסגרו המחנות באתיופיה". בהחלטת ממשלה מס' 4082 מיום 14.9.2008 נקבע, שלאחר בדיקת למעלה מ-17,000 בקשות ולאחר כניסתם לארץ של 16,096 מתוך המבקשים שעמדו בתנאים שנקבעו בהחלטות הממשלה הקודמות, לפנים משורת הדין, יוסיף שר הפנים וייבחן את מועמדותם לכניסה לישראל של בני פלשמורה נוספים העונים על התנאים הבאים: (1) רשומים ב"מפקד שארית יהודי אתיופיה מ-1999, המכונה 'סקר אפרתי ולדמן', ובלבד שהם מתגוררים בגונדר לפחות שנה ממועד החלטה זו"; (2) עונים על התנאי, שנקבע בהחלטת ממשלה 2948, שלפיו עליהם להיות צאצאים של יהודי אתיופיה מצד אימותיהם על מנת לשוב ליהדות באופן רשמי ולהתערות מחדש בעם היהודי; (3) קרובי משפחתם הגישו או יגישו עבורם בקשה לפי נהלי משרד הפנים. החלטת הממשלה האחרונה שהתקבלה בנדון היא מיום 14.11.2010 (החלטת ממשלה מס' 2434). נושא ההחלטה "הבאתם לישראל של אחרוני הפלשמורה". בהחלטה זו נקבע, שעל אף האמור בהחלטות קודמות, מוטל על שר הפנים להמשיך ולבחון את מועמדותם לכניסה לישראל של בני פלשמורה נוספים העונים על התנאים המצטברים הבאים: (1) עונים להגדרה "זרע ישראל מצד אמותיהם" ומבקשים כדרישת ההלכה, לשוב ליהדותם; (2) רשומים ב"פנקס קהילת הממתינים בגונדר" משנת 2007, כפי שעודכן בשנת 2010 (צוין שהפנקס מונה 1854 בתי אב ובסך הכל 7846 נפש ושמור במזכירות הממשלה); (3) קרובי משפחה בישראל הגישו או יגישו עבורם בקשה בהתאם לנהלי משרד הפנים בתוך שלושה חודשים ממועד קבלת ההחלטה. מכאן, לעניינם הפרטני של העותרים: העותרים וההליכים הקודמים העותרים הם בני משפחה (מורחבת). עותרת 1, גב' דג'יטנו, היא אחותם של עותר 3, מר דריבו, ושל עותרת 4, גב' יאלגנש (ז"ל) (עותרת 4 נפטרה בעת שהעתירה הייתה תלויה ועומדת). עותר 5, מר מיהרט, הוא בנה של עותרת 4 (ז"ל). עותרת 2, גב' אצ'ש, היא ביתו של עותר 3. עותרת 1 הגיעה לישראל בשנת 1999 וקיבלה רשיון ישיבה א/5, ובהמשך התגיירה. עותרת 2 הגיעה לישראל גם היא בשנת 1999 וקיבלה מעמד של תושבת קבע. בעתירה התבקש לאפשר את כניסתם לישראל של העותרים 5-3; וכן התבקש ליתן להם מעמד לפי החלטות הממשלה השונות. אין חולק כי אמם של העותרים-אחים - דג'יטנו, דריבו וינגלאש - היא גב' זריטו; וכי אותה זריטו הייתה ביתם של מר קסה (יהודי) ושל אישה נוספת. העניין העיקרי בו נחלקו הצדדים נוגע לזהותה של אותה אישה נוספת - היא אמה של זריטו, ובמיוחד לשאלה אם היא הייתה מ"זרע ישראל". נפרט על כך בהמשך. בקשות להעלאת העותרים 5-3 לישראל נדחו על-ידי המשיבים. הבקשה להעלאת עותר 3 (ובני משפחתו) נדחתה ביום 19.2.2006 בנימוק שהוא נולד לאם נוצריה, שאמה הייתה נוצריה; וכן שבת זוגו היא נוצריה. מכתב מאוקטובר 2010, ששלח בא כוחו בעניינו לא נענה, לפי הנטען. הבקשה למתן מעמד לעותרת 4 (ז"ל) ולבנה עותר 5 (ומשפחותיהם), שהוגשה ביום 3.10.2010, נדחתה ביום 12.12.2010 מאותם נימוקים. נגד החלטות אלה הוגשה עתירה לבית משפט זה (עת"מ 5953-02-11) ("העתירה הראשונה"). בעוד העתירה הראשונה תלויה ועומדת, התקבלה ביום 21.9.2011 החלטה עדכנית בעניינם של העותרים. באותה החלטה צוין, שכעולה מפתיחת תיקי עלייה של בני משפחה שטענו לזכאות מכוח האם המשותפת גב' זריטו והסבתא המשותפת גב' מֶנֶן (חשיבות נתון זה תובא בהמשך, י. מ.), בני המשפחה עלו לישראל מסיבות שונות, אך לא באה הוכחה לכך שהם באים בגדר "זרע ישראל" מצד אימותיהם. צוין באותה החלטה ש"ממידע בתיקים של בני המשפחה נמצא מידע מהימן לכך שהאם זריטו, והסבתא מנן היו נוצריות גמורות וכי אין שרשרת אמהות יהודיות, כנדרש בהחלטת הממשלה שבנדון" (מש/6). פסק הדין בעתירה הראשונה ביום 9.12.2011 ניתן פסק דין בעתירה הראשונה (כב' השופט נ' סולברג). פסק הדין הורה על השבת עניינם של העותרים לבחינה מחודשת של המשיבים תוך מתן החלטה חדשה. בפסק הדין צוין, שסמוך למועד הדיון ביקשו העותרים לצרף תצהירים חדשים שכללו עובדות חדשות - תצהיריהם של הרב ולדמן ושל מר טרקן טסמה. בהמשך לכך קבע בית המשפט, שקיים קושי להעמיד את ההחלטה המינהלית בשבט הביקורת השיפוטית בנסיבות שנוצרו. בית המשפט עמד על כך, שבעניין אחד לפחות העותרים הרימו את הנטל להראות, שהחלטת המשיבים מבוססת על ממצאים עובדתיים שיש לתהות על נכונותם. זאת, בהתייחס לעמדת המשיבים, שעותר 3 נולד וגדל בכפר בשם ספנקארה; כפר המיושב על-ידי נוצרים גמורים לפי עמדת המשיבים דאז. עמדה זו, כך נקבע בפסק הדין, הייתה בניגוד לתצהירי הרב ולדמן ומר טרקן טסמה שהוגשו על-ידי העותרים. לפי תצהירים אלה מדובר בכפר שהיו בו יהודים. בית המשפט קבע, שעל המשיבים להתמודד עם עניין זה וכל עוד לא יעשו כן קביעתם הנחרצת שמדובר בכפר שגרו בו רק נוצרים אינה יכולה לעמוד. הוסף, שבנסיבות העניין אין לבוא בטענות כלפי העותרים על כך שהתצהירים החדשים הוגשו בשלב מאוחר, וכי מסיבות שונות מן הראוי לשמוע טענות עובדתיות חדשות אף שלא נטענו מלכתחילה ולקבל החלטה חדשה. העתירה התקבלה, כאמור, במובן זה שהתאפשר לעותרים להגיש בקשה חדשה למשיבים, ובבקשה זו תינתן החלטה חדשה. ההחלטה החדשה שהתקבלה בהתאם לפסק הדין הגישו העותרים בקשה חדשה לבחינת עניינם ביום 23.12.2011. החלטה חדשה ניתנה רק ביום 28.10.2012 (נספח ג' לעתירה), וזאת חרף פסק הדין, שקבע שההחלטה החדשה תינתן בתוך שלושה חודשים ממועד הגשת הבקשה. בהחלטה החדשה סורבו בשנית בקשות העותרים. בהחלטה החדשה צוין, שטענות העותרים נבחנו ונערכו תחקירים מחודשים לבני משפחה נוספים של המבקשים. באשר לכפר ספנקארה, נקבע שאין מקום לשנות מהעמדה שמדובר בכפר של נוצרים, שלא חיו בו יהודים. נקבע, שהדבר אינו סותר את תצהירו של הרב ולדמן, שכן בין הנוצרים יש גם מתנצרים וחלקם הם צאצאי הפלשמורה. צוין, שהדברים הובררו והובהרו בשיחה עם הרב ולדמן. עוד נכתב בהחלטה, שלגבי הסבתא (אמה של זריטו, שהיא עצמה אמם של עותרים 1, 3 ו-4 (ז"ל)) - הרי שבירור שנעשה בקרב בני המשפחה של העותרים העלה את הממצא שהועלה לפני בית המשפט בעתירה הראשונה: למר קסה (סבם של עותרים 1, 3 ו-4 (ז"ל)) הייתה אישה חוקית בשם מנן, שהיא מבני הפלשמורה, ולכן ילדיה נמצאו זכאים לפי החלטת הממשלה. אלא שגב' זריטו, אמם של העותרים-האחים, נולדה למר קסה ואישה אחרת - גב' דינגוט, שהייתה עובדת בביתו של מר קסה. כלומר, זריטו היא בתה של דינגוט ולא בתה של מנן. אותה דינגוט לא הייתה מבני הפלשמורה אלא נוצריה גמורה. על כן גם העותרים אינם מ"זרע ישראל", ואין הם זכאים לפיכך למעמד מכוח החלטות הממשלה. החלטה זו היא שעומדת במוקד העתירה שלפניי. עיקר טענות העותרים בעתירה נטען, שעותרים 5-3 זכאים לעלות לישראל מכוח החלטות הממשלה הנ"ל. שלושתם, לפי הטענה, מ"זרע ישראל". כמו כן נטען, ששלושת העותרים נמצאים ברשימות הקובעות שהוזכרו בהחלטות הממשלה. עותר 3, מר דריבו, מופיע ברשימת אפרתי ולדמן משנת 1999, וברשימה מעודכנת משנת 2003 ומסומן ברשימה כמשתייך ל"זרע ישראל". עותר 3 אינו מופיע, עם זאת, ברשימה החדשה משנת 2010, וזאת משום שהיא כוללת רק את ראשי המשפחות המתגוררות בגונדר כאמור בהחלטת הממשלה מיום 14.11.2010, ואילו הוא מתגורר באדיס אבבה. עותרים 5-4, גב' יאלגנש (ז"ל) ומר מיהרט, מופיעים ברשימה האחרונה שפורסמה משנת 2010, ולכן הם נכללים בהחלטת הממשלה האחרונה (מס' 2434). כאמור נטען, שהעותרים משתייכים ל"זרע ישראל". בכל הנוגע לכפר ספנקארה, נטען בעתירה, שהמשיבים שינו את טעמם לאחר שהתקבלה העתירה הראשונה וכעת הם מודים, שמדובר בכפר שבו גם מתנצרים בני הפלשמורה. עוד נטען, שגב' זריטו היא אמם של עותרים 4-3 וכי אמה של זריטו הייתה גב' מנן. זריטו ומנן הן אפוא מ"זרע ישראל", לפי הנטען בעתירה. אישה בשם דינגוט לא הייתה בביתו של מר קסה, לטענת העותרים. המשיב, בהחלטתו מיום 28.10.2012, קבע כבר שגב' מנן הייתה מזרע ישראל. מכאן שגם העותרים 5-3 הם מזרע ישראל. טענה נוספת, שהייתה בפי העותרים היא, שארבעה אחים ואחות של עותרים 4 ו-5 (כנראה שהכוונה הייתה ל-3 ו-4) נמצאים בישראל, ועל כן ההחלטה שלא להעלות את העותרים 5-3 עומדת בניגוד לעיקרון השוויון ומהווה הפלייה. עיקר טענות המשיבים תחילה טוענים המשיבים, שדין העתירה להידחות על הסף. הטעמים הנטענים לכך הם שניים: ראשית, שלעתירה לא צורפו תצהירים של עותרים 5-3 על אף שעיקר העובדות בעתירה הוא בנוגע לקורותיהם שלהם; ובאופן ספציפי לשאלה מי הייתה סבתם של עותרים 4-3. שנית, נטען שלעתירה צורפו עותרים מספר כאשר בעניינו של כל אחד מהעותרים 5-3 קיימת תשתית עובדתית שונה. בייחוד נכון הדבר ביחס לבני משפחותיהם של עותרים 5-3, שגם להם התבקש בתחילה ליתן מעמד, ושרבים מהם בגירים ובעלי משפחות משל עצמם. המשיבים טענו שיש לדחות את העתירה גם לגוף העניין. יצוין תחילה, בהקשר זה, שהמשיבים לא חלקו על כך, שעותר 3 מופיע בסקר אפרתי-ולדמן משנת 1999, ושעותרים5-4 מופיעים ברשימה שנזכרה בהחלטת הממשלה האחרונה מיום 14.11.2010 - פנקס הממתינים בגונדר משנת 2007, כפי שעודכן בשנת 2010. אלא שעמדת המשיבים היא, שהתנאים החלים היום לצורך העלאת בני הפלשמורה הם התנאים מהחלטת הממשלה האחרונה בלבד (החלטה 2434). לפיהם, נדרש מבקש העלייה להופיע בפנקס קהילת הממתינים בגונדר משנת 2007, כפי שעודכן בשנת 2010. אין חולק, שעותרת 4 (ז"ל) ועותר 5 עומדים בתנאי זה, אולם נטען שעותר 3 - שאין חולק על כך שאין הוא מופיע ברשימת הממתינים בגונדר - אינו עומד בתנאי הראשון בהחלטת הממשלה המחייבת בעת הזו ודי בכך כדי לדחות את עתירתו. המשיבים טענו גם, שנערכה על-ידם בדיקה חוזרת בשאלה אם סבתם של עותרים 4-3 הייתה מ"זרע ישראל", ונמצא כי הסבתא הייתה נוצריה. בדיקה זו מבוססת, לפי הנטען, בין היתר, על תיקי העותרים ובני משפחותיהם; וכן על ראיות חיצוניות מפי מספר מקורות שונים - שלא נחשפו בכתב התשובה - והמכונים "יודעי דבר", המכירים היטב את המשפחה והרקע המשפחתי, לטענת המשיבים. נרחיב על אודות הראיות השונות בהמשך הדברים. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בחומר שהוגש לעיוני ושמעתי בהרחבה את טענות הצדדים במהלך שני דיונים שהתקיימו בהליך זה - באתי לכלל מסקנה שדין העתירה להידחות. זאת, לאחר ששוכנעתי כי בסופו של יום אין עילה להתערב בשיקול דעתם של המשיבים ועמדתם. תחילה נדון בטענות הסף בקצרה; ולאחריהן לגופו של עניין. טענות הסף בטענות הסף שנטענו לא מצאתי ממש, בנסיבות העניין. תחילה לטענה שעניינה אי צירוף תצהירים של העותרים 5-3: ראשית, החלטת הממשלה מאפשרות הגשת בקשה על-ידי קרובי משפחה. שנית, מדובר, כאמור, בגלגולה השני של העתירה. גם בגלגולה הראשון של העתירה טענו המשיבים בתשובה לעניין היעדר תצהירים של עותרים אלה. חרף טענה זו התקבלה העתירה, ופסק הדין הפך חלוט. בעקבות פסק הדין קיבלו המשיבים החלטה חדשה. בנסיבות אלה, מקובלת עליי טענת בא כוח העותרים בדיון לפניי, שקיים קושי לאפשר למשיבים להישמע בטענה זו של היעדר תצהירים. יש אפוא לקיים בירור לגופו של עניין על בסיס הראיות הקיימות. אשר לצירוף העותרים לעתירה אחת, הרי שבדיון לפניי הודיע בא כוח העותרים שהוא מצמצם את הסעד המבוקש בעתירה לעניינם של עותרים 5-3 בלבד (בלא בני משפחתם בגדרי עתירה זו), וזאת בהמשך להודעת באת כוח המשיבים, שאם יוכרו עותרים אלה כזכאים כל אחד מהם יהיה זכאי לעלות עם משפחתו וילדיו הקטינים (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 5.2.2013 ש' 9-1). משמעות הדבר היא, שקיימת תשתית עובדתית משותפת רחבה בעניינם של עותרים 5-3, כאשר השאלה העיקרית היא אם סבתם של עותרים 4-3 הייתה יהודיה או נוצריה (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 5.2.2013 ש' 15-14). משכך, אין מקום לסלק את העתירה על הסף בשל הצירוף של עותרים שונים. גדר המחלוקת - לגופו של עניין כאמור, המחלוקת העיקרית היא בשאלה אם מר דריבו, גב' יאלגנש (ז"ל) ומר מיהרט (עותרים 3, 4 ו-5 בהתאמה) שייכים ל"זרע ישראל"; ובאופן ספציפי - מי הייתה סבתם של עותרים 4-3, והאם היא הייתה מ"זרע ישראל". נזכיר, שאין מחלוקת שאמם של עותרים 4-3 הייתה גב' זריטו. אין חולק גם, שאביה של גב' זריטו, סבם של עותרים 4-3, היה מר קסה. המחלוקת היא, כאמור, באשר לזהותה של אמה של גב' זריטו והיותה מ"זרע ישראל". אלו עמדות הצדדים, שעליהן הם חזרו בדיון לפניי: עמדת המשיבים היא, שלמר קסה (ה"סב") היו שתי נשים: גב' מנן וגב' דינגוט. גב' מנן, שהייתה אשתו הראשונה של מר קסה, הייתה מ"זרע ישראל" ויש לה צאצאים שעלו לישראל, וביניהם גב' אלמיטו, שבנה הוא מר טרקן טסמה (תצהירו צורף לעתירה כנספח טז'). גב' דינגוט הייתה עובדת בביתו של מר קסה, והיא הייתה נוצריה משבט ה"בריה". גב' זריטו היא, לפי עמדת המשיבים, ביתם היחידה של מר קסה וגב' דינגוט. בשלב מסוים, גב' דינגוט ברחה עם זריטו מכיוון שאוימה על-ידי גב' מנן, וככל הנראה בשלב כלשהו אימצה גב' דינגוט את השם מנן (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 5.2.2013). אם כך, העותרים 5-3 הם צאצאיה של גב' זריטו שהיא בתה של גב' דינגוט, שהייתה נוצריה. הם אינם, לפיכך, מ"זרע ישראל". עמדת העותרים היא, שגב' זריטו הייתה בתה של גב' מנן. גב' מנן הייתה מ"זרע ישראל", לפי הנטען, ומכאן שגם העותרים הם מזרע ישראל. אשה בשם דינגוט "לא הייתה ולא נבראה" (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 5.2.2013 ש' 24), לטענת העותרים. באי כוח הצדדים הפנו בכתבי הטענות ובשני דיונים שהתקיימו לפניי לראיות מינהליות שונות, וזאת נוכח היות המחלוקת עובדתית בעיקרה. בדיון השני שהתקיים ביום 26.5.2013, בהסכמת בא כוח העותרים, שמעתי ראיות נוספות במעמד צד אחד; ואודות עניין זה יפורט בהמשך. קודם שנעבור לבחינת הראיות המינהליות שעל בסיסן התקבלה החלטת המשיבים נעמוד בקצרה על אמת המידה הנורמטיבית החלה בנדון. אמת המידה הנורמטיבית כאמור, בעתירה התבקש לאפשר את כניסתם של עותרים 5-3 לישראל וליתן להם מעמד לפי החלטות הממשלה הנ"ל. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע, בהקשרים של מבקשי עליה מכוח שבות, שהנטל הראשוני להבאת ראיות מינהליות להוכחת הזכאות רובץ על כתפיו של מבקש המעמד (ראו, בג"ץ 8047/11 סובול נ' משרד הפנים (17.2.2013) בפסקה י' והאסמכתאות שם). הרציונאל העומד ביסודו של כלל זה הוא, שמדובר במקרים שבהם העובדות הן בידיעתו או בשליטתו של הפרט המעוניין בקבלת ההחלטה ועל כן הנטל עליו לבסס את זכאותו (ראו, דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ראשון 443 (2010)). כלל זה והרציונאל העומד ביסודו יפים גם לענייננו. בפסיקה נקבע גם, ש"טיבן של הראיות הנדרשות להרמת הנטל הראשוני על-ידי המבקש עשוי להשתנות ממקרה למקרה ומזמן לזמן. לעניין זה לא ניתן - ואף אין זה רצוי - להתוות כללים נוקשים..." (בג"ץ 394/99 מקסימוב נ' שר הפנים, פ"ד נח(1) 919 (2003)). ראיותיו של מבקש המעמד עשויות להקים "חזקת זכאות", ואז עובר הנטל לרשות לסתור את חזקת הזכאות, כאשר "עוצמת הראיות המינהליות הנדרשות לסתירתה של חזקת זכאות, תלויה, בין היתר, באיתנותה של חזקת הזכאות, שמידתה נגזרת מעוצמת הראיות המינהליות שהמבקש הביא לביסוסה" (שם). גם דברים אלה יפים לענייננו. בהקשר זה יש לציין, שכעולה מתשובת המשיבים, המציאות באתיופיה היא "מציאות הנעדרת רישום ונעדרת מסמכים". אופיין וטיבן של הבדיקות מוכתב מכורח מציאות זו כאשר הבדיקות שנעשות מסתמכות דרך כלל על עדויות ובירורים בעל-פה; שיחות וליקוטי מידע מפה לאוזן תוך הצלבת מקורות - בני משפחה, מכרים ושכנים (סעיף 58 לתשובה). מדובר גם בבירור המתייחס לעבר הרחוק. ואכן, המקרה שלפניי ממחיש מציאות זו, שכן הראיות כולן - הן ראיות מן הסוג הזה, כפי שנראה להלן. לבסוף, נציין, שבבחינת הראיות על המשיבים להפעיל שיקול דעת באופן סביר על פי הראיות שרשות מינהלית סבירה תראה בהן ראיות בנות-משקל (פרשת סובול, לעיל; ברק-ארז, לעיל, עמ' 446). בפרשת סובול עמד בית המשפט גם על אמות המידה לביקורת שיפוטית בכגון דא. נקבע, ש"בית המשפט לא יחליף ככלל את שיקול דעתה של רשות מינהלית בשיקול דעתו שלו, וכל עוד החלטת הרשות אינה נגועה בחוסר סבירות קשה, בשיקול זר או באפליה, לא יתערב בית המשפט בה" (פסקה י'). הביקורת השיפוטית היא, בין השאר, על סבירות ההחלטה לקבל ראיה מינהלית כבת-משקל; וכן על סבירות המשקל שייחסה הרשות המינהלית לראיות במצטבר (ברק-ארז, לעיל, בעמ' 447). מכאן - לראיות: הראיות שהציגו העותרים הראיה הראשונה, שעליה ביקש בא כוח העותרים להסתמך היא דף מסקר אפרתי ולדמן בעניינו של מר דריבו, עותר 3 (נספח ט' לעתירה). מדובר בסקר שנערך בשנת 1999 על-ידי משלחת ישראלית, שבראשה עמדו מר אפרתי והרב ולדמן. תפקידה של המשלחת היה להרכיב רשימה שמית של שארית יהודי אתיופיה (סעיף 14 לתשובה; נספח יד' לעתירה; תצהירו של הרב ולדמן מיום 1.1.2011, שצורף במסגרת נספח ב' לעתירה). לפי אותו דף אמו של עותר 3 היא גב' זריטו, וסבתו היא גב' מנן. עותר 3 סומן באות E, ובעתירה נטען שהאות E היא קוד לכך שמדובר במי שאמו היא מ"זרע ישראל". יצוין, שלפי החלטות הממשלה אין די ברישום בסקר אפרתי ולדמן או ברשימות שנערכו לאחר מכן, ונדרשת הוכחה פרטנית שמבקש המעמד הוא מ"זרע ישראל" מצד אמו (ראו, עת"מ (י-ם) 3605-07-11 טפרה נ' שר הפנים (4.1.2012); עת"מ (י-ם) 327-04-12 ביינה נ' משרד הפנים (15.7.2012)). בהקשר זה יצוין, שהדבר עולה גם מתצהירו של הרב ולדמן שצורף לעתירה, שבו צוין שהרשימות היו כלי ובסיס לבחינת הזכאות של בני הפלאשמורה, אך נערכת בכל מקרה בדיקה פרטנית לפני מתן מעמד (ראו בעיקר סעיפים 11-10 לתצהיר). הראיה השניה, שעליה ביקש בא כוח העותרים להסתמך, היא תצהירו של מר טרקן טסמה מיום 6.11.2011, שנחתם בטביעת אצבע. אין חולק על כך, שמר טרקן הוא בנה של גב' אלמיטו, שהייתה ביתם של מר קסה וגב' מנן. אולם, בעוד שעמדת העותרים היא שגב' זריטו וגב' אלמיטו הן אחיות מאותה האם - גב' מנן; עמדת המשיבים היא, כאמור, שגב' זריטו היא בתה של גב' דינגוט (שבשלב מסוים אימצה את השם מנן). כלומר, שגב' אלמיטו היא אחות למחצה של גב' זריטו - מאותו אב (מר קסה), אך לא מאותה אם. בתצהירו של מר טרקן נכתב, שהוא יליד שנת 1920 וכבן 92. לדבריו, הוא נולד בכפר אבנטנוס, שהיה כפר של יהודים אך עזב את הכפר ועבר לגור באזור אטייה-ספנקארה ושם חי עשרות שנים עד שעלה לישראל. אמו היא גב' אלמיטו, שנולדה בכפר ספנקארה ובהמשך עברה אחר בעלה לאבנטוס. סבתו היא מנן, ושם אחות אמו, בתה של מנן, הוא זריטו. עוד נכתב בתצהיר "אני יודע ב[ו]ודאות, כי סבתי מנן טקה ואמי אלמיטו קסה ודודתי, אחות אמי, זריטו, ה[ן] מזרע ישראל... אני זוכר היטב כי מנן טקה שמרה שבת ומנהגים יהודים. לפני כחודש התקשר אלי ליאור, ממשרד הפנים ושאל אותי אם אמא שלי אלמיטו, וזריטו קסה הם שתיהן מאותה אם (מנן) ואמרתי לו כן". לחיזוק משקלה של ראיה זו מפנים העותרים למכתב של הרב ולדמן מיום 6.11.2011 (נספח יז'). באותו מכתב, המופנה לבא כוח העותרים, כותב הרב ולדמן, שמר טרקן טסמה מוכר לו מזה כ-19 שנים - עוד מאדיס אבבה שם פגש אותו לראשונה. הרב ולדמן כותב גם, שהוא מכיר את ייחוסו וקורות חייו של מר טרקן, שנולד לדבריו כיהודי בכפר אנטוניס ובהמשך עבר לכפר ספנקארה הסמוך לכפר היהודי אטייה, שבו חיו משפחות רבות מבני הפלשמורה. עוד הוא כותב, ש"טרקן הוא איש זקן, נשוא פנים ובעל מעמד בקהילה. הוא איש אמין ובקי בייחוסם של בני העדה באזור מגוריו. לעדותו יש משקל רב". הראיה השלישית, שעליה ביקש בא כוח העותרים להסתמך היא שימוע שנערך לעותר 3 ביום 11.11.2004 (צורף במסגרת נספח ב' לעתירה), שבמסגרתו טען עותר 3 שהוא נולד לאם שהיא מזרע ישראל, וכי אמו (גב' זריטו) ואמו של מר טרקן (גב' אלמיטו) היו אחיות מצד שני הוריהן. יצוין, שהמשיבים טענו ששימוע זה פועל לחובת עמדתם של העותרים, שכן עורך השימוע כתב בו, שעותר 3 "אינו יודע טוב להסביר לגבי שצד האמא לזרע ישראל, ז"א לא מכיר מי הייתה אמ[ה] של סבתא שלו MENEN וגם לא יודע מי הם אחים של מנן טקה, ואת קרובים שלה" (וראו עוד להלן). ראיות נוספות שעליהן ביקש בא כוח העותרים להסתמך הן שני תצהירים מיום 30.11.2012 (נספחים יח' ויט'). התצהיר הראשון הוא של מר שיבבאו אינגדה, שהוא לפי תצהירו בן של זריטו (כלומר אחיהם של עותרים 1, 3 ו-4). לטענתו, זריטו אמו היא בתה הצעירה ביותר של מנן, שנולדה בכפר ספנקארה. עוד טען מר שיבבאו בתצהירו, שאין לו ספק שאמו זריטו היא בתה של מנן, ושמעולם הוא לא שמע על אישה בשם דינגוט. לדבריו, תמיד הוא ידע, שהמשפחה הגדולה היא "מזרע ישראל". התצהיר השני הוא של מר שגאו טקלה, שהוא לפי תצהירו בן של טקלה קסה, שהוא אחיה של זריטו (כלומר בן דוד(ה) של עותרים 1, 3 ו-4 (ז"ל)). בתצהיר זה טוען מר שגאו, שהוא הכיר היטב את זריטו וילדיה, משום שכולם גרו בשכנות בכפר ספנקארה. בהמשך נטען, כי ידוע לו שזריטו היא הבת הצעירה ביותר של מנן וכי הוא יודע בבירור שבבית סבתו, מנן, לא הייתה שום אישה בשם דינגוט. עוד נטען בתצהיר, שתמיד הוא ידע שמשפחתו הגדולה היא מ"זרע ישראל" ולכן תמיד הם השתדלו להתחתן רק עם "זרע ישראל". יצוין, במאמר מוסגר, שהמשיבים התנגדו תחילה לקבלת תצהירים אלה (שלא הובאו לפני המשיבים עובר להגשת העתירה שבכותרת), אך בהמשך המשיבים חזרו בהם מהתנגדות זו (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 26.5.2013 ש' 27-26). עמדת המשיבים וראיותיהם עמדת המשיבים התבססה בעיקרה על תרשומות מפי מקורות שונים, שלפי כתב התשובה מכירים היטב את המשפחה והרקע המשפחתי. המשיבים לא חשפו בתחילה את מקורותיהם, המכונים בכתב התשובה "יודעי דבר" (ובא כוח העותרים גם לא ביקש בשום שלב את חשיפתם, אך בהמשך נחשף החומר במעמד צד אחד - ובהסכמה - כפי שיפורט להלן). לפי כתב התשובה, בתחקיר שנערך לעותר 3 בנובמבר 2004, ונזכר לעיל, עותר 3 לא ידע פרטים בסיסיים על אודות אמו ומשפחתה, ובייחוד מי הייתה אם הסבתא; מי היו אחיה של הסבתא או כל פרט אחר בשרשרת הדורות. בהמשך לתחקיר זה נערך באתיופיה תחקיר מול אנשים שהתגוררו בכפר מולדתו של עותר 3 - ספנקארה. מבירור זה עלה, לפי כתב התשובה, שעותר 3 אינו מ"זרע ישראל" מצד אמו. במזכר "חסוי" שצורף לתשובה (נספח ו') נכתב, בין היתר, שסבתו של עותר 3 הייתה גב' מנן, אך שמה האמיתי היה דינגוט. דינגוט הייתה נוצריה משבט בריה. היא נרכשה על-ידי קסה ונכנסה לבית כמשרתת לפי המנהגים דאז. "קסה רצה ילד נוסף ומנן/דינגט ילדה את ZERITU". כאשר אשתו של קסה ראתה את זריטו היא כעסה עליו והאם ובתה ברחו. לאחר קבלת העתירה הראשונה (לפני כב' השופט נ' סולברג כאמור) נעשה, לפי כתב התשובה, תחקיר נוסף באמצעות בירור טלפוני. תיעוד לבירור זה צורף כמסמך שכותרתו "תרשומת" מיום 22.4.2012 (נספח ד' לתשובה). בתרשומת נכתב, שמדובר בבירור טלפוני שנערך עם שלושה מקורות שונים. עוד נכתב: "השלושה שאת שמם נמנעתי מלציין הינם מוכרים היטב וחלקם היו לאורים ותומים של חוות הדעת במהלך פעילותו בבני הקהילה. כוונתי לרב מנחם ולדמן. אם כי נמנע מלציין שמם מחשש לשלומם מצד משפחות העותרים שבגין עדותם הוברר בדבר אי זכאות של יקיריהן". צוין גם, ששניים מהמקורות הכירו אישית את זריטו. הבירור עם אותם מקורות תומך בעמדת המשיבים הנ"ל, וכדי שלא להאריך לא נחזור על הדברים. המשיבים הוסיפו, כי בדיקות והצלבות מול תיקים של בני משפחה שעלו לישראל (שלא בשל היותם מ"זרע ישראל" - לפני החלטות הממשלה או מכוח בני זוג) - חיזקו את מסקנתם. המשיבים הפנו גם למסמכי תחקיר מנובמבר 2006 (נספח ח' לתשובה), שנערך לגב' סלאלוש (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 5.2.2013 ש' 20-17), שהיא ביתו של מר בהרנו טסמה אחיו של טרקן טסמה (שניהם ילדיה של גב' אלמיטו קסה שהייתה בתה של מנן), שתצהירו צורף מטעם העותרים. על בסיס מכלול החומר מסקנתם של המשיבים הייתה, כאמור, שעותרים 5-3 אינם מזרע ישראל. ההתפתחויות שהיו לאחר הדיון הראשון במהלך הדיון שהתקיים לפניי בעתירה זו, התגלעה בין הצדדים מחלוקת בשאלת המשמעות של המידע שעליו הסתמכו המשיבים מפי המקורות השונים, ואשר לא נחשפה זהותם - וכונו "יודעי דבר". כאמור, לעדויות אלה ניתן משקל משמעותי בעמדת המשיבים. בא כוח העותרים טען בדיון, ש"יודעי דבר זה כלום" (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 10) ושאין לייחס למקורות אלה משקל ראייתי, אך כאמור, לא הוגשה בקשה לחשיפת זהותם בשום שלב. בתום הדיון ניתנה למשיבים שהות לבחון אם הם עומדים על עמדתם בכתב התשובה - כלומר על העמדה, שעותרים 5-3 אינם מ"זרע ישראל", ובשים לב לראיות שהציגו העותרים ושנסקרו לעיל בהרחבה. בהודעה משלימה מיום 10.3.2013 הודיעו המשיבים, שהם דבקים בעמדתם, שלפיה העותרים 5-3 אינם מ"זרע ישראל". בהודעה נטען, שעמדת המשיבים מבוססת הן על החומר שהיה בידי המשיבים לפני הדיון הראשון והן על בירורים נוספים שנעשו; והמשיבים ציינו שהם נכונים לצרף תצהיר נוסף - אודות הבירורים הנוספים שנעשו. בהחלטה מיום 10.3.2013 איפשרתי למשיבים להגיש בקשה לעניין זה. ביום 7.4.2013 הוגשה "תגובה משלימה" של המשיבים, שאליה צורף תצהיר נוסף. במסגרת התגובה והתצהיר נטען, שהמשיבים ערכו בירורים נוספים עם "יודעי דבר", שחיזקו את עמדת המשיבים וניתן פירוט מסוים של הבירורים שנעשו בתצהיר. עם זאת, צוין ש"באשר לזהות יודעי הדבר, וכן פרטי בני המשפחה עימם נערכו הבירורים; פרטיהם יובאו בפני בית המשפט הנכבד, ככל שכך ימצא לנכון ובהסכמת העותרים, במעמד צד אחד, שכן המדובר במידע רגיש ואשר חשיפת פרטיהם עשויה לחשוף שיטות פעולה ומקורות מידע שבהם נעזרים המשיבים על מנת לאסוף מידע". ב"תשובה לתגובה משלימה של המשיבים" מיום 28.4.2013 הסכים בא כוח העותרים, שהחומר יוצג לפני בית המשפט במעמד צד אחד (סעיף 19 לתשובה), הגם שטען שהשימוש ב"חסיון" בנסיבות מקרה מעין זה אינו ראוי. בנוסף צירפו העותרים תצהיר נוסף חדש מיום 11.4.2013; תצהירו של מר זמנה אלמיה גובאו. בהמשך לכך, קבעתי דיון נוסף בתיק להשלמת טיעון בעל-פה במעמד הצדדים, שבמסגרתו יישמע, כפי המוסכם, החומר החסוי במעמד צד אחד. הדיון התקיים לפניי ביום 26.5.2013, ובמהלכו הסכימו הצדדים, כאמור, שכל כתבי הטענות והתצהירים שהוגשו לתיק בכל שלבי הדיון יקובלו לתיק - וזאת לשם מיצוי הבירור (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 27-26). הראיות הנוספות והחומר החסוי כאמור, העותרים צירפו תצהיר נוסף של מר זמנה אלמיה גובאו (מיום 11.4.2013). לפי הנטען בתצהיר, סבתו של המצהיר הייתה אחותה של גב' מנן. מר גובאו מצהיר, שהוא עלה לישראל בשנת 2002. לדבריו, הוא זוכר היטב את זריטו קסה, שהייתה בתה של מנן ובת דודה של אביו; והוא הכיר היטב את ילדיה, שכן כולם גרו בכפר ספנקארה בבתים הסמוכים זה לזה. נטען עוד בתצהיר, שאין למצהיר ספק שזריטו היא בתה של מנן וכי מעולם הוא לא שמע על אישה בשם דינגוט. לדבריו, לא הייתה אישה כזו במשפחה והוא מעולם לא שמע שם כזה, שאינו שם המקובל באותו אזור. עוד נטען, שהשם זריטו הוא שם נפוץ וניתן לילדות על-ידי הוריהן ולא לילדים שנולדו מחוץ לנישואין. המשיבים צירפו כאמור, תצהיר משלים, שפורטו בו גם הבירורים הנוספים שנעשו לאחר הדיון הראשון. התצהיר ניתן על-ידי מר ליאור סולומון, שלפי התצהיר משמש כראש ענף במחלקת אשרות במטה רשות האוכלוסין וההגירה. מר סולומון הצהיר, שלאחר הדיון הראשון הוא ביקש לבחון שוב את עניינם של העותרים ושוחח עם ארבעה מאחייניה של הגב' מנן; וכן עם חלק מנכדיה. שיחות אלה, לפי התצהיר, תמכו במסקנה הראשונה של המשיבים, שלפיה גב' זריטו אינה בתה של גב' מנן. נטען בתצהיר, שבכל השיחות עלה שלמר קסה נולדה בת מחוץ לנישואין, אך את מוצא האם סירבו למסור בנימוק שמשרד הפנים יודע בדיוק במי מדובר. נטען עוד, שכל האחיינים של גב' מנן הם אנשים מבוגרים ילידי שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, שהתגוררו באותו כפר והכירו את זריטו ואת אימה, אשר לטענתם נרכשה והובאה מאזור גוג'אם. המצהיר ערך, לדבריו, בירורים טלפוניים נוספים עם מכרים נוספים של מר קסה מאזור "צלגה-ודמביה" בו נמצא הכפר ספנקארה, ולטענתם נולדה לו בת מחוץ לנישואים ממשרתת בביתו ולא מאישתו החוקית. צוינו במיוחד שתי שיחות טלפון. שיחה אחת עם אחד מאחייניה של מנן המתגורר במרכז הארץ. אחיין זה ציין את שמות שבעת הילדים של מנן אך לא ציין את זריטו; וכאשר נשאל אודות זריטו באופן ישיר אמר שזריטו היא בתו של קסה מאישה אחרת; ואין הוא מעוניין למסור מידע נוסף אודות מוצאה. הוא הוסיף, שמשרד הפנים יודע על כך, וסיים את השיחה. בשיחה עם אחד מנכדיה של גב' מנן טען הנכד, שלמנן נולדו שמונה ילדים וזריטו ביניהם, אך לאחר שיחות עם בני משפחה אחרים, שב המצהיר ושוחח עם אותו נכד שהודה כי לא אמר את האמת וזריטו אינה בתה של מנן. בתצהיר צוין גם, שמשמעות השם "זריטו" היא "הזרע שלי"; וכי ככלל לא נהוג לתת שם זה לילדים שנולדים במסגרת קשר נישואין ונהוג להשתמש בו במקרה שנולד ילד מחוץ לנישואין או כאשר מדובר בילד שנולד לזוג עם מעט ילדים. לבסוף נטען בתצהיר, ש"באשר לרכיב של 'יודעי דבר'", שעליו נסמך המשיב בדיון מיום 5.2.2013, מדובר באנשים בעלי ידע רחב של אילנות היוחסין וספרי הדורות, שמשפחות העותרים ומשפחות אחרות נעזרו בהם כעדים וכמכרים בעת בדיקת זכאות הכניסה שלהם ושל קרוביהם למדינת ישראל. חלק מהם אף מילאו תפקיד חשוב בעריכת סקר אפרתי-ולדמן משנת 1999 ורשות האוכלוסין מסתייעת בהם בעת בחינת זכאות של מבקשי עליה או כניסה לישראל. הסברים מפורטים לאמור לעיל ופירוט נוסף בא לפניי במעמד צד אחד - בהסכמת ב"כ העותרים. האם קמה עילת התערבות בהחלטת המשיבים? ב"מציאות ללא מסמכים", על-פי אמות המידה שצוינו לעיל, דומה שהראיות שאליהן הפנו העותרים ושנסקרו בהרחבה לעיל, ובעיקר תצהירו של מר טרקן טסמה הנתמך בחוות דעתו של הרב ולדמן יכלו לבסס עמידה בנטל ראשוני להוכיח שעותרים 5-3 הם מ"זרע ישראל" מצד אמותיהם. לכך מצטרפים תצהיריהם של בני משפחה אחרים, שצורפו לתיק, כאמור, בהסכמת המשיבים (התצהירים הנ"ל של מר גובאו; מר שיבבאו ומר שגאו). אכן, תצהירים אלה שבים על אותה גרסה לפיה אימה של זריטו הייתה מנן, והיא הייתה מזרע ישראל ובלא שהייתה קיימת אשה אחרת בשם דינגוט. במצב דברים זה, ייתכן, שעמדת המשיבים הדוחה את הבקשה - לו היא הייתה מתבססת רק על הקשיים הנטענים בתחקירו של עותר 3 משנת 2004 ועל התחקיר שצורף כנספח ח' בלבד - היה בה קושי; ולא היה בה די כדי לעמוד אל מול הראיות שהציגו העותרים כאמור. אלא שהגרסה העובדתית של המשיבים מבוססת גם ולמעשה בעיקר - על אותו מידע שבא מפיהם של מי שמכונים "יודעי דבר" ושל בני משפחה אחרים, שמהם קיבלו המשיבים את המידע שפורט בתצהיר התשובה ובתצהיר המשלים שהוגש לאחר הדיון הראשון. כאמור, בדיון שהתקיים לפניי ביום 26.5.2013, במעמד צד אחד, בהסכמת בא כוח העותרים, חשף המצהיר מטעם המשיב, מר ליאור סולומון, ולאחר שהוזהר כדין, את זהותם של אותם "יודעי דבר" ושל בני המשפחה עמם שוחח. המצהיר השיב גם לשאלות בית המשפט ומסר לעיון בית המשפט תרשומות שונות, שאותן הוא ערך בעקבות השיחות שקיים (התרשומות סומנו מש/1-מש/8 והן הופקדו בכספת בית המשפט יחד עם פרוטוקול הדיון המפורט); ויצוין ששתיים מאותן תרשומות צורפו לחומר הגלוי בכתב התשובה כנספחים ד' ו-ו'). כאמור, לאחר שעיינתי בקפידה במכלול החומר שלפניי, לרבות בחומר החסוי - באתי לכלל מסקנה שדין העתירה להידחות. זאת, בהיעדר עילה להתערב בשיקול דעת המשיבים ובמסקנתם לפיה העותרים אינם מ"זרע ישראל" מצד אימותיהם. כלומר, שעותרים 1, 3 ו-4 אינם צאצאיה של הגב' מנן אלא של הגב' דינגוט. מדובר במסקנה סבירה בהתבסס על מכלול החומר הקיים בעת הזו, שאין עילה להתערב בה. אסביר: לפני המשיבים עמדו, מחד גיסא, סקר אפתי-ולדמן ותצהירו של טרקן טסמה יחד עם מכתבו של הרב ולדמן. בהמשך צורפו שלושת התצהירים הנוספים כאמור; תצהירים שהם לאקוניים יחסית ואין חולק על כך, שהם ניתנו לבקשת העותרים בהליך לפניי. יודגש גם, שאחד המצהירים - מר שיבבאו - הוא בעצמו צאצא של גב' זריטו, על כל המשתמע מכך. מאידך גיסא, עומדות הראיות המינהליות שאיתרו המשיבים לאחר חקירה ודרישה, שהעלו גרסה אחרת. גרסה זו מבוססת על מספר בירורים שנעשו על-ידי המשיבים. במזכר שצורף לכתב התשובה נכתב, שהבירור נעשה עם מקורות שונים, ששניים מהם הכירו את זריטו (נספח ד'); והובהר בדיון במעמד צד אחד, שמדובר במקורות שיש להם היכרות עם גב' זריטו. בדיון שהתקיים במעמד צד אחד הוסבר לבית המשפט בהרחבה על אודות המקורות. מר סלומון נחקר בהרחבה על תצהירו. ניתן לציין, בהמשך לכך, שמדובר במקורות מספר - שהוסברה לי גם מהימנותם. המקורות הם מגוונים. חלקם אינם מבני המשפחה; וחלקם בני המשפחה מדרגות קרבה שונות. מספר מקורות תמכו, כאמור, פוזיטיבית בגרסה, שגב' זריטו אינה בתה של מנן אלא של אישה אחרת שהייתה למר קסה - בין אם ידעו לומר את שמה (דינגוט) ובין אם לאו (מש/2; מש/3; מש/4; מש/7; עמ' 3-1 לפרוטוקול הדיון החסוי). מספר מקורות גם ציינו, שלמר קסה הייתה אישה נוספת בשם דינגוט שעזבה את הסביבה מסיבות אלו או אחרות (מש/2). עוד הובהר, שאין במקורות מי שמסר את הגרסה לה טוענים העותרים למעט אחד מהמקורות, שלאחר שטען לגרסת העותרים חזר בו כאשר עומת עם גרסת המשיבים (עמ' 5 לפרוטוקול החסוי; מש/6). לפי המידע שהובא לפניי במעמד צד אחד, לא עלה שקיים סכסוך שהניע את אותם מקורות למסור מידע לא נכון. יצוין, בהקשר זה, שגם בא כוח העותרים לא טען ולא הביא ראיות לעניין סכסוכים כאלה ואחרים במשפחה, שיכולים היו להשפיע על מהימנות המידע ממקורות כאלה ואחרים. ויודגש, שמדובר במספר מקורות - למעלה מארבעה מקורות שונים - שתמכו בגרסה הפוזיטיבית שהציגו המשיבים. אציין עוד, שההסברים שנמסרו לי במעמד צד אחד בחקירתו של המצהיר מתיישבים עם האמור בתצהירו ובתרשומות השונות שהציג. ודוקו: אין חולק על כך שאותם מקורות "יודעי דבר" לא הגישו תצהירים למשיב או לבית המשפט. הם גם לא הופיעו לפני בית המשפט. חלק מהבירור שנעשה עמם היה טלפוני. הם לא הזדהו לפני העותרים. נתונים אלו אינם פוסלים את הראיות הללו מלהילקח בחשבון בשיקול דעתו של המשיב בנסיבות המקרה. כך, שכן לפי מבחן ה"ראיה המינהלית" סבירה עמדת הרשות ליתן להן משקל - ואף משקל של ממש, ובשים לב לראיות שניתן מלכתחילה להביא בעניין זה ביחס למצב הקיים באתיופיה; לזמן הרב שחלף ולסוג המידע בו מדובר - שאלת ההשתייכות ל"זרע ישראל" - מדורי דורות. צוין גם שמקורות אלו סייעו בידי הרשות בעבר לצורך עניינים מעין אלה ואף נטלו תפקיד במסגרת סקר אפרתי-ולדמן שעליו מסתמכים העותרים. בנסיבות המקרה שלפניי, סבירה אפוא עמדת המשיב שנתנה משקל משמעותי לגרסאות אלו והבירורים שנערכו עם אותם "יודעי דבר" וזאת חרף הקשיים המובנים בחומר ראייתי מעין זה כמו גם יכולתם המוגבלת של העותרים להפריך אותו. על כך יש להוסיף שסבירות עמדת המשיב בנסיבות המקרה נתמכת גם בהתרשמותו של עורך הראיון עם עותר 3 מנובמבר 2004, לפיה אין הוא יודע למסור פרטים בסיסיים אודות המשפחה. כן יש לציין, שהמשיבים ציינו, שנעשה נסיון לערוך תחקיר מחודש לעותרים שבאתיופיה, אך נסיונות ליצור עמם קשר כשלו והם לא אותרו. לא הוגש מטעמם תצהיר כאמור - והגם שאין בכך כדי להביא לדחיית העתירה, הדבר פועל בנסיבות המקרה לרעת התשתית העובדתית לה הם טענו. נזכיר ונדגיש, לבסוף, שסיווגו של עותר 3 באות E בסקר אפרתי-ולדמן (שלפי הנטען מסמנת את מי שאמו מ"זרע ישראל"); והופעתם עותרים 5-4 בפנקס קהילת הממתינים בגונדר משנת 2007 (כפי שעודכן בשנת 2010) - אין בהם כדי להכריע את הכף בעניינם של העותרים, שכן מדובר, כאמור, ברשימת פוטנציאל, שלפי החלטת הממשלה אין בה די תוך שמתחייבת בדיקה פרטנית. כאמור, הרב ולדמן עצמו מציין בתצהירו, שרשימות אלה היו כלי או בסיס בבדיקת הזכאות, אך לשם מתן מעמד נערכות בדיקות נוספות פרטניות (נספח ב' לעתירה). את טענתו של בא כוח העותרים בדיון לפניי, שיש ליתן משקל מכריע לרשימות אלה מכיוון שלפי עמדת המשיבים חלק מן המקורות היו מי שסייעו לערוך את סקר אפרתי ולדמן - לא מצאתי לקבל. מקובלת עליי עמדת המשיבים, שלא הוכח על בסיס איזה מידע נכתב באותן רשימות כפי שנכתב; ובנוסף ניתן הסבר לעניין זה בדיון החסוי. הנה כי כן, על סמך מכלול הראיות המינהליות שהיו לפני המשיבים, ועל-פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה, אין לקבוע בנסיבות המקרה שמסקנת המשיבים שעותרים 5-3 אינם מזרע ישראל מצד אימותיהם נגועה ב"חוסר סבירות" המקימה עילת התערבות בשיקול דעתם. לא ניתן גם לקבוע, שלא קיים חשש מבוסס ביחס לזכאותם של עותרים אלה (השוו גם, פרשת מקסימוב, לעיל, בעמ' 929-928). בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המינהלית בשיקול דעתו; והביקורת השיפוטית על החלטותיה נעשית על פי עילות שבדין. חרף הקושי הברור לעותרים בתוצאת הליך זה, והקושי הראייתי לפניו גם הם ניצבים, מסקנתי היא כאמור שאין עילת התערבות בשיקול דעתם של המשיבים בנסיבות המקרה. יצוין, שאי הבהירות שעליה הצביע פסק הדין שניתן בעתירה הראשונה ושבעקבותיה חזר העניין לשקילה מחודשת של המשיבים, באה על פתרונה. העניין הובהר בהחלטה האחרונה של המשיבים שצוין בה, שכוונתם הייתה שבכפר ספנקארה נוצרים ומתנצרים, כאשר האחרונים כוללים גם בני פלשמורה, ומכאן שהדבר אינו סותר את תצהירו של הרב ולדמן (ראו גם נספח ז' לתשובה; מתחקיר שנערך לעותר 5). צוין עוד, שהדבר הוברר והובהר בשיחה עם הרב ולדמן. הסבר זה נותן מענה לקושי הלכאורי שהועלה בפסק הדין בעתירה הראשונה. ונזכיר, שבהחלטה מושא עתירה זו אף עמדו לפני המשיבים תצהיריהם של הרב ולדמן ושל טרקן טסמה; תצהירים שלא היו לפניהם בעת מתן ההחלטה שקדמה לה. הטענה לשינוי גרסה של המשיבים לא נעלמה מעיניי טענת בא כוח העותרים, בדיון לפניי, לשינויים ולאי עקביות בגרסתם של המשיבים. לא מצאתי בטענה זו כדי לשנות מן המסקנה שלא קמה עילת התערבות בהחלטת המשיבים. בא כוח העותרים טען, שהמשיבים הציגו שלוש גרסאות שונות (למשל עמ' 4 לפרוטוקול הדיון הראשון). גרסה ראשונה, שגב' זריטו היא בתה של גב' מנן אך שתיהן נוצריות. גרסה שניה, ששמה המקורי של גב' מנן הוא דינגוט. גרסה שלישית, שלמר קסה היו שתי נשים - האישה החוקית גב' מנן; ואישה נוספת בשם דינגוט, שהיא אמה של גב' זריטו. באת כוח המשיבים טענה, שלכל היותר קיימים מספר אי בהירויות ואי דיוקים, שבהם מנסה להיאחז בא כוח העותרים. לאחר עיון, נראה שאכן מדובר לכל היותר באי דיוקים ובניסוח לא מוצלח בכתב התשובה. אכן, מלשון ההחלטה שקיבלו המשיבים ביום 21.9.2011 לא ניתן להבין את עמדת המשיבים, כפי שהיא נטענת לפניי; וגם בכתב התשובה בעתירה הראשונה הגרסה לא הייתה ברורה דיה. אלא שעוד מהתרשומת שצורפה לכתב התשובה בעתירה הראשונה כמש/8 (נספח ו' לעתירה שלפניי) עולה הגרסה שמעלים המשיבים לפניי, ודי בכך כדי לקבל את עמדת המשיבים, שמדובר היה באי דיוקים בניסוח עמדתם ולא בשינוי גרסה. על כך יש להוסיף ולהפנות לבירורים הנוספים שנערכו, כאמור, ולראיות המינהליות שנצברו ושבאו לאחר עיון ובחינה מחודשת של המשיבים - התומכות בגרסה (סופית) זו. טענת ההפליה גם את טענת ההפליה של העותרים לא מצאתי לקבל. העותרים טענו, כאמור, שבני משפחה של העותרים 4-3 עלו לישראל, ושאי העלאתם של עותרים 5-3 מהווה הפליה. מקובלת עליי עמדת המשיבים, שלטענה זו לא הונחה תשתית מספקת, וכי היה על העותרים להראות באלו נסיבות ועל איזה בסיס נכנסו לישראל אותם בני משפחה. על כך יש להוסיף, שבכתב התשובה הבהירו המשיבים מדוע שונים פני הדברים באשר לבני משפחה שונים של העותרים שנכנסו לישראל - אם מהטעם שבזמן עלייתם הקריטריונים היו שונים והבדיקות שנערכו לא היו מעמיקות; אם מהטעם שעלייתם הייתה לאור זכאות של בני משפחה אחרים. הסברים אלה לא נסתרו. העותרים לא הרימו אפוא את הנטל לבסס את טענת ההפליה. התוצאה התוצאה היא, שהעתירה נדחית. משעה שזוהי מסקנתי אין אני נדרש לשאלה אם היה מקום לדחות את עתירתו של עותר 3 מטעם עצמאי נוסף, והוא שאין הוא מופיע ב"פנקס קהילת הממתינים בגונדר" משנת 2007, כפי שעודכן בשנת 2010. טרם סיום, בלא קשר או תלות בגדי המחלוקת שעלו בעתירה דנן אציין, שבדיון השני שהתקיים לפניי הוצע לצדדים לבחון את האפשרות להביא את העניין לפני הוועדה ההומניטרית - וזאת נוכח העובדה שבני המשפחה המורחבת נמצאים בארץ ובהמשך להחלטה שניתנה ביום 20.5.2013 במסגרת עע"ם 7623/12, בה נדון מתווה מעין זה בנסיבות דומות. אולם ב"כ העותרים סירב לעניין זה ועמד על מתן פסק דין במחלוקת מושא העתירה - וכך נעשה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. הסדרת מעמדמשרד הפנים