קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שימוש במכונית שלילת השלמת הכנסה: 1. בפנינו תביעת התובע כנגד החלטת הנתבע (להלן - המוסד), מיום 16.1.02 שדחה תביעתו לגמלת הבטחת הכנסה. תביעת התובע נדחתה על ידי המוסד מן הטעם שבשימוש התובע ישנו רכב.   2. בכתב התביעה (המתוקן) שהגיש, טען התובע כי הוא אמנם עושה שימוש ברכב, אך זאת הוא עושה על מנת לסייע להוריו הקשישים והחולים הזקוקים להסעה. בכתב התביעה המתוקן מצוין כי מצורפים אישורים רפואיים לכתב התביעה, אלא שאישורים אלו לא צורפו. בהסתמכו על הוראות ס' 9א(ג)(2) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1981, טוען התובע, כי היות שלהוריו בעיות רפואיות מוכרות, מדובר בתכנית טיפול קבועה מראש, ועל כן אין לראות ברכב שבשימושו, נכס שממנו מופקת הכנסה.   3. בכתב ההגנה חזר המוסד על עמדתו שמכתב הדחיה. לטענת המוסד עושה התובע שימוש קבוע ברכב. עוד נטען כי העברת הבעלות ברכב משמו של התובע על שם אמו היא פיקטיבית. הרכב הינו ברשותו ובשימושו של התובע. עוד נטען כי התובע עושה שימוש ברכב ללא קשר למצבם הרפואי של הוריו, ועל כן, אין הוראת תקנה 9א(ג)(2) חלה בענינו.     4. בהתאם לכתבי הטענות, גובשו על ידי הצדדים הפלוגתאות להכרעת בית הדין כדלקמן: א. האם עושה התובע שימוש ברכב. ב. במידה ונעשה שימוש כזה, האם הוא קשור למצבם הרפואי של הורי התובע. ג. בהתאם לס' 2 דלעיל, האם חל על התביעה ס' 9א(ג)(2) לחוק הבטחת הכנסה.   5. לקראת הדיון שקוים להוכחות הגיש התובע לתיק תצהיר עדות ראשית שלו ושל אחיו מר אליעזר שמעוני. בדיון שקוים להוכחות נחקרו העדים על תצהיריהם. לתיק הוגשה גם הודעה שנגבתה מאימו של התובע (נ/6).   6. כעולה מן העדויות שהושמעו בפנינו, התובע עושה שימוש ברכב מסוג מזדה שמספרו 8771909, הרשום על שם אמו. רכב זה שהיה רשום על שמו של התובע הועבר על שם אמו בסמוך לפני שהתובע הגיש למוסד תביעה להבטחת הכנסה (עמ' 4 ש' 3). לאמו של התובע אין רשיון נהיגה. לטענת התובע, העביר את הרכב על שמה של אמו עקב חוב כספי שהיה חייב לה בשיעור של 18,000 ₪. החוב הצטבר מסכומים שהלווה ממנה בשיעורים שונים, אותם לא ידע לומר. מחיר מחירון של הרכב באותה עת עמד על 22,000 ₪. עוד נתברר כי לפני התקופה שבה היה רכב המזדה בבעלות התובע, הוא נהג להשתמש ברכבו של אחיו מסוג סובארו. רכב זה היה רשום בשעתו על שם האם. לא נרחיב כאן על עוד כלי רכב שהוזכרו במהלך הדיון כרשומים על שם אמו של התובע, ועל ראיות כאלה ואחרות שהובאו לעניין המועדים ומצבם של אותם כלי הרכב. די לנו במה שהוזכר (ר' נ/4, רשימת כלי הרכב הרשומים ע"ש הגב' שמעוני שברשה שהיא אמו של התובע).   7. התובע טוען כי הוא עושה שימוש ברכב לצורך הסעת הוריו החולים. אביו, שרגלו עומדת לפני קטיעה, אינו יכול ללכת הרבה ברגל. אמו לאחר אירוע מוחי. לדבריו, נהג להשתמש ברכב גם לצורך טיפולי גמילה מסמים, וכן השתמש ברכב לקניות. לחברים, כמעט שלא היה נוסע ברכב. אם כן, היה זה באישור של אמו. התובע טוען כי נתמלא בו הנדרש על פי הוראת ס' 9א(ג)(2) לפיה אין לראות ברכב שבו הוא נוהג כנכס ממנו מופקת הכנסה, וזאת לאור היותם של הוריו "זקוקים לרכב לצורך טיפול רפואי הניתן מחוץ לביתם לפי תכנית טיפול שנקבעה מראש או לפחות 6 פעמים בחודש...". (ראה הוראת הסעיף)   8. לאחר עיון בעדויות ובראיות שהובאו בפני בית הדין, נקבע בזאת, ראשית כל, כי התובע עושה שימוש ברכב. שאלה זו שהועמדה להכרעת בין הדין במסגרת רשימת הפלוגתאות, למעשה איננה שנויה במחלוקת. התובע הודה כי הוא עושה שימוש ברכב. למעלה מן הצורך תצוין התרשמות בית הדין לפיה העברת הרכב מן התובע על שם אמו לא היתה אלא העברה פיקטיבית. גרסת התובע כי העביר את הרכב על שמה של האם, נגד קיומו של חוב, איננה מהימנה על בית הדין. בדיון שקוים ניתן היה ללמוד על נוהג הקיים במשפחת התובע לרישום רכבים כאלה או אחרים על שם האם שאין בידה רשיון נהיגה. התרשמות בין הדין לעניין זה הינה כי הרישום פיקטיבי ואינו משקף בעלות אמיתית ברכב. מכל מקום, קביעה זו ממילא מיותרת לענין התביעה להבטחת הכנסה, שהרי אין חולק כי התובע עושה שימוש ברכב.   9. השאלה היחידה העומדת להכרעת בין הדין הינה השאלה אם נתקיימו בנסיבות העניין התנאים כנדרש בס' 9א(ג)(2) לעניין אי זקיפת הכנסה מן הרכב עקב השימוש שנעשה ברכב לצורך טיפולים רפואיים, ובתנאים כפי שקובע החוק.   10. לעניין זה נטען על ידי ב"כ המוסד, לראשונה בסיכומים, כי טענת השימוש ברכב לצרכים של טיפול רפואי בהורים לא הועלתה בשלב הגשת התביעה למוסד, ומשכך, דינה להדחות (ר' ס' 27 לסיכומים). אין מקום להעלאת טענה זו בשלב הסיכומים, שעה שבשלבים מוקדמים של הדיון, גובשה, בהסכמת הצדדים, הפלוגתא בדבר התקיימות הוראות ס' 9א(ג)(2) בענינו של התובע. משהוסכם על הצדדים לברר את הזכות מכוח הוראת הסעיף לגופה, דין טענת הסף שמעלה המוסד, בשלב הסיכומים, להדחות, על הסף.     11. נשאלת איפוא השאלה אם לגופו של עניין הוכיח התובע כי נתקיימו בנסיבות העניין התנאים הקבועים בס' 9א(ג)(2) לחוק. בסיכומי התובע נטען כי הורי התובע זקוקים להסעות תכופות ברכב לצורך טיפולים רפואיים. את זאת לטענתו הוא הוכיח במסמכים רפואיים שצירף ובעדויות של התובע ואחיו.   12. משנתברר כי בתיק בית הדין לא היו מסמכים רפואיים כלשהם, התיר בית הדין להגישם במהלך דיון לתזכורת שקוים לאחר שלב הסיכומים (דיון שקוים ביום 2.7.03, מיוזמת בית הדין). בפני בית הדין הוצגו אישורים רפואיים של ד"ר ספקטור (מתייחס לאמו של התובע), וד"ר קבושה (מתייחס לאבי התובע).באישור הד"ר ספקטור לא מפורטות הבעיות מהן סובלת אמו של התובע. באותו אישור מצוין כי היא זקוקה להסעה למרפאת קופת חולים כל שבוע שבועיים. באישור ד"ר קבושה מצוין כי שמעוני יוסף, אביו של התובע, נמצא בטיפולים בהדסה וזקוק למלווה ונסיעות לטיפולים. אין ציון של מספר הנסיעות.   בשני האישורים הרפואיים אין ציון של תכנית טיפולים קבועה מראש למי מהוריו של התובע. גם מעדות התובע ואחיו לא ניתן ללמוד על תכנית טיפול במי מן ההורים, שנקבעה מראש, כנדרש בהוראות ס' 9א(ג)(2) לחוק, ואף לא ניתן ללמוד מהם על 6 פעמים בחודש בהם נזקקו ההורים לטיפול מחוץ לביתם.   13. יוצא אפוא כי לא הוכחו דרישות הסעיף לעניין השימוש ברכב לצורך הטיפולים הרפואיים של הורי התובע. למותר לציין כי שמענו מן התובע ומאחיו כי גם אחרים מסיעים את ההורים (בכלי רכב אחרים) לטיפולים (עמ' 7 ש' 7 עמ' 9 ש' 16). בנסיבות אלו אפילו היו מוצגים אישורים רפואיים העונים על דרישת החוק, ספק אם היה בכך כדי לסייע בידי התובע.   לאור כל האמור, נקבע בזאת כי משהתובע משתמש ברכב, ומשלא הוכחו בנסיבות העניין התנאים הקבועים בהוראת ס' 9 א (ג)(2) לחוק לעניין אי זקיפת הכנסה מנכס, לא נותר אלא לדחות את התביעה.   התביעה נדחית.   אין צו להוצאות.  הבטחת הכנסהרכב