קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים קטין 70 אחוז נכות: א. העובדות 1. התובע, יליד 23.10.87, נפגע כהולך רגל בתאונת דרכים ביום 3.10.95, בהיותו כבן 7 שנים. הנתבעים אינם חולקים על החבות לשלם פיצויים בגין נזקי התובעים ופסק הדין יעסוק בשאלת גובה הנזק. ב"כ הצדדים הסכימו למתן פסק דין מקוצר. תאור העובדות, המסקנות ופרטי החישוב ייעשו בקצרה. 2. התובע אושפז בטיפול נמרץ בביה"ח שיבא במצב של חוסר הכרה, הונשם במשך שבועיים ימים. אחרי שבועיים נוספים במחלקה לטיפול נמרץ נוירוכירורגי, הועבר ביום 25.10.95 להמשך טיפול במחלקת שיקום ילדים. ב-12.2.96 הועבר התובע לבית לוינשטיין להמשך שיקום, עד 28.11.96. בדוח סיכום האשפוז בביה"ח לוינשטיין ניתנו המלצות להמשך טיפול בתובע - לאור מצבו המוטורי והקוגנטיבי. בין ההמלצות נכלל שילובו של התובע בכתה קטנה ללקויי למידה, על מנת לאפשר לו השתלבות תקינה. המלצה זו לא יושמה לאור התנגדות אמו של התובע בשל חששה כי תדבק בו סטיגמה של "מיוחד" וכן רצונה ליתן לו מלוא אפשרויות הקידום בהמשך. 3. במהלך שמיעת הראיות, עדיין נמצא התובע בטיפולים בביה"ח לוינשטיין - אלו נעשים פעם בשבוע וכוללים ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול בתקשורת, טיפול באומנות וכן טיפול נפשי. בשאר הימים מקבל התובע במסגרות שונות טיפולי פיזיותרפיה, הידרוטרפיה ורכיבה על סוסים. התובע מוסע לביה"ס ובחזרה ע"י אמו, ובשעות הלימודים בביה"ס מלווה ע"י סייעת, שעוזרת לו גם בהכנת שיעורי-בית אחה"צ במשך כשעתיים, כ5-4- פעמים בשבוע. 4. פרופ' תאודור נחנזון, מומחה לרפואה שיקומית, נתמנה כמומחה רפואי על מנת להעריך את צרכיו השיקומיים של התובע, והגיע למסקנה בחוות דעתו מיום 12.1.97, כי המגבלות שנותרו לתובע כתוצאה מהפגיעה המוחית - בתחום התנועתיות והעצמאות, בתחום הדיבור ובמישור הקוגנטיבי - הן ללא ספק לצמיתות, אך עקב היות התובע עדיין בשלב התפתחות פיסי ואינטלקטואלי, יש לצפות לשינויים מסויימים. לעמדתו, מצבו של התובע בעת בדיקתו חייב תקופה אינטנסיבית של טיפול למשך 3.5 שנים, שיכלול השגחה למשך 24 שעות ביממה כולל סייעת למשך שעות הלימודים בביה"ס ולעזרה בלימודים אחה"צ; טיפול פיזקלי 5 פעמים בשבוע שיכלול פיזיוטרפיה, הידרוטרפיה, שחיה ורכיבה, בהתאם לקיים באזור; שיעורים לפיתוח הכתיבה ולימוד עיבוד תמלילים ע"י מרפאה בעיסוק או מורה מחשבים (3 פעמים בשבוע); ריפוי בדיבור פעם בשבוע כולל תרגול לצמצום הריור, ויעוץ פסיכולוגי משפחתי אחת לשבוע. פרופ' נחנזון המליץ על מחצית מכמות הטיפולים הנ"ל בהגיע התובע לגיל 13 ועד גיל 21. אחרי גיל 21 קבע כי יש צורך בטיפולים לשמירת הקיים ולמניעת הידרדרות. עוד ציין פרופ' נחנזון את הצורך במעבר למגורים בדירת קרקע עם סידורים מתאימים ואת הצורך בהסעות ללימודים ולטיפולים, שכן התובע אינו מסוגל להשתמש בתחבורה ציבורית. 5. פרופ' בנימין שרף, מנהל המחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי בני-ציון בחיפה, מונה כמומחה רפואי בתחום הנוירולוגי. בחוות דעת מיום 15.8.97 ציין כי התובע הולך בצליעה עם מכשיר "משתמש ביד שמאל לכל דבר, דיבור איטי עם דיזארטריה בינונית" וכי בעקבות החבלה הגולגלתית המוחית הקשה אותה עבר ולאור השיפור המסויים שמצא על פי מימצאי הבדיקות השונות שנערכו לו מאז האשפוז ועד מועד הבדיקה הוא מעריך את נכותו הכוללת של התובע בשיעור של 70% בתחום הנוירופסיכיאטרי, לפי סעיף 29(11) של תקנות המל"ל, מותאמים לסעיף 29(1)א'III. בחוות דעתו חלק פרופ' שרף על מסקנתו של פרופ' נחנזון לפיה אין לצפות לקיום כלכלי עצמי של התובע בעתיד. לדעת פרופ' שרף, מסקנה זו הינה פסקנית מדי ולאור ההתקדמות והיכולות של התובע, יחד עם טכנולוגיות חדישות, הוא עשוי למצוא בעתיד תעסוקה תואמת ומועילה. ב. דיון בראשי הנזק 6. הנכות הרפואית והתפקודית - ד"ר ורדי המטפל בתובע במסגרת ביה"ח לוינשטיין, העיד (עמ' 43 לפרוט') על התחזית הפסימית שהוא צופה לתובע במהלך השנים, לאור נכותו הרפואית הכוללת, בתחום הפיסי ובתחום הנפשי. לדעתו, ככל שהתובע יגדל, יעמיק הפער בינו לבין בני גילו, ולמרות לימודיו בכיתה רגילה יקשה עליו בעתיד, בגלל נכותו, להשתלב בחברה ולמצוא תעסוקה כלשהי. אני דוחה את עמדת הנתבעים, שהתנגדו גם במהלך הדיון לעדותו, כי יש להתייחס אך ורק לחוות הדעת של מומחים מטעם ביהמ"ש. ד"ר ורדי מטפל באופן קבוע בתובע, הנמצא במעקב ביה"ח לוינשטיין, ויש לעדותו השלכה מהותית על השפעת נכותו הרפואית של התובע, על יכולת תפקודו. בעוד שנכותו הרפואית של התובע הינה 70%, תועמד נכותו התפקודית על 100% בגלל מכלול פגיעותיו - הליכה מסורבלת חסרת שיווי משקל, חוסר תפקוד מוחלט ביד ימין המשותקת ותפקוד באופן חלקי של היד השמאלית, הכתיבה שלו בלתי פונקציונלית (עדות המורה עמ' 47 לפרוט'), פגיעה קשה ביכולת הדיבור עקב שיתוק בשרירי הפנים (עדות קלינאית התקשורת בעמ' 21 לפרוט') לרבות בעיה של ריור, פגיעה קוגנטיבית קשה בתפקודי חשיבה למרות שלתובע התמצאות מלאה במקום ובעצמו אך יש מספר רב של גירויים שבהם יש קושי רב ביכולת השיפוט שלו ובתחום החשיבה המילולית שלו ופגיעתו בתחום הנפשי שהינה קשה ומתבטאת פחדים, דיכאון ומצבי רוח עם מחשבות אבדניות מהם הוא סובל. 7. הפסדי השתכרות בעתיד - ב"כ התובעים טוען לאובדן מלא של כושר ההשתכרות בעוד שלגרסת הנתבעים יוכל התובע להשתכר כדי שכר המינימום במשק, כך שיש לפצותו על הפער בין שכר זה לשכר הממוצע במשק. אני סבורה כעמדת התובעים, שאין סיכוי מעשי שהתובע יוכל להשתלב אי פעם בעבודה מפרנסת. האופטימיות המתוארת בחוות דעתו של פרופ' שרף אינה מקובלת עלי ואני דווקא, עם כל הצער, שותפה להערכתם הפסימית של פרופ' נחנזון וד"ר ורדי, בדבר העדר אפשרות למציאת תעסוקה שבצידה הכנסה לתובע. העובדה שנעשים מאמצים להחזיקו במסגרת לימודים רגילה אינה מלמדת על יכולת או הצלחה בעתיד, בהגיעו לגיל בו אמור להשתכר, ולדעתי מסגרת הלימודים הרגילה בה הוא נמצא מיועדת, בעיקר, וחשוב שכך, למנוע ממנו מ'לקבע' כבר בגיל צעיר את ה'שונות' בעקבות הנכות שנגרמה לו בתאונה. מסגרת הלימודים הרגילה מאפשרת לו הנאה מסויימת מילדות רגילה לה הוא ראוי בגילו. נכותו התפקודית של התובע לצורך חישוב הפסדי השתכרותו, תהיה 100%. מגיל 18 עד גיל 21, תקופה בה אמור היה התובע לשרת בצה"ל, יחושב הפסד השתכרות על בסיס של 2,000 ש"ח ברוטו המהווה מרכיב הוצאות, ביגוד ודיור בזמן השירות. חישוב ההשתכרות בגילאים 65-21 יעשה על בסיס השכר הממוצע במשק (7,000 ש"ח), בהתאם להלכה הנוהגת בעניין חישוב הפסד השתכרותו של נפגע שהיה קטין בעת התאונה. כן יחושב הפסד זכאות הפנסיה של התובע מגיל 65 ועד תום תוחלת חיים, בניכוי הפרשה משכרו בהתאם. להלן חישוב הפסד ההשתכרות: מגיל 18 עד גיל 21 - 59,613 ש"ח (2,000 ש"ח X 0.866816 X 34.386465) מגיל 21 עד גיל 65 - 1,277,123 ש"ח (5,508.75 ש"ח(נטו) X 0.791329 X 292.969718) הפסדי פנסיה - 125,734 ש"ח (4,101.12 ש"ח X0.215535 X 142.243940) סה"כ הפסדי השתכרות בעתיד כולל הפסדי זכאות לפנסיה - 1,462,470 ש"ח. 8. סיעוד, ליווי והשגחה ועזרה במשק הבית - אציג בקצרה את עמדות הצדדים: לשיטת ב"כ התובעים, יש לפצות את אמו של התובע מיום התאונה ועד הגיע התובע לגיל 21 בכפל השכר הממוצע במשק, ולגבי העתיד נטען שהתובע יזדקק לשני עובדים בשתי משמרות וכן עובד נוסף לסופי שבוע, ובסך הכל 24,954 ש"ח לחודש בתוספת פיצוי עבור 116 שעות עבודה של עזרה במשק בית ותיקונים שונים (שלא ע"י בעל מקצוע) לפי 37 ש"ח לשעה. ב"כ הנתבעת טוען כי יש לפצות את האם בסכום של כמחצית שכר מינימום מיום התאונה עד הגיע התובע לגיל 18 ובעתיד תספיק העסקת מטפלת על בסיס שעות בשיעור של 4 שעות ביום ועד תוחלת חייו (בהתחשב בטענה של קיצור תוחלת חיים), לפי 1,904 ש"ח לחודש או, לחלופין, תקרה מקסימלית של 5,000 ש"ח - עלות העסקת מטפל זר 24 שעות ביממה. לאור גילו הצעיר של התובע (ביום פסה"ד בן 13) יש להבחין בין שתי תקופות עיקריות - עד הגיע התובע לגיל 21 ואח"כ לתוחלת חייו וכן להתחשב באפשרות שלאחר תוחלת חיי אמו, יזקק למגורים בסביבה מוגנת. אני דוחה את הטענה בדבר קיצור תוחלת חיים כי אין על כך ראיה כלשהי גם בחוות הדעת של המומחים הרפואיים. פרופ' נחנזון העריך בחוות דעתו כי במשך 3.5 השנים עד ינואר 97', יש לכלול במסגרת הטיפול האינטנסיבי בתובע השגחה למשך 24 שעות ביממה וכי לאחר תקופה זו ועד גיל 21, יזדקק התובע למחצית מהטיפולים המומלצים. בעדותו בפני אישר פרופ' נחנזון שניתן להקל מ24- שעות ההשגחה שקבע בחוות דעתו, כך שעד גיל 21 יזדקק התובע להשגחה בשעות העירנות - סה"כ 18 שעות שמתוכן 12 שעות של עזרה אקטיבית ובשאר השעות יש צורך במישהו שיוכל להזעיקו באופן מיידי (עמ' 58 לפרוט'). אקבע שהתובע חייב השגחה, איננו יכול להימצא לבדו, גם אם העזרה האקטיבית בהגיעו לגיל 21, תפחת מהעזרה לה נזקק עד הגיעו לאותו גיל. לגבי העבר - אמו של התובע ילידת 1960. הוריו של התובע התגרשו בטרם התאונה ולאחר התאונה נעזרה האם בהוריה, לביתם גם עברה להתגורר ביחד עם התובע ואחותו סמוך לאחר התאונה, עד שעברו לדירה בה הם מתגוררים גם כיום. האם נעדרה מעבודתה עד מאי 1996 וחזרה ביוני לעבודה חלקית. אמה נפטרה בפברואר 1997. שוכנעתי כי לאם נגרמו הפסדי שכר בעקבות התאונה וכי עובר לתאונה השתכרה שכר מינימום. עוד אני מקבלת את דבריה כי התחייבה להחזיר את הכסף שתרמו לה עובדי המפעל בו היא עובדת, לכשתקבל פיצויים, על מנת שיהא בהם כדי לסייע לעובדים אחרים בהיקלעם למצוקה. גרסתה של האם נתמכה גם בעדותה של הגב' מריאל הלימי, המשמשת מנהלת אבטחת איכות במפעל, ואשר אם התובע עובדת תחת פיקוחה (עמ' 32-31 לפרוט'). לפיכך, מבלי לפצל את הפיצוי לאם בגין עזרתה והשגחתה לתקופה בה לא עבדה כלל ולתקופה בה שבה לעבודה חלקית, אני פוסקת פיצוי חודשי בסך 3,000 ש"ח לחודש מאז התאונה ועד הגיע התובע לגיל 18. יש להביא בחשבון שמרבית שעות העירנות של התובע הוא נעזר בסייעת כפי שיתואר להלן. מגיל 18 עד גיל 21 יעמוד הפיצוי על 6,000 ש"ח לחודש. לגבי העתיד - בפסק-הדין בע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר (טרם פורסם), שניתן ביום 5.9.00, נקבע ע"י כב' השופט אור פיצוי לקוודרופלג, ללא שליטה על הסוגרים, בסך של 12,000 ש"ח לחודש בגין סיעוד, עזרה במשק בית וכיוצ"ב. השיקולים בקביעת הסכום פורטו בהרחבה בפסק הדין. לדעתי, על אף שהנכות שתוארה שם קשה יותר מזו של התובע, דווקא בשל העובדה שהתובע מתנועע עם מגבלותיו ובעל יכולת קוגנטיבית המאפשרת לו, בשלב זה, כאמור, היקלטות במסגרת חינוך רגילה, יש להעדיף עובד ישראלי על עובד זר, היות וחשוב שהעזרה והסיעוד ינתנו ע"י מי שיוכל להבין את דיבורו וישמש לו גם כמקור תמיכה נפשי במקרים בהם יהיה נתון למצבי חרדה או דיכאון בגלל נכותו. על בסיס העסקה ישירה של עובד ישראלי אחד שגם יגור עם התובע, שחייב להיות בעל רשיון נהיגה, ועזרה נוספת שתתבקש בסופי שבוע, במקרה מחלת העובד וכיוצ"ב, ואפשרות של צורך בהעסקה לפי שעות במקרים של החלפת עובדים, יהיה הפיצוי החודשי בגין השגחה, טיפול ועזרה במשק הבית בסך של 8,000 ש"ח הכולל בחובו גם תנאים סוציאליים לעובד. זה הפיצוי שייפסק לתובע מהגיעו לגיל 21 ועד תום תוחלת חיים. סיכום הפיצויים בראש נזק זה: עבר - 186,000 ש"ח (3,000 ש"ח X 62 חודשים) היום עד גיל 18 - 161,785 ש"ח (3,000 ש"ח X 53.928467) מגיל 18 עד גיל 21 - 178,840 ש"ח (6,000 ש"ח X 0.866816 X 34.386465) גיל 21 עד תום תוחלת חיים - 2,095,633 ש"ח (8,000 ש"ח X 0.791329 X 331.030740) סה"כ פיצוי בגין עזרה, ליווי והשגחה, כולל עזרה בבית - עבר ועתיד 2,622,258 ש"ח 9. סייעת ומורה - מקובלת עלי טענת ב"כ התובעים כי כל עוד נמצא התובע במסגרת לימודית, הוא זקוק לסייעת שתשהה לידו בביה"ס. כמו כן אני דוחה את טענת ב"כ הנתבעים כי במסגרת חובת הקטנת הנזק על התובע ללמוד במסגרת חינוך מיוחד, כפי שהבהרתי בהחלטתי מיום 9.3.97. ב"כ הנתבעת הדגיש בסיכומיו כי לפי עדות המחנכת והדוחות שנערכו על ידה, עולה שהתובע משתתף באופן פעיל במהלך השיעורים, התקבל באהבה ע"י התלמידים, משתתף במשחקים בהפסקה, הצד המילולי חזק אצלו, אוצר המילים שלו עשיר, אם כי גם המחנכת אישרה כי הסייעת תומכת בתובע באופן פרטני והוא נזקק לעזרתה כל הזמן. אין להתעלם מכך כי במסגרת בית הספר, ובמיוחד בכיתות היסוד - התובע היה תלמיד כיתה ג' במועד התאונה וחזר למסגרת לימודים בנובמבר 1996 - מוענקת לתובע, באופן טבעי, הגנה של המסגרת החינוכית, כאשר גם הגופים החינוכיים, ובמיוחד המחנכת, מאפשרים לתובע להשתלב בכיתה ובחיי החברה שלה בנוסף על העזרה לתובע, כדרך לחנך את הילדים האחרים לקבל את הנכה ולעזור לו. אין לדעת מה יקרה בהמשך, אם כי ברור שככל שיגדל גם הסביבה החינוכית תהיה יותר נוקשה בהתייחסותה אליו. בתקופה שבין דצמבר 1996 לאוגוסט 1997 שימשה הגב' רחל הרוש סייעת לתובע במשך שעות הלימודים בביה"ס, בעלות של 30 ש"ח לשעה. מספטמבר 1997 ועד היום הסייעת היא גב' מירי כהן, אשר לדברי האם היא למעשה שמרטפית במקום סייעת, ומועסקת בשכר של 15 ש"ח לשעה (בצירוף תשלום חודשי של 100 ש"ח לביטוח לאומי). עפ"י תצהירה של האם (סע' 21), בימי ראשון יוצא התובע ליום טיפולים מרוכז בבית לוינשטיין כך שהוא מגיע לביה"ס לשעה ומחצה בלבד. יוצא איפה כי הסייעת שוהה עם התובע בביה"ס כ30- שעות שבועיות בממוצע. בנוסף לכך מגיעה הסייעת הנוכחית לבית התובע כ4- פעמים בשבוע לסייע לו בהכנת שיעורי הבית, למשך כשעתיים כל פעם. ב"כ התובעים מבקש כי אאמץ חוות דעתם של ד"ר ורדי ושל מורתו של התובע בביה"ס - הגב' מילר, לפיה רצוי שהסייעת תהיה מורה עם ידע פדגוגי וזאת לאור הקשיים הקוגנטיביים והנפשיים הרבים של התובע. עוד מציין ב"כ התובע כי עלות העסקתה של מורה כיום היא כ60- ש"ח לשעה. אין הצדקה לכך שהסייעת שתתלווה אל התובע בשעות הלימודים בביה"ס תהיה מורה בעלת ידע פדגוגי. בנוסף לעזרתה השוטפת של סייעת, בהיקף של כ30- שעות שבועיות (הכולל שהייה עמו בביה"ס ועזרה בהכנת שיעורי בית), ייפסק לתובע פיצוי להסתייעות במורה פרטית בהיקף של 6 שעות שבועיות. הפיצוי בגין סייעת יחושב לפי עלות של 17 ש"ח לשעה בצירוף 100 ש"ח לחודש לתשלום לביטוח לאומי, והפיצוי בגין מורה יחושב לפי 60 ש"ח לשעה. החישוב ייעשה עפ"י ממוצע של 4 שבועות בחודש לאור חופשות חגים ובהפחתת חופשות הקיץ, בתוספת רבית מאמצע התקופה לעבר. לגבי העתיד - כיוון שנותרו לתובע 6 שנות לימוד, בהפחתת חודשי חופשות הקיץ ולאור מועד החישוב (דצמבר 2000) - הרי שמספר מחזורי ההפסד הוא 57 חודשים. סיכום הפיצויים בראש נזק זה: לעבר - דצמבר 96' - אוגוסט 97' - 27,265 ש"ח (7 חודשים X 4 שבועות X 30 שעות X 30 ש"ח) ספטמבר 97' עד היום - 83,749 ש"ח 33 חודשים X(4 שבועות X 38 שעות X 15 ש"ח + 100 ש"ח) לעתיד - סייעת - 113,555 ש"ח (4 שבועות X 30 שעות X 17 ש"ח + 100 ש"ח)X 53.063288 מורה - 76,411 ש"ח (4 שבועות X 6 שעות X 60 ש"ח)X 53.063288 סה"כ פיצוי בגין סייעת ומורה - עבר ועתיד 300,980 ש"ח 10. כביסות, ביגוד ומצעים - לפי חוות דעתו של הכלכלן משה קצין (נספח ג' לסיכומי התובעים), עלות הפעלה אחת של מכונת כביסה + ייבוש לפי כמות מוגברת היא 11.36 ש"ח. בהתחשב בעובדה כי התובע מתלכלך בשעות האוכל יותר מילד רגיל וכי לפי סיכום המחלה מבית לוינשטיין מיום 16.12.96 - אין הוא סובל מהרטבה לילית, אני פוסקת על דרך האומדן, פיצוי בגין כביסה מוגברת, וכן שחיקת ביגוד ומצעים מוגברת, בסך 35,000 ש"ח. 11. רכישת מחשב והפעלתו - פרופ' נחנזון המליץ בחוות דעתו, במסגרת הטיפול האינטנסיבי ב3.5- השנים האחרונות, על שיעורים ללימודי מחשב. התדירות שהומלצה היא 3 פעמים בשבוע, בביתו של התובע, על מנת לא להוסיף לניידות המרובה הגורמת לו עייפות. עוד הומלץ כי הלימוד יעשה ע"י מרפאה בעיסוק. בפני ביהמ"ש הוצגו - בהסכמה ללא חקירה - שתי חוות דעת בעניין עלות אביזרי מחשב והדרכה: של גב' שעיה מטעם הנתבעים וגב' סיד מטעם התובעים. לטענת ב"כ התובעים, עלות מחשב ואחזקתו לרבות הדרכה בהפעלתו בתדירות של 3 שיעורים בשבוע למשך שנתיים, עולה לכדי 245,706 ש"ח. ב"כ הנתבעים סבור כי לאור העובדה שמחשב אינו מהווה כיום מוצר מותרות וכי אין הוא, על אביזריו השונים, מהווה הוצאה ייחודית לנכים, יש מקום לפצות את התובע רק בגין התוספת שנגרמה בשל הפגיעה בפן של ההדרכה לה זקוק התובע. את ההדרכה המוגברת לה זקוק התובע מעריך ב"כ הנתבעים ב4,000- ש"ח לכל חייו. אין ספק כי משמעות המחשב עבור התובע שונה מאשר ביחס לילדים רגילים, על אף השימוש הנפוץ בו ע"י ילדים בימינו. לאור מוגבלויותיו, מהווה המחשב עבור התובע מקור בילוי, תקשורת ולמידה. אכן, המחשב אינו מהווה עוד מוצר מותרות, אולם עובדה שאם התובע רכשה עבורו מחשב לראשונה באוגוסט 1997, על מנת לשפר ולהקל את מצבו לאחר התאונה. לאור הסבירות שהיה רוכש מחשב בכל מקרה, ולאור מגמת ירידת המחירים המתמדת בשוק המחשבים, דרישת ב"כ התובעים מוגזמת כמו גם עמדת הנתבעים לכיוון ההפוך. אני מעמידה את הפיצוי בגין רכישת מחשב ואביזריו ואחזקתם, כולל שיעורי ההדרכה שנדרשים לתובע בטווח הקרוב, על 60,000 ש"ח (בסיס של כ- 1,500 ש"ח אחזקה שנתית שוטפת בגין ביטוח, תוכנות ואינטרנט, בתוספת פיצוי עבור הדרכה, רכישה ראשונה ושדרוגים). 12. טיפולים פיזקליים - בחוות דעתו המליץ פרופ' נחנזון כי ב3.5- השנים הקרובות למתן חוות הדעת (שהסתיימו ביוני 2000) יקבל התובע טיפול פיזקלי בתדירות של 5 פעמים בשבוע. עוד קבע כי מגיל 13 ועד גיל 21 יזדקק התובע למחצית מכמות הטיפולים ולאחר גיל 21 הומלץ על טיפול לשמירת הקיים בלבד. במסגרת הטיפולים הפיזקליים נכללים פיזיוטרפיה, הידרוטרפיה ורכיבה. בחקירתו בפני נשאל פרופ' נחנזון אם אין עומס הטיפולים מסב לתובע עייפות ומחטיא את מטרתו והשיב כי (עמ' 60 לפרוט') : "אין הבדל בין פיזיותרפיה לבין רכיבה על סוסים לבין מרפאה בעיסוק. לא אמרתי זה וזה וזה אמרתי את הדברים שאפשר למצוא בקרבת הילד, לא לנסוע ק"מ כדי לקבל טיפול כשאפשר לקבל טיפול מתאים בסביבתו". בתשובה לשאלות הבהרה שנשלחו לו ע"י ב"כ התובע, מבהיר פרופ' נחנזון כי הטיפול בתובע לאחר גיל 21 צריך להתרכז מבחינה לוקומוטורית בשמירה על הקיים ומניעת הדרדרות. הדבר יתבצע ע"י פעילות גופנית בחדר כושר ו/או שחיה, תחת הדרכה צמודה של איש מקצוע, כפי שקיים היום במרכזי ספורט. בנוסף המליץ על בדיקה טיפולית פעם בחודש ע"י פיזיותרפיסטית. את הטיפולים הפיזיותרפיסטיים לאחר גיל 21 העריך בחקירתו בפעם אחת בשבוע (עמ' 60 לפרוט'). ב"כ התובעים סבור כי יש לאפשר לתובע לקבל בכל יום, חמישה ימים בשבוע, טיפול פיזקלי, עד סוף ימיו. את הנימוקים לכך הוא פורס בסיכומיו כשהדגש הוא על התרומה הנפשית-חברתית של הטיפולים לתובע. ב"כ הנתבעים סבור כי עפ"י עדותו של פרופ' נחנזון זקוק התובע מגיל 13 עד גיל 21 לטיפול פיזיוטרפי אחד בשבוע. אקבע, לפי עדותו של פרופ' נחנזון, כי בעוד שב3.5- השנים הראשונות נזקק התובע ל5- טיפולים פיזקליים בשבוע, הרי שב8- השנים שלאחר מכן (היום עד גיל 21) הוא נזקק למחצית הכמות, היינו כ2.5- טיפולים בשבוע. לגבי העבר - טיפולי הפיזיוטרפיה שקיבל התובע מומנו ע"י אבנר, בין אם התשלום נעשה ישירות למועצה המקומית באר-טוביה ובין אם שילמה לקופ"ח. הטיפול ניתן ע"י פיזיוטרפיסטית שמדווחת על הטיפולים לאבנר; הידרוטרפיה החל מדצמבר 1996 בתדירות של אחת לשבוע, ובעלות של 60 ש"ח (כפי שהעיד מר עדי טפרברג המטפל בו) ולגבי רכיבה העידה האם בסעיף 25 לתצהירה כי התובע קיבל טיפול ברכיבה פעם בשבוע, למשך חצי שעה ובעלות של 90 ש"ח. מהיום עד גיל 21, בהתחשב בכך שהתובע מקבל סוגים שונים של טיפולים, כולם קשורים לתחום השימור המוטורי, אקבע לתובע פיצוי עבור 3 טיפולים בשבוע, אחד מכל סוג - פיזיוטרפיה והידרוטרפיה וטיפול ברכיבה. על אף הדגש ששם ב"כ התובע על ההיבט הנפשי והסיפוק שמקנה הרכיבה לתובע, אין כל אפשרות להיענות לבקשתו לאפשר לתובע "לממש את אהבתו ולרכוב על סוסים כל חייו" בתדירות של פעמיים בשבוע. אכן, כטענת ב"כ הנתבעים, מהעדויות והראיות שהובאו בפני עולה כי הטיפול ברכיבה חופף לטיפולים אחרים שניתנים לתובע ומעמיד קשיים של מרחק ושל ציוד. לפיכך ייקבע הפיצוי כאמור לעיל. אינני מוצאת לנכון לפצותו בגין עזרים כגון קסדה, כפפות וכיוב', שכן אלו ניתנים לו ע"י מועדון הרכיבה במועד השיעור. להלן ריכוז הפיצויים בהתאם לאמור לעיל: לעבר -פיזיוטרפיה: מומן ע"י אבנר הידרוטרפיה: 13,399 ש"ח (60 ש"ח X4.3 שבועות X 48 חודשים + רבית ממחצית התקופה) רכיבה: 20,098 ש"ח (90 ש"ח X 4.3 שבועות X 48 חודשים + רבית ממחצית התקופה) סה"כ לעבר: 33,497 ש"ח היום עד גיל 21 - פיזיוטרפיה: 63,094 ש"ח (175.5 ש"ח X 4.3 שבועות X 83.678909) הידרוטרפיה: 21,589 ש"ח (60 ש"ח X 4.3 שבועות X 83.678909) רכיבה: 32,389 ש"ח (90 ש"ח X 4.3 שבועות X 83.678909) סה"כ מהיום עד גיל 21: 117,072 ש"ח ובניכוי הטיפולים להם זכאי התובע עפ"י סל הבריאות (כ12- טיפולים בשנה) ובהיוון מתאים - 108,972 ש"ח אחרי גיל 21 - עפ"י עמדתו של פרופ' נחנזון, אני קובעת לתובע פיצוי בעלות של טיפול פיזקלי כלשהו אחת לשבוע לכל ימי חייו. לאור עלויות הטיפולים השונים - 175.5 ש"ח לפיזיוטרפיה, 60 ש"ח לשחיה ו90- ש"ח לרכיבה - אני פוסקת לתובע עלות ממוצעת של 108.5 ש"ח לשבוע והוא יוכל לגוון בין הטיפולים ככל שיחפוץ. הפיצוי אחרי גיל 21 הוא איפוא - 122,396 ש"ח (108.5 ש"ח X 4.3 שבועות X 0.791329 X 331.202733) ובניכוי הטיפולים להם זכאי התובע עפ"י סל הבריאות (כ12- טיפולים בשנה) ובהיוון מתאים - 94,200 ש"ח סה"כ פיצוי בעבור טיפולים פיזקליים: 236,669 ש"ח 13. קלינאית תקשורת - פרופ' נחזון המליץ בחוות דעתו על טיפול של ריפוי בדיבור כולל תרגול להקטנת הריור, בתדירות של פעם בשבוע במשך 3.5 שנות הטיפול האינטנסיבי, ולאחר מכן, עד גיל 21, מחצית המינון כאמור - היינו פעם בשבועיים. עפ"י עדותה של הגב' מיכל בירן, קלינאית תקשורת המטפלת בתובע במסגרת הטיפולים שהוא מקבל בבית לוינשטיין, כבר בזמן מתן העדות (יוני 1998) נועד הטיפול לשמר מצב קיים ולא כדי לקדם הלאה והתדירות המומלצת במצב זה, לטענת גב' בירן, היא של פעם בשבוע. כן ציינה כי בית לוינשטיין לא נותן טיפול כזה לכל החיים ובשלב מסויים צריך המטופל למצוא מסגרות אחרות לקבלת הטיפול. אחרי גיל 21, לא נראה לי כי יהיה עוד צורך בטיפול אינטנסיבי שכן התובע עתיד לדעתי להגיע לרמה המקסימלית לה הוא מסוגל; עם זאת, לשימור הקיים, ייפסק פיצוי לטיפול אחת לחודשיים מגיל 21 עד גיל 65. עלות טיפול, כפי שנמסר ע"י גב' ססיליה קורן, הוא 150 ש"ח (נספח ו' לסיכומי התובעים). אין ראיה חד-משמעית כי הטיפול האמור מכוסה בסל הבריאות ולאור חשיבותו של הטיפול האמור לתובע, אין להסתפק בתשובה של "אולי ושמא". הפיצוי הוא איפוא: לעבר - ניתן בבית לוינשטיין, במסגרת קופ"ח. מהיום עד גיל 21 - 26,986 ש"ח [(150 ש"ח X 4.3 שבועות)1/2 X 83.678909] אחרי גיל 21 - 17,377 ש"ח (150 X 0.791329 X 146.396926) סה"כ פיצוי בגין ריפוי בדיבור: 44,363 ש"ח 14. טיפול נפשי - פרופ' נחנזון קבע בחוות דעתו כי "קיים צורך ביעוץ פסיכולוגי משפחתי, שידריך לא רק את הילד בהתנהגותו אלא גם את אימו ואחותו. זאת מאחר שעידן צריך הכוונה לתקשר עם הסובבים אותו במצבו הנוכחי. טיפול משפחתי זה ינתן פעם בשבוע". הדברים מתייחסים לתקופת הטיפול האנטנסיבי שהסתיימה כאמור לא מכבר. וראה גם עדותו של ד"ר ורדי. עד היום קיבל התובע טיפול פסיכולוגי במסגרת בית לוינשטיין ולכן אינו זכאי לפיצוי בגין העבר. מהיום עד גיל 21 אני קובעת לתובע פיצוי בעלות של טיפול פסיכולוגי אישי/משפחתי בתדירות של פעם בשבועיים. מגיל 21 עד תום תוחלת חיים יהיה הפיצוי בעלות של טיפול פסיכולוגי אחת לחודש, כאשר סביר להניח שתדירות הטיפולים תשתנה בהתאם להתפתחותו של התובע והמשברים שהוא עתיד להתמודד עימם בחייו כמבוגר. ד"ר שלמה לקס, פסיכולוג שיקומי בכיר, העיד כי הוא גובה 310 ש"ח לשעת טיפול כשמדובר בטיפול לטווח ארוך (מעל 12 פגישות) (מוצג ת2/). אני מעמידה את הפיצוי לשעת טיפול פסיכולוגי על סך של 300 ש"ח. סך הפיצוי שייפסק כולל גם טיפול, במידת הצורך, באימו של התובע. סך הפיצוי הינו: מהיום עד גיל 21 - 53,973 ש"ח [(300 ש"ח X 4.3)1/2 X 83.678909] אחרי גיל 21 - 78,627 ש"ח (300 ש"ח X 0.791329 X 331.202733) סה"כ פיצוי בגין טיפול פסיכולוגי: 132,600 ש"ח. מאחר ובמקום מגוריו של התובע אין אפשרות לקבל טיפול פסיכולוגי מתאים במתקני קופ"ח, ממילא יאלץ התובע לקבל את הטיפול באופן פרטי, בהשתתפות כספית מסוימת של קופ"ח, כמתואר במכתב הממונה על סל השירותים מיום 10.10.00 שצורף לתגובת ב"כ התובעים. אם יתקבלו האישורים של הגורמים הרפואיים בקופ"ח, יש הגבלה של מקסימום 30 טיפולים למשך שנתיים. אי לכך ינוכה סך של 5,000 ש"ח על חשבון השתתפות קופ"ח בטיפול זה וסה"כ פיצוי בגין טיפול פסיכולוגי יועמד על - 127,600 ש"ח. 15. עזרים רפואיים - 1) כסא גלגלים - פרופ' נחזון העיד בחקירתו על הצורך של התובע בכסא גלגלים "כשהוא עייף ומוגבל ויש לו מחלה אינטרקורנטית". לתובע כיסא גלגלים ומהעדויות עולה כי הוא ממעט מאוד להיעזר בו. אני פוסקת פיצוי בסך 30,000 ש"ח עבור הכיסא ואחזקתו והחלפתו 4 פעמים במהלך חייו של התובע. 2) סד - אין חולקין כי התובע נזקק לסד מרופד לרגלו הימנית. לא הוכחה התדירות בה יש להחליפו, כשב"כ התובעים טוען לפעם בשנה וב"כ הנתבעים טוען ל3- החלפות עד גיל 18 ו5- החלפות נוספות עד תום תוחלת החיים. שתי החלפות הסד שבוצעו עד כה מומנו ע"י הנתבעים ואני פוסקת לתובע פיצוי לעתיד בערך של החלפת סד כל 3 שנים בממוצע, העולה לסך של 13,821 ש"ח (1,494 ש"ח X 9.251363). 3) מיטה - פרופ' נחנזון אישר את הצורך במיטה נוחה לתובע אך שלל את הצורך במיטה רחבה. ההיזקקות למיטה נוחה אינה מבדילה את התובע מכל אדם אחר, אך יש להתחשב במגבלותיו התפקודיות ובגין ההפרש בין מיטת יחיד רגילה למיטה באיכות גבוהה במיוחד, אקבע פיצוי בסך של 5,000 ש"ח. 4) בעבור כסא אורטופדי, בידן, שטיחים למניעת החלקה וכיוב' והצורך בהחלפתם בעתיד, אני פוסקת לתובע סכום של 20,000 ש"ח. סה"כ הפיצוי בגין עזרים רפואיים: 68,821 ש"ח. 16. התאמת דיור - עובר לתאונה התגוררה המשפחה בדירת 4 חדרים בקומה רביעית בבנין ללא מעלית. על מנת להתאים את המגורים למצבו של התובע לאחר התאונה, מכרה האם את הדירה ביום 19.11.96 במחיר של 77,500 דולר ורכשה תחתיה דירה מקבלן בקומת קרקע, בבנין הכולל מעלית, במחיר של 116,000 דולר. בפרק הזמן עד להשלמת הדירה החדשה עברה המשפחה להתגורר בדירת הורי האם והחפצים אוחסנו בדירה אחרת ששכירותה 300 דולר לחודש. ב"כ התובעים מבקש לקבוע פיצוי בגובה הפרשי הדירות בצירוף ההוצאות הנלוות (מס רכישה, הוצאות העברה, שינויים בדירה וכיוב') וכן שכירות לחפצים למשך שנתיים. בנוסף לכך מתבקש פיצוי עבור דירה לתובע לכשיתבגר, המבטא את הפער בין דירה רגילה שהיה רוכש לבין דירה שיש להתאימה לכסא גלגלים ולמגורי מטפל ואת פערי המחיר בין דירת קרקע לדירות בקומות גבוהות. ב"כ הנתבעים גורס כי הבדלי העלויות של דירות המשפחה נובע מן השיפור בתנאי החיים ובשכונת המגורים ולפיכך אין מקום לפצות בגינם. מר דן ברלינר, מהנדס אזרחי ושמאי מקרקעין, מונה בהסכמת הצדדים לצורך בדיקת עלות סידור מגורים לנכה. מר ברלינר שביקר בדירת המגורים הנוכחית, קבע כי כדי להתאימה לתנועה בכסא גלגלים, יש לבצע הרחבה של שני פתחים - לחדר ולחדר רחצה. לשאלות ההבהרה שהופנו אליו השיב כי "הדירה הנדונה עולה על הדירה הקודמת במרבית המובנים. שכונה חדשה מול שכונה ישנה. בנין חדש מול בנין בן כ30- שנה. רמת בנייה משופרת כמקובל כיום. 2 חדרי רחצה מול חדר רחצה אחד. מרפסת מגורים פתוחה בדירה החדשה לעומת הול בין החדרים בדירה הישנה. מיזוג אויר מרכזי בדירה החדשה, שלא היה בדירה הישנה". עוד ציין בתשובותיו כי קיימות בקרית מלאכי, מקום מגוריו של התובע, דירות 4 חדרים אחרות המתאימות לתובע בטווח מחירים של 80,000 דולר - 140,000 דולר. הלכה מושרשת היא כי אין הניזוק רשאי להיטיב את מצבו על חשבון המזיק. אמנם, החלפת הדירה התחייבה מנכותו של התובע וממיקומה של הדירה הקודמת של המשפחה, אלא שיש להתחשב גם בהנאת בני המשפחה האחרים מהשינוי בקניינם ובקביעת הפסדי התובע יש לקחת בחשבון, בעיקר, את צרכיו שלו. לאור חוו"ד ברלינר ייקבע פיצוי בגין הפרשי המחירים של הדירות בסך 15,000 דולר שערכם השקלי הוא 61,500 ש"ח. בגין הוצאות פרסום, תווך, העברת הדירה וכן שינויים מסויימים שנעשו בגין נכותו של התובע, המכסים השתתפות מסויימת במזגן, מלאה בסורגים והשתתפות מסויימת בנקודות חשמל, אני פוסקת סכום של 10,000 ש"ח. לגבי השכירות ששולמה בתקופת הביניים ייקבע פיצוי בסך 31,900 ש"ח (300 דולר X 4.1 ש"ח X 24 חודשים + רבית מאמצע התקופה). התאמת דירת המגורים הנוכחית של המשפחה ודירת התובע בעתיד נגזרת מהצורך של התובע לניידות בכיסא גלגלים. אין חשיבות לכך שהשימוש בכסא הגלגלים נדיר, ודי בפעמים בהן התובע חולה או עייף, כדי לבצע שינויים מתאימים בדירה שיאפשרו לתובע לחיות בבית אימו ובביתו בנוחיות הראויה. יש להביא בחשבון מגורי מטפל ביחד עם התובע כאשר יעזוב את בית אמו. אין חולק, לאור חוות דעתו של ברלינר כי שטח הדירה המיועד לנכה על כיסא גלגלים לעומת דירה ממוצעת גדול משטח דירה רגילה ב40- מ"ר, ובנוסף חניה מקורה שהשטח הבנוי הדרוש לה הוא כ25- מ"ר. עלות סבירה לדירה בקרית-מלאכי 1,250 דולר למטר כולל מע"מ. בהתחשב ברכישה הראשונית, התאמות נוספות בעתיד והחלפה עתידית בהתחשב בגילו הצעיר ועל בסיס חוות דעתו של השמאי ברלינר, אני פוסקת סך של 60,000 דולר בערכם שיקלי ביום פסה"ד ובסך הכל 246,000 ש"ח. סה"כ הפיצוי עבור התאמת דיור מסתכם בסך 349,400 ש"ח. 17. ניידות - היחידה לגימלת ניידות במשרד הבריאות קבעה את מוגבלותו של התובע בניידות בשיעור של 70%. בנושא זה הונחו בפני שתי חוות דעת, ללא חקירת נותניהן, של משה קצין מטעם התובעים ושל בועז מוגילבקין מטעם הנתבעים. שוכנעתי כי יש הצדקה לפצות את התובע בשווי מכונית גדולה דוגמת זו עליה המליץ מר קצין בחוות דעתו (סובארו גרנד-ליאונה), זאת לאור העובדה כי יש לאפשר לתובע שימוש בכסא גלגלים גם אם לעתים רחוקות. העובדה שהרכב שנרכש ע"י אמו ומשמש לכל צרכיו עד היום הוא מסוג מכונית פרטית רגילה, קשורה גם לגילו וגודלו. ע"ס קבלות שנאספו ע"י אם התובע עד ספטמבר 1997, אני קובעת פיצוי בסך 30,916 ש"ח בגין תקופה זו. בספטמבר 97' רכשה האם רכב. מאחר ורכשה רכב ישן בטענה של העדר תקציב, נרכש ע"י האם רכב משומש ולכן לא קיבלה פטור ממיסים. בהתחשב בכך שהרכב שימש לא רק להסעות שעשתה האם לתובע, הנגזרות מצרכיו, יהיה הפיצוי ממועד רכישת הרכב ועד היום בסך 650 ש"ח לחודש, בתוספת ריבית מאמצע התקופה. אותו פיצוי יעמוד בסיס החישוב מהיום ועד הגיע התובע לגיל 18. יש להוסיף השתתפות מסויימת בגין רכישת הרכב ע"י האם בסך 15,000 ש"ח וזאת בנוסף על סכום הרכישה הראשונית של הרכב שירכש ע"י התובע לצרכיו. מגיל 18 ועד סוף תוחלת החיים - ההוצאה חודשית בגין אחזקת רכב מסוג סובארו גרנד ליאונה, על בסיס 1,000 ק"מ בחודש, היא 1,422 ש"ח נכון למועד חווה"ד, ושערוכם להיום מגיע לסך 1,553 ש"ח. לפיכך, ההוצאה הצפויה לכאורה לתובע מגיל 18 ועד תום תוחלת חיים מגיעה לסך של 452,076 ש"ח (1,553 ש"ח X 0.864707 X 336.644168). סכום זה משקף את האחזקה החודשית, כולל עלות רכישה ראשונית המגעת לכדי כ64,800- ש"ח במועד חוות דעתו של קצין (לאחר הפחתת פטור חלקי ממיסים). יש להתחשב בכך שביום מן הימים היה התובע ממילא רוכש רכב לצרכיו הפרטיים וצריך להפחית את עלות הניידות שהיו צפויות לו לולא פגיעתו (ראה דברי כב' השופט אור בע"א 3263/96 קופת חולים כללית נ' ינון שבודי, תקדין-עליון, כרך 98(3) 589, בעמ' 597). על פי החישוב שפורט לעיל, אני מעמידה את הפיצוי לתובע בגין ניידות לעתיד כולל רכישה ראשונית, על סך של 270,000 ש"ח. סך הפיצוי הינו: לעבר: 72,947 ש"ח 30,916 ש"ח + 27,031 (650 ש"ח X 39 חודשים + רבית מאמצע תקופה) + 15,000 ש"ח מהיום עד גיל 18: 35,053 ש"ח (650 ש"ח X 53.928467) מגיל 18 עד תום תוחלת חיים: 270,000 ש"ח סה"כ פיצוי בגין ניידות - 378,000 ש"ח. 18. נזק בלתי ממוני - לפי 367 ימי אשפוז ו70%- נכות זכאי התובע למקסימום הנזק הבלתי ממוני בתוספת רבית, המגיע לסך של 162,810 ש"ח. ג. הפיצוי לתובעת מס' 2 התובעת מס' 2 היא אחותו של התובע ועמה היה שעה שארעה לו התאונה. במועד התאונה היתה בת 11. ב"כ התובע טוען כי יש לפסוק פיצוי בגין הטיפול בתובעת בידי בת משפחה במהלך שהותו של התובע בבי"ח, בסך של 34,688 ש"ח. עוד הוא מבקש לפסוק לתובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני בשל הנזק הנפשי שנגרם לה בעקבות התאונה, בגובה 15,918 ש"ח וכן סכום גלובאלי של 50,000 ש"ח בגין עזרתה בטיפול בתובע. סה"כ מבקשים התובעים לפסוק כפיצוי לתובעת 2 - סך של 100,606 ש"ח. ב"כ הנתבעים טוען כי אין כל בסיס לקביעת פיצוי לתובעת. כטענתו, לא נותרה לתובעת נכות מהתאונה והיא לא אושפזה בעקבותיה. בהתחשב בכך ובעובדה שבתקופת האשפוז הממושכת של התובע היתה התובעת בטיפול בני משפחה, אני פוסקת סכום גלובלי של 15,000 ש"ח. ד. ניכויים 19. תשלומים תכופים - ערכם המשוערך של סך התשלומים התכופים אשר שולמו לתובע עד כה, כולל התשלום האחרון בסך 26,246 ש"ח אשר נכון למועד הגשת סיכומי הנתבעים היה בדרכו אל התובע (עמ' 33 לסיכומי הנתבעים), עולה לסך של 437,180 ש"ח אשר יש לנכותו מהפיצוי שנפסק לתובע. 20. קצבת ילד נכה - חווה"ד האקטוארית מציגה היוון הגימלה ששולמה ומשולמת לתובע בהתאם לשינויים שחלו בה. הסכום המהוון של גימלאות ילד נכה ל31.8.00-, כולל פיצויי הלנה ששולמו לתובע ושערוך לתשלומי העבר עולה לסך של 172,964 ש"ח. החישוב כולל גימלאות ילד נכה עד גיל 18 בלבד. 21. קצבת נכות כללית - בהגיעו לגיל 18 עשוי התובע לקבל קצבת נכות כללית בהתאם לדרגת אי הכושר שתקבע לו, החל מ203,902- ש"ח בגין 60% ועד 339,700 ש"ח בגין 100%. לאור עמדתי באשר לנכותו התפקודית, תנוכה קיצבת נכות כללית לפי נכות של 100%, היינו 339,700 ש"ח. 22. קצבת שירותים מיוחדים - כפי שמפרטים הנתבעים בסיכומיהם (עמ' 14), בהתאם להסכם עם הנכים מאוקטובר 1999, זכאותו של התובע לקבל קצבת שירותים מיוחדים בנוסף לקצבת ניידות, כפופה לכך שיענה על אחד משני הקריטריונים הבאים: א. מוגבל בניידות בשיעור 100% או מוגבל בניידות הזקוק לכסא גלגלים ומשתמש בו. ב. זקוק לעזרת הזולת במרבית פעולות היום-יום או שהוא זקוק להשגחה מתמדת למען בטיחותו ובטיחות הסובבים אותו. לאור מצבו של התובע והצורך בהשגחה מתמדת כפי שפורט בפרק סיעוד, יהיה זכאי לקיצבת שירותים מיוחדים כי יענה על אחד משני הקריטריונים האמורים, בנוסף לקיצבת ניידות. לפי ההערה המופיעה בעמ' 2 של חוות דעתו של אקטואר ספיר מ7.6.00-, באם הנכה יקבל גם הלוואה עומדת לרכישת רכב, יהיה זכאי רק למחצית הקצבה לשרותים מיוחדים המגיעה לו. קצבת שירותים מיוחדים מלאה בהיוונה מסתכמת לסך 323,919 ש"ח. מחצית הקצבה שיש לנכותה מהפיצוי הנפסק לתובע עולה לסך 162,000 ש"ח. 23. קצבת ניידות - עפ"י חווה"ד של שי ספיר, ערכה המהוון של קצבת ניידות רגילה לנכה שאינו נוהג ואינו משתכר מסתכם בסך 244,522 ש"ח (לרכב עד 1,800 סמ"ק). לפי עמדתי כי התובע לא ישתכר למחייתו ולא ינהג, יש לנכות את הקיצבה המתאימה הרשומה לעיל. ה. סיכום 24. להלן ריכוז סכומי הפיצויים: הפסדי השתכרות בעתיד כולל פנסיה - 1,462,470 ש"ח סיעוד, לווי והשגחה כולל עזרה בבית - 2,622,258 ש"ח סייעת ומורה - 300,980 ש"ח כביסות, ביגוד ומצעים - 35,000 ש"ח מחשב כולל הדרכה - 60,000 ש"ח טיפולים פיזקליים - 236,669 ש"ח קלינאית תקשורת - 44,363 ש"ח טיפול נפשי - 127,600 ש"ח עזרים רפואיים - 68,821 ש"ח התאמת דיור - 349,400 ש"ח ניידות - 378,000 ש"ח נזק בלתי ממוני - 162,810 ש"ח הפיצוי לתובעת 2 - 15,000 ש"ח סה"כ - 5,863,371 ש"ח ניכויים (תשלומים תכופים + קצבת ילד נכה) - 610,144 ש"ח קצבאות מל"ל (נכות כללית, שירותים מיוחדים וקצבת ניידות) - מסתכמים בסך 746,222 ש"ח. סכומים אלה יוקפאו עד הגיע התובע לגיל 24 או עד המועד בו יקבע המל"ל באופן סופי זכאותו של התובע לנכות כללית, שירותים מיוחדים וקצבת ניידות, לפי המועד המוקדם מבין השניים. במידה ובאי כוח הצדדים לא יגיעו להבנה באיזו דרך יישמרו הכספים האמורים בתקופת ההקפאה, יגישו בקשה בכתב ואתן החלטה נפרדת בעניין ביחד עם החלטה שתינתן על דרך השקעת הכספים על שם התובע, עד הגיעו לגיל 18. 25. אי לכך, החיוב הכולל של הפיצויים לתובע מס' 1, בניכוי תשלומים תכופים וקצבת ילד נכה עולה לסך של 5,238,227 ש"ח, ובניכוי סכומי קצבאות המל"ל שיש להקפיא - 4,492,005 ש"ח. מתוך הסך האמור יופקד, לפי תכנית השקעה שתוגש ע"י ב"כ התובע, ועד הגיע התובע לגיל 18, סכום של 3,872,000 ש"ח לאחר שניכיתי (באופן גס) מסכום הפיצויים את הסכומים בגין הוצאות העבר וסיעוד האם עד הגיע התובע לגיל 18. תכנית ההשקעה תובא לעיונו של האפוטרופוס הכללי, האחראי במקום מגוריו של התובע, שייתן עמדתו לבקשה בטרם תובא להכרעתי. בחשבון שייפתח על שמו של התובע תרשם הערה שאין להוציא כספים מהחשבון האמור עד הגיע התובע לגיל 18, ללא אישור ביהמ"ש. 26. הנתבעת תשלם לתובעת מס' 2 סך של 15,000 ש"ח. מאחר ומרכיב נכבד מתוך הסך האמור, עפ"י אומדנא, הוא סכום ההוצאות ששולמו בגין השגחה עליה, לא אתן הוראות מיוחדות להשקעת הכספים, למרות שהתובעת כבת 16 במועד פסק הדין, ואני סומכת על אמה שתדע להקצות מתוך הסכום האמור בעבור התובעת, את הסכום הנכון. בנוסף ישאו הנתבעים בשכ"ט עו"ד בשיעור 13% על הסכום שנפסק, בצירוף מע"מ. 27. בנוסף לסכומים האמורים, ישאו הנתבעים בשכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסך 4,492,005 ש"ח, בצירוף מע"מ. בנוסף ישאו הנתבעים באגרת המשפט ובהוצאות המשפט האחרות, לפי שוויין המשוערך ליום התשלום. נכותתאונת דרכיםקטיניםאחוזי נכות