קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקוני שנת בדק: זוהי תביעה לפיצויים בשל ליקויי בנייה. העובדות התובעים התקשרו עם הנתבעת שהנה חברת בנייה בהסכמים לרכישת דירות בכפר תבור. שלוש הדירות הרלוונטיות לתביעה זו ממוקמות בחלקה 114 גוש 17214. X (להלן- "התובע 1") התקשרו עם הנתבעת בהסכם מכר בתאריך 27/5/96 לרכישת בית שמספרו הזמני 602 במגרש לעיל (ת\5) והחזקה על הבית נמסרה להם בתאריך 3/7/96. X (להלן- "התובע 2") התקשר עם הנתבעת בהסכם מכר בתאריך 24/7/95 לרכישת בית שמספרו הזמני 731 במגרש לעיל (ת\1) והחזקה על הבית נמסרה לו בתאריך 24/3/96. X (להלן- "התובע 3") התקשרו עם הנתבעת בהסכם מכר בתאריך 8/1/96 לרכישת בית שמספרו הזמני 731 במגרש לעיל (ת\3) והחזקה על הבית נמסרה להם בתאריך11/4/96. תובענה זו מתייחסת לליקויי בנייה שנתגלו בדירות שמסרה הנתבעת לתובעים. טענות התובעים התובעים המבססים את טענותיהם על חוות דעתו של מהנדס אליעזר גוכמן (המצורפת לכתב התביעה), מפרטים רשימה ארוכה של ליקויי בנייה וסטיות ממפרטי הדירות שרכשו ומהתוכניות שהוצגו להם עת חתמו על חוזי המכר, בנושאים המפורטים להלן: שלד ובנייה. עבודות איטום וליקויי רטיבות. נגרות. מסגרות. אינסטלציה וניקוז. קרמיקה, חרסינה ופסיפס. מתקני חשמל ותקשורת. עבודות טיח וצבע. עבודות ריצוף. אלומיניום. עבודות אבן, שיש ומוזאיקה. גג רעפים. עבודות פיתוח. נטען, כי על אף שפנו לנתבעת במספר הזדמנויות וביקשו לתקן את הנזקים הנטענים לא נענו כראוי, וכאשר נענו הדבר לא נעשה באופן מקצועי ועל כן הגישו התובענה שבפני בדרישה לפיצוי בגין ליקויי הבנייה, הנזקים העקיפים הנלווים והנזק הלא ממוני. טענות הנתבעת הנתבעת גורסת כי הדירות אותן רכשו התובעים אינן סובלות מהליקויים הנטענים ומדובר לכל היותר בליקויים אותם ניתן לתקן במסגרת תיקון הבדק השנתי כמפורט בחוו"ד של המהנדס מטעמה, יעקב מרזוק. כך או כך, לגרסתה, התובעים סירבו לאפשר ביצוע עבודות התיקון במסגרת הבדק השנתי ועל כן מבקשת הנתבעת לממש את זכותה לבצע את התיקונים הנדרשים ולדחות את התביעה. דיון אין מחלוקת כי בדירות התובעים נמצאו ליקוים וכי תיקוני שנת הבדק בהתאם לחוזה מכר הדירות לא בוצעו ע"י הנתבעת. לאור זאת טוענים התובעים כי הם זכאים לפיצוי כספי שיאפשר להם לבצע את התיקונים בעצמם. לעומתם גורסת הנתבעת כי התובעים לא אפשרו לה לממש את הזכות לבצע תיקונים ועומדת על זכותה לעשות זאת. בטרם אפנה לבחינת הליקויים עצמם, אני סבורה כי יש לדון בשאלה העקרונית האם הנתבעת זכאית לממש זכות זו, שכן תשובה חיובית תייתר את הצורך לשום את הנזק. הזכות לתקן המקור המשפטי למתן הזדמנות נאותה לנתבעת לבצע התיקונים הנו סעיפים 11 ו13- לחוזה בין הצדדים. סעיף 13 קובע: "לשם ביצוע התחייבות החברה לפי ס' 11 לעיל (תיקוני שנת הבדק- ש.ד), מתחייב הרוכש כדלקמן: . . (ב) לאפשר ביצוע התיקונים בדירה..." לטענת התובעים איבדה הנתבעת את זכותה לתיקון הליקויים, שכן למרות תכתובת ענפה שנוהלה עמה והודעות בעל פה שהועברו לה לא הראתה נכונות רצינית ומעשית לתקן את הליקויים ומלבד ליקויים בטיחותיים חמורים, שתוקנו באופן כושל, לא פעלה לתיקון הנזקים. התובעים טוענים, כי נענו פעם אחר פעם בתשובות לקונית לפיהן "הנושא בבדיקה" או כי "יטופל במסגרת שנת האחריות" בלי שהיה להבטחות ביטוי בפועל. הנתבעת משיבה לטענות אלה, כי בהגישם את התביעה מבלי ליתן לה הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים הפרו התובעים את ההסכם ביניהם ואת סעיף 4 (ב) לחוק המכר (דירות) תשל"ג- 1973 ועל כן דין התביעה להידחות. הוצגה בפני תכתובת ענפה בין משפחות התובעים לנתבעת (המכתבים מצורפים לתצהירם של שלום חוטר (ת\1), יניב אביטן (ת\3), דניאל אנגל (ת\5) ואליהו מינג'רסקי (נ\31)), ממנה עולה, כי התובעים התלוננו על מפגעים רבים בדירותיהם, ברם, הנתבעת דחתה את הטיפול בהם פעם אחר פעם. לבסוף, כאשר נאותה הנתבעת לבדוק את הליקויים, במסגרת בדיקת הדירות לקראת תיקוני הבדק השנתיים, הסכימה לציין בפרוטוקולים רק את הפגמים אותם הסכימה לתקן ואשר הייתה מחויבת להם על פי חוק. כך למשל מצוין בראש פרוטוקול התיקונים בבית משפחת אנגל: "הדייר מבקש כל מיני תיקונים והם לא נראים לי שצריך לבצע." דרישתם של התובעים לתיקון יתר הליקויים נדחתה והנתבעת לא הציגה אף מסמך לפיו נאותה לכל הפחות לקיים דיון ביחס לתיקון כל הליקויים. האמור עולה ממכתב מתאריך 23/5/97 בו מפורט: "אנו מאשרים ביקורכם בביתנו בתקופה האחרונה, למען הסדר הטוב אנו מבקשים להעלות על הכתב את הנקודות הבאות: בעבר כתבנו לכם מכתבים אשר בהם רשימת הליקויים בדירות אשר ברשותנו (המכתבים מצורפים לתצהירי התובעים- ש.ד). טרם קיבלנו כל התייחסות למכתבים אלה. בביקורים אשר נערכו אצל כל אחד מאתנו, למדנו כי חלק לא קטן של הליקויים אינם באחריותכם. טענה זו אינה מקובלת עלינו... למרות הביקור המוזכר לעיל, טרם קיבלנו כל תוכנית מפורטת באשר לתיקונים אשר יבוצעו, כפי שצוין במכתבים אשר נשלחו אליכם בעבר..." (ראה גם מכתבים נוספים מתאריכים 26/8/97, 21/9/97). מנהל סניף צפון של הנתבעת, אליהו מינג'רסקי התייחס לסוגייה זו בעדותו (עמ' 26 לפרוטוקול): "ש.: אתה מודע לזה שהבחור שערך את הפרוטוקול לא כתב את כל הליקויים של חוטר באותו ביקור ולא כתב את הליקויים שהיו במסגרת התכתובת הקודמת? ת.: אני מודע לזה והעלה מר חוטר מספר דברים כאן, נרשם פרוטוקול על ידי חסן מטעמנו, העלה מר חוטר במכתבו עוד מספר נושאים, ואני לא עושה כרגע השוואה, שטוען עוה"ד מטעם הדיירים שהם לא מופיעים כאן ויכול להיות כזה דבר שלא מופיעים בפרוטוקול מספר נושאים שלא מופיעים במכתבים של חוטר ומספר דיירים." ובהמשך (עמ' 31-33): "ת.: תבדיל בין שני דברים: דייר אומר הרבה מאוד דברים ואנחנו כפופים להוראות חוק בנושא הבניה. לא כל מה שדייר אומר שזה צריך להיות כך, ואני לא חברת קיוסק, אני אמון על החוק בדבר הזה, לא כל מה שדייר אומר באותו רגע הוא ענין שמחייב אותי לבצע תיקון. אם אתה מתייחס לזה שהדייר אמר ואני לא רשמתי מה שהוא אמר אז עניתי לך עכשיו. ש. בימ"ש: אתה שולח את מטקל בתור פרשן מכר דירות כדי שהוא יחליט מה צריך לתקן ומה לא? ת.: מטקל חסן מגיע עם הדו"ח אלי ואנחנו יושבים יחד והוא מפרט. ש.: הוא כותב שהדייר ביקש דברים נוספים שהוא החליט במקום שלא צריך לתקנם ולא רשם אותם. איך תדע אם זה לפי החוק או לא? ת.: אני יושב אתו לאחר מכן ואני עובר סעיף סעיף כולל הדברים שלא מצוינים בפרוטוקול והעלה אותם הדייר. ש.: איפה המסמך של הדברים שהוא לא רצה להעלות על הכתב אבל הוא דיבר אתך? ת.: לא הבנתי שצריך לצרף את הדו"ח. הדו"ח הזה פנימי אצלנו. ש.: למה אתם לא רוצים לגלות אותו? ת.: אין שום דבר חסוי. שלא ישתמע דבר שלילי. גם בדו"ח הדיירים מופיעים איקס דברים שהם טוענים לגביהם כליקוי. אנחנו קוראים את הדו"ח של הדיירים ומסמנים לעצמנו מה צריך לתקן ומה במסגרת החוק ומה לא, כפוף לתכניות, כפוף לחוק התכנון והבניה. מטקל יודע מה צריך, אם הוא לא יודע הוא יושב איתי. ש.: הוא נכנס לדירת הדייר והדייר אומר לו שהתקרה עקומה. הוא במקום מחליט שזה לא שייך לו והוא לא צריך לתקן והוא לא רושם את זה. איך הוא ידע לספר לך שהוא ראה את זה? ת.: זה פרוטוקול שגם נשאר בידי הדייר ואופי הדברים התגלגל לידי כך שלא מרצוננו, נגררנו לתהליך הזה שלא מרצוננו, ואז הוא חשש להעלות את זה, אני יודע שזה לא נשמע טוב, באמת ובתמים רצינו לתקן את הדירות האלה בליקויים האלה. ש.: ליקויים שאתם החלטתם שצריך לתקן. ת.: לא רק. ליקויים שצריכים לתקן. ש.: על פי החלטתכם. ת.: אנחנו רושמים את הליקויים שצריך לתקן. בא דייר למשל, בדירות האלה היה מעקה בגובה מסוים, בא דייר ואומר אני לא רוצה את הגובה הזה אלא רוצה יותר מזה, אחרת אני לא חותם לכם. אנחנו חיים את זה ביום יום. אז יכול להיות מצב כזה עם חסן או עם נציג אחר ואומרים שזה לא במסגרת המחויב. המעקה מגיע לגובה על פי החוק ואז הוא לא רושם." ובחקירתו החוזרת (עמ' 33): "באתי ואמרתי ב15.6.97- אני מבקש להיכנס לביתכם לבצע תיקונים. יכול להיות שאני לא אתקן את כל מה שאתם מוצאים לנכון לתקן אבל תאפשרו לי לתקן. זה לא קויים אף פעם. ההליך שיתנו לי לתקן בבית הדיירים לא קויים." על יחסה של הנתבעת כאשר הציעה לבצע את תיקונים ניתן ללמוד מעדותו של שלום חוטר (פרוטוקול מתאריך 24/12/00 עמ' 9): "יש לי פה מסמכים המעידים על כך שחיכיתי 14 יום עם ילדה בת 4 חודשים שיתקנו את דוד החשמל ולא הייתה שום תגובה והענות עד שלא פניתי בכתב לאחר עשרות טלפונים למנכ"ל אשדר." ובהמשך (עמ' 10): "...שלחו לשם בן אדם, לפי דעתי לא מקצועי, שנקרא בשם ג'מאל שאמר לי שאין לו שום השכלה פורמלית בעניין הזה והוא עשה את התיקונים של שנת הבדק...מה שקרה בפועל זה שראינו מה קורה בדירות אחרים." ומעדותו של דניאל אנגל (פרוטוקול מתאריך 24/12/00 עמ' 19): "לא הציעו לתקן היו מסתובבים שם כל מיני פועלים בשכונה שמידי פעם עברו גם בבית. אף אחד לא בא בצורה מסודרת ומאורגנת." לאור ניסיון העבר הדיירים אליהם פנתה הנתבעת כדי מנת לתאם את תיקוני שנת הבדק לא הסכימו לביצוע העבודות כל עוד לא הובטח להם שהתיקונים יקיפו את כל הנזקים ולא רק את אלה שבדעתה של הנתבעת לבצע. אני מוצאת שגם אם הנתבעת עשתה מאמצים (והדבר הוכח לפחות לגבי בית משפחת אנגל) לתאם מועדים לביצוע תיקוני שנת הבדק, אין תימא שבני המשפחה נמנעו מלאפשר תיקונים אלה בטרם יקבלו תוכנית עבודה שתציג בפניהם את היקף העבודות שיבוצעו בפועל. העובדה שהנתבעת סברה שאינה חייבת לבצע את כל התיקונים אינה עומדת לה לרועץ, אך חוסר נכונותה למסור מידע על כך לבעלי הדירות גרם לכך, שבצדק סירבו האחרונים לאפשר תחילת העבודות בדירותיהם מבלי שיובהר להם היקף העבודות שיבוצעו ומבלי שתהיה להם הזדמנות לאחר מכן לדון בתיקון יתר הליקויים אותם הנתבעת מסרבת לבצע. ברי, כי אין באמור משום קביעה כי כל טענות התובעים מוצדקות ולשם כך יהיה צורך להוסיף ולבחון את חוו"ד מומחה ביהמ"ש, ברם, התעלמותה של הנתבעת מטענות התובעים וחוסר נכונותה לדון עימם על היקף התיקונים שיבוצעו וניסיונה להעלים ממצאים שעלולים לשמש ראיה להוכחת גרסתם, מובילה אותי למסקנה, כי הנתבעת לא התכוונה בתום לב לבצע את תיקוני שנת הבדק לשביעות רצון התובעים, והצעותיה נועדו ליצור מצג לפיו היא ממלאת את חובתה החוזית, מבלי להתייחס ליתר הנזקים. לביסוס טענותיה הנתבעת מפנה לפסה"ד בת"א (חיפה) 1512/94 אלקיים ואח' נגד שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח', פ"מ, כרך תשנ"ז, חלק ראשון, תשנ"ז 1997-, עמ' 451, המפרט את המקורות הנורמטיביים לזכותו של הקבלן לתקן. ברם, עיון בפסה"ד מחזק, לטעמי, דווקא את גרסתם של התובעים. כבוד השופט מ' נאמן מציין: "אם הקבלנים הנתבעים מבקשים לבצע תיקונים בעצמם ולא לשלם פיצויים, עליהם לתת לביצוע משימה זו עדיפות ראשונה, שכן מלכתחילה חובתם הייתה לספק את הדירות תקינות וללא ליקויים (458 ג-ד)....לקבלנים אין תמריץ מספיק חזק לתיקון הליקויים בהקדם האפשרי. הכסף בעבור הדירות כבר שולם ואילו ביצוע התיקונים רק מעמיס על העלויות של הפרוייקט ומקטין את הרווחים. לפיכך, לבד מהרצון להסיר את חרב התביעה שהגישו הדיירים אין לקבלנים אינטרס "חזק" להשקיע כספים במבצע תיקונים...לעומת זאת, כאשר מדובר בקבלנים מזדמנים, האינטרס לביצוע התיקונים באיכות טובה ופרק זמן קצר הוא חזק יותר (459 ה-ז)..." פס"ד נוסף אליו הפנתה הנתבעת ואף הוא תומך דווקא בטענות התובעים הנו ת"א (ירושלים) 580/95 יהודית קופנהגן ואח' נ' בן אבו- חברה לבניין ופיתוח בע"מ, תקדין מחוזי, כרך 98 (3), תשנ"ח/ תשנ"ט- 1998. כבוד השופט עזרא קמא קבע שם (סעיף 12): "אין מנוס ממסקנה כי משנפגעה אמינותה של הנתבעת בעיני התובעים, אין לחייב את התובעים להזדקק לתיקון הליקויים על ידי הנתבעת דווקא." אשר על כן אני סבורה, כי הנתבעת אינה זכאית עוד לתקן את הליקויים הנטענים ואם יוכחו כאלה זכאים התובעים לקבל את שווים על מנת שיוכלו להתקשר עם גורם אחר לביצוע התיקונים. הליקויים הנטענים דירת התובע 1 המהנדס אליעזר גוכמן מטעם התובעים, מפרט בחוו"ד רשימה ארוכה של ליקויי בנייה וסטיות מהמפרט בבית זה, ע"פ ראשי הפרקים המפורטים לעיל ואת הנזק הכספי הוא מעריך בסך 74,200 ש"ח. מר גוכמן מציין, כי המדובר בסכום שאינו כולל מע"מ, וכי המדובר בסכום מינימלי שאינו כולל ירידת ערך אלא רק את עלויות השיפוץ. אינג' מרזוק יעקב, מומחה הנתבעת, שביקר אף הוא בדירה מציין בחוו"ד בפרק ההערות (בעמ' 8): "הממצאים שנמצאו הנם מינימליסטים ומינורים וניתנים לתיקון באמצעים פשוטים ומקובלים. את כל הליקויים ניתן לתקן לתוך כדי מגורים בדירה." הערכתו הכספית לעלות תיקון הנזק בבית זה הנה 3,730 ש"ח. מטעם ביהמ"ש מונה מומחה, המהנדס יצחק ברמן, שהעריך את הנזק לדירת התובע 1 בסך 20,500 ש"ח (ללא מע"מ). הלה מציין כי אם העבודות יבוצעו ע"י התובעים באמצעות קבלן שיפוצים סכום התיקונים יהא 28,800 ש"ח (כולל מע"מ) והם ימשכו 24 ימי עבודה, מבלי שיהיה שצריך לפנות את הדירה. בגין הליקויים שאינם ניתנים לתיקון (ירידת ערך) קבע המומחה שהנזק מסתכם ב1,800- ש"ח, ברם, טוענת הנתבעת כי סעד זה לא נזכר בכתב התביעה ועל כן אין לפסוק בו פיצוי. אני סבורה כי דין טענה זו להידחות. התביעה כוללת ראשי נזק רבים והמרכזי שבהם הנו סעד הפיצוי בגין ליקויי הבנייה. הצדדים הסכימו על מינוי מומחה מוסכם אשר מצא כי ישנם ליקויי בנייה שלא ניתן לתקנם, ויש לחשב את הפיצוי בגינם על פי הסכום בו ירד ערך הדירה בעטיים. אין המדובר בסעד שונה, כפי שטוענת הנתבעת, אלא בחלק אינטגרלי מסעד הפיצוי ועל כן אין להתעלם מרכיב נזק זה והתובעים זכאים לפיצוי בעטיו. הצדדים לא חלקו על קביעותיו של מומחה ביהמ"ש ואני מאמצת את קביעתו. דירת התובע 2 מומחה התובעים מציין בחוו"ד כי הנזק לבית זה נאמד בסך 90,800 ש"ח (לפני מע"מ. הסכום מינימלי ואינו כולל ירידת ערך אלא רק את עלויות השיפוץ). מומחה הנתבעת, העריך הנזק לבית זה בסך 5,220 ש"ח. מומחה ביהמ"ש אמד את הנזק לדירה זו בסך 32,250 ש"ח (ללא מע"מ). אם העבודות יבוצעו ע"י התובעים באמצעות קבלן שיפוצים סכום התיקונים יהא 45,300 ש"ח (כולל מע"מ) והם ימשכו 30 ימי עבודה, מבלי שיהיה שצריך לפנות את הדירה. בגין הליקויים שאינם ניתנים לתיקון (ירידת ערך) קבע המומחה שהנזק מסתכם ב1,000- ש"ח. הצדדים לא חלקו על קביעותיו של מומחה ביהמ"ש ואני מאמצת את קביעתו. נטען כי בחצר בית זה התגלה ליקוי נוסף- בקיר התומך בגינת הבית. התובעים הגישו חוו"ד של המהנדס עופר קרניאל לפיה נמצאה נטייה של הקיר לצד עקב הפעלת כוח צידי של הקרקע ושקיעת היסודות והוא מייחס זאת לבנייה שלא על פי התקנים. טענתה הראשונה של הנתבעת הייתה שמדובר בהרחבת חזית וכי ראש נזק זה לא נתבע בכתב התביעה. אני סבורה כי יש לדחות טענה זו וראו לעיל הנימוק באשר לדחיית הטענות שאין לפצות בגין ירידת ערך. מומחה הנתבעת מציין ביחס לראש נזק זה שניתן לתקנו בעבודה "קלה ופשוטה" והוא אומד את התיקון בסך 4,000 ש"ח + מע"מ. מומחה ביהמ"ש בחוו"ד מתאריך 30/5/01 ו- 15/5/01 מסכים עם קביעותיו של מומחה התובעים ומציין, כי הוא אומד את תיקון הנזק בסך 24,500 ש"ח במידה שיבחר פתרון של הריסת הקיר ובנייתו מחדש, ולחילופין אם יבחר הפתרון לפיו תבוצע תמיכה לקיר ע"י בטון הוא אומד את התיקון בסך 14,500 ש"ח, אך חלופה זו תביא לירידת ערך נוספת לבית לאור הפגיעה האסתטית ב8,000- ש"ח. המומחה מציין כי המדובר בסכומים לפני מע"מ וכי עבודה באמצעות קבלן פרטי תגדיל את העלויות ב30-35%-. לאור העובדה שהעלות בשתי החלופות זהה כמעט (אם לוקחים בחשבון את ירידת הערך) אני סבורה שפיצוי הולם בראש נזק זה הנו 30,000 ש"ח. דירת התובע 3 מומחה התובעים מציין בחוו"ד כי הנזק לבית זה נאמד בסך 93,700 ש"ח (לפני מע"מ. הסכום מינימלי ואינו כולל ירידת ערך אלא רק את עלויות השיפוץ). מומחה הנתבעת, העריך הנזק לבית זה בסך 3,560 ש"ח. מומחה ביהמ"ש אמד את הנזק לדירה זו בסך 25,900 ש"ח (ללא מע"מ). אם העבודות יבוצעו ע"י התובעים באמצעות קבלן שיפוצים סכום התיקונים יהא 36,350 ש"ח (כולל מע"מ) והם ימשכו 27 ימי עבודה, מבלי שיהיה שצריך לפנות את הדירה. בשל הליקויים שאינם ניתנים לתיקון (ירידת ערך) קבע המומחה כי הנזק מסתכם ב1,800- ש"ח. הצדדים לא חלקו על קביעותיו של מומחה ביהמ"ש ואני מאמצת את קביעתו. נזקים נוספים הנתבעת מנסה להתגונן בטענה כי סעיף 12 (א) להסכם שולל כל אחריות או חובה לפצות בגין סוג נזקים זה, אך אני סבורה כי יש לדחות טענה זו. סעיף 12 (א) להסכם עליו חתמו כ"א מהתובעים קובע: "פרט מהתחייבותה של החברה לתיקונים כאמור לעיל אין ולא תחול על החברה כל אחריות ו\או חובה נוספת כלשהי בקשר לליקוים כלשהם ו\או לתיקונים. ובשום מקרה לא תהא החברה חייבת והרוכש לא יהיה זכאי לתבוע לקבל מהחברה פיצויים ו\או דמי נזק ו\או הטבה ו\או תרופה כספית אחרת כלשהי בגין הליקויים בדירה או בגין כל נזק ישיר או עקיף שיגרם לרוכש, אם בכלל, עקב קיום או גילוי הליקויים ו\או עקב ביצוע תיקוני תקופת הבדק ע"י החברה, לרבות בגין סבל, עוגמת נפש, הפסד השתכרות, אי נוחות וכיוצ"ב." מדובר בסעיף דרקוני שעל אף שהתובעים חתמו עליו עת רכשו את בתיהם איני יכולה לצוות על אכיפתו. אין מדובר על סעיף המצביע על אומד דעת הצדדים לוותר על פיצוי בראש נזק מסוים ופרטני, אלא מדובר בהוראה גורפת לפיה, מלבד תיקוני הבדק השנתיים אין לנתבעת חובות נוספות כלשהן כלפי התובעים ולפיכך, כל בסיס תביעה זו נשמט. אני סבורה, שהחוזה בו עסקינן הנו חוזה אחיד כמפורט בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג- 1982, ועל אף טענות הנתבעת שמדובר בהרחבת חזית, מאחר שהייתה לה הזדמנות בסיכומיה לטעון את טענותיה בעניין זה (כפי שאכן עשתה) יש לדון בטענה זו לגופה. על פי החזקות שבסעיף 4(1) ו4-(6) לחוק, (שלא נסתרו ע"י הנתבעת), מדובר בתנאי מקפח: "חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים: תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהייתה מוטלת עליו על פי אותו דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהייתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי. . . (6) תנאי השולל או המגביל זכות או תרופה העומדות ללקוח על פי דין..." וראה דבריו של כבוד השופט דוד חשין בת"א (ירושלים) 379/92 - לושינסקי שלמה נ' רמ"ט בע"מ. תק-מח 99(1), 2336 ,עמ' 2340 (סעיפים 10-11), שסבור במקרה דומה מאוד למקרה הנדון כאן כי מדובר בחוזה אחיד. על כן לפי סעיף 19 לחוק אני מבטלת תנאי זה ובכך נפתחת הדרך לפסיקת פיצויים בראש נזק זה. התובעים מבקשים פיצוי בגין הוצאות שיגרמו להם במהלך תקופת תיקון הליקויים בה יאלצו לשהות בדירות חלופית. לאור חוו"ד מומחה ביהמ"ש לפיה אין צורך בפינוי דירות התובעים במהלך תקופת התיקונים אני דוחה את התביעה בראש נזק זה. על אף האמור, אני סבורה כי יש לקבל את הטענה שיאלצו להעדר ממקום עבודתם באופן חלקי על מנת לפקח על עבודות השיפוצים שיארכו בכל אחת מהדירות מעט פחות מחודש. כל תובע הציג תלוש שכר לפיו מבוקש הפיצוי ואני סבורה כי יש לפסוק פיצוי בגובה מחצית השכר החודשי. אשר על כן לתובע 1 אני פוסקת פיצוי בסך 4,200 ש"ח. לתובע 2 אני פוסקת פיצוי בסך 4,750 ש"ח ולתובע 3 בסך 2,750 ש"ח. הנתבעת טוענת כי בכתב התביעה ננקב סכום של 800$ לכל משפחה בראש נזק זה ועל כן אין לפסוק לתובעים סעד גבוה מזה אותו תבעו. אני סבורה כי אין לקבל טענת הנתבעת בסוגייה זו. אומנם הלכה ידועה היא שאין לפסוק לתובע סכום העולה על הסכום הנקוב בכתב התביעה, אך אין הדבר מתקיים במקרה דנן. התובעים בכתב התביעה מבקשים בראש נזק זה 800$, אך זאת טרם ידעו למשך כמה זמן יאלצו להיעדר מעבודתם ובסעיף 9ד' מוזכר, כי הפיצוי המבוקש הוא עבור תקופה של שבועיים בה תהיה הדירה בשיפוצים. אלא שהמומחה המוסכם העריך כי השיפוצים בכ"א מהדירות ימשכו כחודש ועל כן מאוחר יותר עדכנו את התביעה בראש נזק זה ולנתבעת היה זמן ואפשרות לחלוק על כך. בכל מקרה הסכומים שנפסקו במכלול תובענה זו אינם עולים על הסכומים הנתבעים ועל כן אין המדובר בסטייה מההלכה עליה מתבססת הנתבעת. נזקים שאינם ממונים בראש נזק זה מבקשים התובעים פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם. הנתבעים טוענים כי מטרת הפיצוי היא השבת המצב לקדמותו ובכל מקרה מאחר שלא נגרם בענייננו "סבל של ממש המגיע כדי פגיעה חריגה" (ת"א (ירושלים) 164/93 - כהן פרי ו-3 אח' נ' רמט בע"מ. תק-מח 97(4), 802 ,עמ' 812) אין לפסוק פיצוי בראש נזק זה. סבורני כי גם כאן דין הטענה להידחות. השיפוצים לתיקון ליקויי הבנייה ימשכו כחודש בכ"א מדירות התובעים ואין להקל ראש בפרק זמן זה בו חייהם לא יוכלו להתנהל כסידרם. אני סבורה כי פיצוי בסך 7,000 ש"ח לכל משפחה הולם את הפגיעה בראש נזק זה. לסיכום: הנתבעת תשלם לתובע 1 את הסכומים הבאים: 28,800 ש"ח + מע"מ בגין ליקויי הבנייה. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מתאריך 18/4/00 (מועד הגשת חוו"ד מומחה ביהמ"ש) ועד ליום התשלום בפועל. 1,800 ש"ח בגין ירידת ערך. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מתאריך 18/4/00 ועד ליום התשלום בפועל. 4,200 ש"ח בשל הפסד ימי עבודה. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 7,000 ש"ח בגין נזק שאינו ממוני. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעת תשלם לתובע 2 את הסכומים הבאים: 75,300 ש"ח + מע"מ בגין ליקויי הבנייה. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מתאריך 18/4/00 (מועד הגשת חוו"ד מומחה ביהמ"ש) ועד ליום התשלום בפועל. 1,000 ש"ח בגין ירידת ערך. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מתאריך 18/4/00 ועד ליום התשלום בפועל. 4,750 ש"ח בשל הפסד ימי עבודה. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 7,000 ש"ח בגין נזק שאינו ממוני. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעת תשלם לתובע 3 את הסכומים הבאים: 36,350 ש"ח + מע"מ בגין ליקויי הבנייה. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מתאריך 18/4/00 (מועד הגשת חוו"ד מומחה ביהמ"ש) ועד ליום התשלום בפועל. 1,800 ש"ח בגין ירידת ערך. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מתאריך 18/4/00 ועד ליום התשלום בפועל. 2,750 ש"ח בשל הפסד ימי עבודה. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 7,000 ש"ח בגין נזק שאינו ממוני. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. כמו"כ תשלם הנתבעת הוצאות המשפט וכן שכ"ט ב"כ התובעים בשיעור 15% + מע"מ כחוק מהסכומים שנפסקו. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ליקויי בניהשנת בדק