תשלום ארנונה בניה ללא היתר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום ארנונה בניה ללא היתר: אלה הן העובדות הצריכות לענייננו, כפי שנקבעו על ידי בית משפט קמא: המבקשת הינה רשות מקומית והמשיב מחזיק בנכס בתחום שיפוטה. הנכס שוכן בתחומי "שכונת הארגזים" בדרום תל-אביב. המבקשת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיב בשל אי תשלום ארנונה. המשיב הגיש בקשת רשות להתגונן, ובתצהירו ציין כי שכונת הארגזים אינה מתוכננת, וכל בתיה נבנו ללא היתר בנייה. השכונה סובלת מזה עשרות שנים מהזנחה, במשך שנים רבות לא הייתה השכונה מחוברת למים וביוב, עד היום אין בה מדרכות וניקוז חוצות, ופרט לפינוי אשפה אין המבקשת מעניקה לשכונה ולתושביה כל שירותים עירוניים. עוד מציין המשיב בתצהירו, כי במשך שנים מקפיאה המבקשת כל בנייה חוקית בשכונה, נמנעת מלפתח את האזור ואינה מאפשרת לתושבים לפתחו בעצמם. בסיכומיו מכנה המשיב את המצב המתואר לעיל "כשלון תמורה מלא". לטענתו, את האגרה - להבדיל ממס - מאפיין קשר סיבתי בין התשלום לשירות, ובמצב של כשלון תמורה מלא, יש להקיש מן האמור לגבי האגרה גם לעניין המס (במקרה זה הארנונה). עוד טוען המשיב, כי לא ניתן להטיל מס ללא כוונה ליתן למשלם תמורה, כפי שקורה במקרה שבפנינו בו העירייה מתעלמת במפגיע מצרכי התושבים. המבקשת טוענת, כי הארנונה הינה תשלום המוטל דרך כפייה ע"י רשות ציבורית, באין כנגדו שום תמורה ישירה הניתנת מידי הרשות למשלם המס. לטענתה, המס מוטל ללא כל זיקה לשירות הניתן ע"י הרשות המקומית, מכאן שחיובו במס של המשיב הינו כדין. טענות המבקשת מבוססות על שורה של פסקי דין, בהם הוחלט כי ארנונה היא בבחינת מס המוטלת ללא כל זיקה לשירות הניתן ע"י השלטון המקומי, וחובת התשלום אינה מותנית בשירותים המתקבלים ע"י משלם הארנונה. בית משפט קמא קבע, כי יש לתת למשיב רשות להתגונן מן הטעם כי שאלת קיומו של "כשלון תמורה מלא" היא שאלה כבדת משקל, אשר יש מקום לבררה במסגרת הוכחות. במקרה דנן נדרשת אבחנה בין איכות השירותים המסופקים ע"י הרשות לתושבים לבין אדישות מוחלטת לצרכיהם. בעוד שבמקרה הראשון ההלכה ברורה וידועה, במקרה השני - יש מקום לברר את הטענות ולאפשר בירור לגופו של עניין כדי למנוע פגיעה באזרח. בית משפט קמא סבר שיש לבחון את השאלה אם ראוי לכפות את גביית הארנונה, כאשר הרשות המקומית אינה נותנת לתושבים כל שירותים מכל סוג, לא בצורה ישירה ולא בצורה עקיפה. נוכח האמור לעיל החליט בית משפט קמא שלא לסגור לגמרי את הדלת בפני המשיב, ולאפשר לו את יומו בבית המשפט כדי לברר את הסוגייה שבמחלוקת בצורה מעמיקה יותר ויסודית. על החלטה זו של בית משפט קמא הניחה לפני המבקשת בקשת רשות ערעור. החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור גופו. "כשלון תמורה מלא" הינו מושג משפטי, שמקורו בדיני השטרות ודיני החיובים, אך איננו מושג מתחום דיני המיסים. טענה מסוג "כשלון תמורה" אינה יכולה להיות טענת הגנה מפני תביעת רשות מקומית לתשלום מס, אף לא על דרך האנלוגיה. התמורה הניתנת ע"י הרשות המקומית היא מגוונת, ובהרבה מקרים בלתי ישירה או כללית, כגון: ארגון רשת חינוך, אירועים תרבותיים, ספורטיביים, בריאותיים, סיעודיים וחברתיים. התמורה איננה נמדדת לפי השרות הישיר הניתן לתושב או לקבוצה של תושבים. רק כדי להפיס את דעתו של המשיב, אציין שאפילו היינו נוטים אחר הלך מחשבתו, על פיה דרושה "תמורה מלאה", די בעובדה שצויינה על ידו כי העירייה מספקת לתושבי השכונה את השרות של פינוי האשפה - שהוא אחד השירותים העיקריים היום יומיים הניתנים למשלמי הארנונה - כדי להסיק שאין מדובר בכשלון תמורה מלא. הלכה פסוקה היא, כי לא קיימת כל זיקה בין החובה לשלם ארנונה כללית, לבין שירות כלשהו הניתן למשלם המס האינדיבידואלי, דהיינו - העדרה של "תמורה" (שירות) אינו מעלה ואינו מוריד לעניין החבות במס. בע"א שופרסל בע"מ נ. איגוד ערים איזור רמת-גן, בני ברק וגבעתיים, פד"י ל"ז(4) 403, 407 נקבע כי: "א. מס - מס הינו תשלום המוטל דרך כפייה על ידי רשות ציבורית, באין כנגדו שום תמורה ישירה הניתנת על ידי הרשות למשלם המס". (הגדרה ממצה זו לקוחה מתוך ספרם של המלומדים א' ויתקון ו- י' נאמן, דיני מיסים, מסי הכנסה, עזבון ושבח (שוקן, מהדורה 4, תשכ"ט) 4). זאת ועוד: "מס מוטל ללא כל זיקה לשירות, הניתן על ידי הרשות המקומית. בכך טמון ההבדל הקובע והעיקרי שבין דמי השתתפות והיטל מחד גיסא לבין מס ממש מאידך גיסא" (ע"א 620/82 (1), בע"מ 63). "ב. אגרה - "תשלום אגרה יכול שיהא כפוי על המשלם ויכול שיהא מרצון - הדבר תלוי באופיה של כל אגרה ספציפית. כמו כן, כשעוסקים בחיוב מעין זה, אין מדובר בקבלת תמורה ישירה דווקא כנגד החיוב שבאגרה, אלא אפשר שתמורה זו תהיה עקיפה, ובלבד שתמיד נדרשת זיקה בין החיוב באגרה לבין קבלת תמורה או שירות, הניתנים בגינה, ונדרש שיתקיים קשר סיבתי ביניהם: "יש כאן קשר סיבתי בין התשלום ובין השרות, שאלמלא מתן השרות לא היית משלם את האגרה ואלמלא התשלום לא היית מקבל את השרות" (ויתקון ונאמן, בספרם הנ"ל, בע"מ 7-6). בבג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ. עיריית קריית אתא, פד"י מ"ו(1) 793 נאמר כי: "… ארנונה היא מס במהותה, והיא מוטלת ללא זיקה לשירות הניתן, ונגבית היא מבלי שעירייה נותנת כנגדה כל תמורה ישירה …". קביעת בית משפט קמא כי "… נדרשת אבחנה בין איכות השירותים המסופקים ע"י הרשות לתושבים, לבין אדישות מוחלטת לצרכיהם …"; וכי: "… יש מקום … לאפשר בירור לגופו של עניין …" מנוגדת להלכות הנ"ל הארנונה היא בבחינת מס לכל ענין ודבר ובתור שכזו אין לקשור בין חובת תשלום המס לבין מתן שירותים. המבחן של מתן שרות כנגד תשלום מתקיים כאשר מדובר על אגרה, אך אין לו משמעות או תוקף כאשר מדובר במיסים. בע"א 474/98 קריב נ. רשות השידור, פ"ד מ"ו(3) 374, בעמ' 377 א' מתייחס כבוד השופט ברק (כתוארו דאז) להבדל בין מס לאגרה ואומר: "הדיבור "אגרה" מקובל הוא בתורת המסים. הוא משתרע על מיגוון של תשלומים שאינם מס טהור מחד גיסא ואינם מחיר טהור מאידך גיסא. אגרה נבדלת ממס טהור בכך שהיא משתלמת כתשלום חובה בזיקה עם שירות מסוים שהשלטון נותן לפרט. לעומתו מס טהור נגבה ללא זיקה לשירות מסוים. אגרה נבדלת ממחיר טהור בכך ששיעורה אינו מותנה בערך השירות שבגינו היא ניתנת". סבור אני כי חריגות, ככל שיהיו, אין הנסיבות יכולות לשנות את הדין החקוק ואת ההלכה המפורשת והחד משמעית, כי אין, ולא יכולה להיות, כל זיקה בין מס לשירות. בבג"צ דשנים וחומרים כימיים המוזכר לעיל, מפרש בית המשפט העליון את כוונת המחוקק, בין היתר, על פי מבחן הסבירות, בציינו כי המטרה היא "… לאפשר לרשות מקומית לכלכל צעדיה ולגבש תקציביה…" (ע' 805). הדין מטיל על המבקשת את החובה לגבות מיסים ממספר רב של נישומים, ועל כן אין זה סביר כי המחוקק התכוון לאפשר לנישומים לנסות ולקשר בין מה שהם משלמים לבין "התמורה" שהם זכאים לה, לטענתם, מן העירייה. על כן, כל בירור לגופו של עניין, אם ייערך, ממילא לא יביא לכל תוצאה אחרת בענייננו, מאשר חובתו של המשיב לשאת בחיובי המיסים בגין הנכס. עולה מן המקובץ, כי תרופתו של המשיב לא תימצא בפטור מתשלום מס ו/או בהגנה מפני תביעתה הלגיטימית של המבקשת לתשלום מיסים, וכי טרוניותיו בעניין זה אינן יכולות להישמע בהליך שבפנינו. עם טענות לו, למשיב, כנגד העדר השירות שעליו לקבל מן העיריה, תרופתו בהליך אחר ולא בהליך שבפנינו. אשר על כן, דין ערעור זה להתקבל. החלטת בית משפט קמא מתבטלת, בקשת המשיב למתן רשות להתגונן נדחית והתיק יוחזר לבית משפט קמא למתן פסק דין. המשיב ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח + מע"מ. ארנונהבניהבניה ללא היתר