אבדן כושר תפקוד במשק הבית

1. המערערת הגישה ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 5/11/00, אשר קבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה לתפקד במשק ביתה. לטענת המערערת, נקבעה לה נכות רפואית בשיעור 76% (בהחלטת רופא מוסמך מיום 7/8/00) היות והמערערת סובלת מחרשות-אילמות מלידה. לטענתה, הליקויים הרפואיים פוגעים באופן משמעותי ביכולתה של המערערת לתפקד כאם לשמונת ילדיה, מאחר ואין היא שומעת, אינה יכולה לדבר ולתקשר עימם ואין כל סיכוי לשיפור במצבה. לטענתה, כל ילדיה וגם הקטנים שבהם נעזרים באביהם ובבני משפחה אחרים, שכן כאמור אין היא יכולה לתקשר עימם. בנוסף טוענת המערערת כי אין לה כל סיכוי למצוא מקום עבודה ומבקשת מבית הדין למנות מומחה רפואי ניטרלי לצורך בדיקת יכולת תיפקודה ומידת הפגיעה בה. לטענת ב"כ המערערת בשנת 2000 נקבעה למערערת על ידי פקיד התביעות דרגת אי כושר בשיעור 60% לתקופה שמיום 9/6/96 ועד ליום 31/5/99. תקופה אשר בגינה קיבלה המערערת קיצבת נכות. לטענתו, החלטת הועדה נשוא הערעור סותרת את ההחלטה הקודמת. ב"כ המערערת הבהיר, כי מדובר במערערת אשר אינה נשואה אך הינה ידועה בציבור כאשה שנייה, ומנהלת משק בית עם ילדיה, כאשר מאז ומעולם היתה המערערת עקרת בית, מעולם לא עבדה ומעולם לא נישאה. כמו כן טוען ב"כ המערערת, כי אין למערערת כל סיכוי למצוא היום עבודה לאור מצבה ולאור המצב הכלכלי היום במשק. 2. ב"כ המשיב טענה בפני, כי בעת שנבדקה המערערת על ידי הועדה הראשונה, בשנת 2000, נבדקה כמשתכרת על בסיס מעמדה כרווקה. לטענת ב"כ המשיב, רק ביום 1/6/99 פנתה המערערת עצמה למחלקת הגבייה על מנת להצהיר על שינוי מעמדה מרווקה לידועה בציבור ובעקבות שינוי מעמד זה, כונסה ועדה חדשה ביום 14/8/00, אשר דחתה את התביעה, וועדה מדרג שני (נשוא דיון זה) התכנסה ביום 5/11/00 ואישרה את החלטת הועדה מדרג ראשון. ב"כ המשיב טענה, כי מדובר בועדה מעין שיפוטית ואין מקום למינוי מומחה מטעם בית הדין, כאשר נטען גם כי החלטת הועדה מנומקת ומפורטת ומסתמכת על האיבחון הרפואי שנערך למערערת אשר אינה בעלת כל ליקוי נוסף על הליקוי בגין חרשות-אילמות, ליקויים אשר הועדה סברה, כי אינם מונעים ממנה לעסוק בעבודתה במסגרת משק ביתה. ההכרעה 3. החלטת הוועדה לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון "בשאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עבל 10014/98 יצחק הוד נ. המוסד , פד"ע לד 213). על פי הוראות סעיף 198 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), אשר מכוחו הותקנו תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לעניין עקרת בית), התשמ"ד - 1984, יש לקחת בחשבון קביעת אי כושר תיפקודה של עקרת בית, את מידת הצימצום בכושר לתפקד במשק הבית על סמך משקל מצטבר של נתונים בדבר התפקידים שעקרת הבית שבה מדובר מסוגלת לבצע, כאשר קיצבת הביטוח באה לאפשר לעקרת הבית הכנסה שתוכל להשתמש בה לעזרה הדרושה לה עקב כך שאין לה הכושר לתפקד במשק ביתה. (ראה לעניין זה דב"ע לח/1429-01 רות קרני נ' המוסד פד"ע י' 386, וגם דב"ע מג/120-0 המוסד לביטוח לאומי נ' יואל אתי פד"ע ט"ו 340, דב"ע לח/1686-01 אסתר אלמקייס נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"א 13). 4. השתלשלות העניינים בתיק זה היתה כדלקמן - א. ביום 28/3/00 קבע פקיד התביעות למערערת דרגת אי-כושר זמנית בשיעור 60% מיום 9/6/96 ועד ליום 1/6/99. ב. ביום 29/3/00 הוכרה המערערת כידועה בציבור החל מתאריך 1/6/99 והועברה לבדיקה במסלול של עקרת בית. ג. ביום 5/7/00 נבדקה המערערת על ידי רופא מוסמך אשר קבע כי למרות ליקוייה המכבידים, אין הדבר גורם לפגיעה מהותית בתיפקודה כעקרת בית בנוגע לעבודות מטבח, ניקיון, סידור בית וטיפול בכביסה, כך גם נקבע בחוות דעתה של פקידת השיקום מיום 5/7/00 ובמכון להערכה תיפקודית מיום 5/7/00, אשר קבע כי המערערת אינה זקוקה לעזרה במרבית התפקידים ובנוגע לחלקם נזקקת היא לעזרה חלקית. ד. ביום 5.11.00 קבעה הועדה לעררים, כי אין בליקוייה כדי להגבילה בכושרה לתפקד בכדי 50% ולמעשה הינה מסוגלת לבצע את מרבית עבודות הבית. הועדה דחתה את הערר. 5. עיון בהחלטת פקיד התביעות מיום 28.3.00 מעלה כי, המערערת נבדקה בתחילה על ידי הועדה כמשתכרת ועל כן נבדקה אפשרות שילובה במסגרת עבודה מחוץ לבית. בשל ליקוייה של המערערת קבעה הועדה, כי המערערת איבדה יותר מ-50% מכושר השתכרותה מחוץ לבית. מששינתה המערערת את מעמדה, מרווקה לידועה בציבור, ומשמעולם לא עבדה, לא היה מקום להמשיך ולבחון את זכויותיה על בסיס אשה "משתכרת", אלא היה צורך לשנות את מסלול הבדיקה לבחינה על בסיס "עקרת בית". הגדרת "עקרת בית" על פי התקנות דלעיל מופיעות בסעיף 127) 195 כא בנוסח הקודם) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995, אשר מפנה להוראות סעיף 241 לחוק, הקובע בסעיף קטן א' כי "אשה נשואה שבן זוגה מבוטח לפי פרק זה והיא עובדת במשק ביתה בלבד או שאינה עובדת ולא עובדת עצמאית, (בחוק זה - עקרת בית)...". קובעת הפסיקה, כי הדיבור "אשה נשואה" בסעיף זה בחוק, כולל, לאור מטרתו, ולאור הגדרת "אשתו" שבסעיף 1 לחוק, גם את הידועה בציבור כאשתו (ראה לעניין זה דב"ע נד/85-0 עוזי ארנן ומיכל אפרת נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ז 400). משמודה המערערת עצמה כי הינה ידועה בציבור, לא חלה כל טעות באופן בו בחנה הועדה את אובדן כושר השתכרותה של המערערת כ"עקרת בית". 6. עיון בפרוטוקול הועדה מעלה, כי הועדה בחנה את ליקוייה של המערערת ואת אופן השלכות הליקויים על כושר תיפקודה של המערערת במשק ביתה, ולא מצאה כי יש בליקויים כדי לפגוע מעל ל-50% בכושר תיפקודה של המערערת. לא מצאתי כי נפלה כל טעות משפטית בקביעת הועדה. החלטת הועדה מעוגנת בממצאיה וכאמור בחינת אובדן כושר תיפקודה על בסיס היותה עקרת בית נעשה כדין לאור מעמדה כידועה בציבור. הטענה כי קודם לכן קיבלה המערערת קיצבה על בסיס מעמד אחר, אין בו כדי לחייב את המשיב להמשיך ולבחון את זכויותיה של המערערת על בסיס מעמד שאין היא נכנסת לגדרו עוד. 7. אשר על כן, דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום שיומצא לידיו פסק הדין.אי כושר עבודה