קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות נהג הרכב שנכנסו בו מאחור: 1. תביעה ותביעה שכנגד לפיצוי בגין נזקים אשר נגרמו לבעלי הדין כתוצאה מ"מפגש" מכוניותיהם ברח' הרצוג בירושלים בתאריך 08/03/99. 2. התיאור מפי התובע עפ"י כתב התביעה קצר ופשוט: הוא נסע ברח' הרצוג בנתיב הימני כאשר לפתע פתאום פגעה בו מאחור מכוניתו של הנתבע. לכאורה, מקרה ברור של רשלנות הנתבע. 3. אלא, התמונה כפי שהוצגה בכתבי ההגנה ואף התבררה בעת הדיון בפני שונה ! מתברר שהתובע יצא עובר לתאונה מכביש פנימי (המוביל מבית הנוער העברי שבקרבת מקום) אל תוך רח' הרצוג בעת שהנתבע נסע בנתיב הימני ברח' הרצוג. בעת הדיון בפני אישר התובע כי אכן יצא מהרחוב הצדדי לרח' הרצוג וכי "אני בכלל לא ראיתי את הרכב של הנתבע". לטענתו הספיק כבר לנסוע כ50- - 60 מ' ברח' הרצוג קודם לפגיעה. תמיכה בגירסתו מוצא התובע במקום הפגיעה במכוניתו. לדבריו היה המגע בין חזית מכונית הנתבע לאחורי מכוניתו שלו - ומכאן ראיה שהוא כבר הספיק להיכנס ולהתיישר בנתיב הימני ברח' הרצוג. 4. הנתבע (תובע שכנגד) טוען, לעומתו, שהתאונה ארעה סמוך מאוד לצומת, מיד לאחר הרמזור. הוא עצמו נסע במהירות 70 קמ"ש (המהירות המירבית המותרת במקום) - כאשר האור ברמזור בכיוונו ירוק ואילו התובע פרץ אל תוך רח' הרצוג בלא לשעות לתמרור "משולש" המחייבו ליתן זכות קדימה לרכב הנע ברח' הרצוג. הוא, הנתבע, ניסה לבלום ואף לסטות אך לא עלה בידיו למנוע את ההתנגשות. 5. לאחר שחזרתי ושקלתי את הראיות - עדויות הצדדים, צילומי מקום הארוע, דוחות השמאים וצילומי הפגיעות ברכב ואף יצאתי (בזמני שלי בלא נוכחות הצדדים) וביקרתי במקום בו אירעה התאונה, סבור אני כי לתובע עצמו מידה רבה של אחריות לגרימת התאונה ! רח' הרצוג הוא עורק תנועה מרכזי וסואן (וראיה שמהירות הנסיעה המותרת בו 70 קמ"ש !) התובע הגיע מרח' צדדי כאשר תמרור מחייבו ליתן זכות קדימה לרכב הנע ברח' הרצוג קודם שישתלב הוא עצמו באותו נתיב. שדה הראיה במקום, לכל כיוון, חופשי למרחוק. למרות זאת לא ראה התובע, כפי שהודה, את רכב הנתבע המתקרב משמאלו. התובע אף לא ידע כי מכיוון נסיעתו קיים תמרור כנ"ל. כל אלו מובילים למסקנה כי התובע לא שם לבו כהלכה לשילוט לכביש ולתנועה המתנהלת בו קודם שיצא אל תוך רח' הרצוג. צילומי הפגיעה במכונית התובע אף הם אינם תואמים את גירסתו במלואה: נראה כי הפגיעה לא היתה במרכז אחורי המכונית אלא בצד אחורי שמאלי - ואף בכך יש תמיכה לגירסת הנתבע. 6. עם זאת אין לשחרר גם את הנתבע (תובע שנגד) מתרומה לא מבוטלת להתנגשות. כידוע חייב נהג רכב הנכנס אל תוך צומת להישמר ולבחון היטב אם פנויה הצומת ויכול הוא להיכנס לתוכה בלא כל סכנה - זאת, גם אם הוא "בעל זכות קדימה" ואפילו יש רמזור שהאור בו ירוק מכיוונו ! הנתבע נסע, עפ"י עדותו שלו, במהירות 70 קמ"ש - המירבית במקום (אך אסורה בצומת !). מהעובדה שהפגיעה במכונית התובע היתה מאחור ברור כי התובע הספיק כבר להיכנס אל תוך רח' הרצוג (אם כי עדיין לא התיישר ממש). הנתבע חייב היה להבחין במכונית התובע עת התקרבה ונכנסה אל תוך הצומת - ואילו עשה כן ואף נסע במהירות נמוכה יותר סביר שהיה מונע את ההתנגשות. 7. בנסיבות אלו סבור אני כי נכון יהיה לחלק את האחריות לגרימת התאונה בין הנהגים המעורבים בשיעור 70% על התובע, נתבע שכנגד (מר שטרית) ו30%- על הנתבע - תובע שכנגד (מר אסלן). [לא נשמטה מעיני הצעתי לצדדים במהלך הדיון השונה במידה רבה ממסקנתי דלעיל - אליה הגעתי לאחר בחינה מדוקדקת של הראיות]. 8. הנזקים: הנזקים לשני כלי הרכב היו ניכרים אך בהוצאות התיקון, של שניהם, נשאו המבטחות. הצדדים תובעים איפוא את הנזקים "העודפים", שלא כוסו ע"י המבטחות. הנזקים שהוכחו ע"י התובע: השתתפות עצמית בהוצאות תיקון - 1,275.- ש"ח השתתפות עצמית בירידת ערך - 1,046.- ש"ח כינון - 167.- ש"ח סה"כ - 2,488.- ש"ח (הפסד הנחת העדר תביעות לא הוכח ועגמת נפש אין מקום לפסוק) הנזקים שהוכחו ע"י התובע שכנגד: השתתפות עצמית 2,415.- ש"ח. 9. התוצאה - על יסוד חלוקת האחריות והנזקים המוכחת כנ"ל: (א) אני מחייב את הנתבעים (אסלן עופר ו"ביטוח ישיר") לשלם לתובע (שמואל שטרית) 764.- ש"ח = (30% X 2,488). (ב) אני מחייב את הנתבע שכנגד (שמואל שטרית) לשלם לתובע שכנגד (אסלן עופר) 1,690.- ש"ח = (70% X 2,415). הנתבע שכנגד (שטרית) ישלם לתובע שכנגד (אסלן) הוצאות (בשים לב לתוצאה) בסך 250.- ש"ח. תאונת דרכיםתאונה מאחורנזק לרכב