אי הגשת תביעה נגד הנהג (רק נגד חברת ביטוח הרכב)

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הגשת תביעה נגד הנהג: 1. תביעה לתשלום סך 6,000.- ש"ח בגין נזקים אשר נגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מפגיעת מכונית אחרת. התביעה הוגשה כנגד בעלת הרכב הפוגע (שלא נהגה בו בעת התאונה) והמבטחת שלה. משום מה - לטענת התובע, לפי עצת סוכן הביטוח שלו (ואם כך הוא הרי אף "עצה" זו מצטרפת לשורה הולכת וגדלה של עצות שגויות הניתנות למבוטחים בהם נתקל ביהמ"ש מידי יום - וכבר עייף מלהתריע עליהן) לא הוגשה התביעה כנגד "המזיק" - הוא הנהג הפוגע. משכך, כלל לא ניתן היה לדון בתביעה ומן הראוי היה למחקה או לדחות את הדיון על מנת לאפשר לתובע לתקן תביעתו, על כל הכרוך בכך. ואולם - הנתבעת 1 (מבטחת השימוש ברכב הפוגע) נאותה להתעלם מפגם זה ואף הודתה באחריות מבוטחה לגרימת התאונה, כך שהדיון התמקד בשאלת שעור הנזק בלבד. 2. בהוצאות תיקון מכוניתו של התובע נשאה המבטחת שלו; הסכום הנתבע, כאמור 6,000.- ש"ח, הינו לפי הפירוט דלקמן: השתתפות עצמית בהוצאות התיקון 832.- ש"ח שכ"ט שמאי לענין ירידת הערך 468.- ש"ח ירידת ערך המכונית 4,100.- ש"ח עגמת נפש איבוד זמן טרדות והתרוצצויות 600.- ש"ח הסכום הארי של התביעה הינו איפוא 4,100.- ש"ח בגין "ירידת ערך" - ומיד, כמובן, מתעוררת תמיהה על שום מה לא כוסה נזק זה ע"י המבטחת של התובע - כחובתה עפ"י חוזה הביטוח והוראות צו הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח רכב מנועי) - אלא, כפי שהסתבר מהודעת התובע מ97-/10/28 (שלא מצאתיה בתיק ביהמ"ש) פוצה ע"י המבטחת שלו בגין ירידת הערך בשיעור 1,050.- ש"ח - וסכום זה יש, כמובן, לנכות מסכום התביעה אף לגירסת התובע. מכל מקום עיקר הדיון התמקד, מטבע הדברים, בראש נזק זה. לכתב התביעה צרף התובע את דו"ח השמאי עפי"ו בוצע תיקון המכונית וממנו עולה כי הוצאות התיקון כולו הסתכמו בסך 1,759.- ש"ח; מתוך סכום זה 611.- ש"ח הינם "חלפים" - פנס קדמי ו"תפסים" ו1,030.- ש"ח עבודות פחחות צבע וחשמל. עוד צרף התובע חוו"ד שמאי - דורון עד - אותו שכר התובע כדי לשום את ירידת הערך [וזאת, כפי שהסתבר בעת הדיון, לאחר שחוות דעתו של השמאי מטעם המבטחת שלו - לא נראתה לו]. לפי חוות דעת זו (מתאריך 97/07/03 ,) שעור ירידת הערך הוא 10% מערך הרכב שנאמד בסך 41,000.- ש"ח - היינו 4,100.- ש"ח. משום מה לא צרף התובע את חוות הדעת של השמאי מטעם המבטחת שהעריך את ירידת הערך בשיעור 4%-5% מערך המכונית בלבד. חוות דעת זו הוגשה לי רק בעת הדיון שהתקיים ב97-/12/28. 3. הנתבעת איננה חולקת על סכום ההשתתפות העצמית ואף מוכנה לשאת בתשלום 615.- ש"ח חלק מהשתתפותו העצמית של התובע ב"ירידת הערך". לטענתה מותר היה למבטחת של התובע לנכות 1.5% מירדת הערך בלבד ולא 5% כפי שנוכו בפועל; דא עקא לא הובהר לי כלל ועיקר כיצד נערך חישובה של המבטחת וכיצד הגיעה לחישוב סך 1,050.- ש"ח שבו פיצתה את התובע. 4. התובע מבקש להעדיף דווקא את חוות הדעת של השמאי מטעמו - ואולם משלא זומן איש מן השמאים להתייצב בבית המשפט ולהחקר על שומתו - אין כל עילה להעדיף דווקא את חוות דעתו של שמאי זה או אחר מביניהם - ולפיכך לא עלה בידי התובע הנטל המוטל עליו כתובע להוכיח תביעתו. אכן, הבעתי כבר בכמה פסקי דין דעתי כי הקשר בין שיעורי "ירידת הערך" הנקבעים ע"י השמאים עפ"י אמות מידה "טכניות" לבין ההפסד "האמיתי" אותו יספוג בעל הרכב בבואו למכור את הרכב הפגוע - רופף ביותר, אך משלא הונחה בפני כל ראיה שתעמוד כנגד חוות הדעת הנ"ל - אלו הן הראיות עפי"הן מוטל עלי לפסוק ואין בלתן. יצויין עוד כי בולט לעין חוסר התאמה מסויים בין חוות דעתו של מר דורון עד לבין דו"ח הנזקים: אין באחרון כל אינדיקציה לנזק של ממש בקורות השילדה ופגיעות קשות אחרות כגון מכסה מנוע, כנפיים קדמיות (אליהן מתייחס השמאי בחוות דעתו). הגם, הוצאות התיקון הנמוכות, כמפורט לעיל, אינן מתאימות (ככל שיכול אני לשפוט עפ"י נסיוני ממאות רבות של תביעות דומות שעברו תחת ידי), עם הפגיעות המתועדות ע"י השמאי וקיים חוסר פרופורציה מסויים בין הוצאות התיקון הנמוכות לאומדן ירידת הערך הגבוה. ייתכן, כמובן, שיש לתמיהות אלו הסברים אך בהעדר התייצבות השמאי לא ניתן היה למרבית הצער לבררן. יצויין עוד שלא צורפו לחוות הדעת כל צילומים של הרכב הפגוע ושרידי הפגיעה לאחר התיקון אשר יכולים היו, אולי, לסייע לבית המשפט בהכרעה. 5. מכל הטעמים הללו לא נותר לי אלא לקבל כבסיס לפסיקה את אומדנו של השמאי מטעם המבטחת - היינו 5% מערך המכונית. אין חולקין על כי ערך המכונית - בלא הפגיעה - 41,000.- ש"ח, ולפיכך אני קובע כי ירידת הערך שנגרמה למכונית בתאונה הינה בשיעור 2,050.- ש"ח. משפוצה התובע ע"י המבטחת שלו בסך 1,050.- ש"ח ספג איפוא נזק של 1,000.- ש"ח. [כאמור לעיל לא התברר לי כיצד הגיעה המבטחת לחישוביה - ואין בכוונתי להיכנס לחישוב זה או לבקר את שיעור ההשתתפות העצמית אותו ניכתה מהתובע; משפנה התובע אל המבטחת ועשה את כל הדרוש על מנת לקבל את המגיע לו ממנה, יצא בכך ידי חובת הקטנת נזקיו ואיננו חייב לצאת מגידרו ולהתעמת עם המבטחת על כל פרטי ואופן החישוב]. 6. משלא קבלתי את חוות הדעת של השמאי מטעם התובע שכאמור לא זומן להחקר על חוות דעתו אין מקום לזכות את התובע בתשלום הוצאות שמאי זה. 7. לא הובאה כל ראיה לנזק הנוסף הנתבע (עגמת נפש, איבוד זמן, טרדות והתרוצצויות), עם זאת מוכן אני לקבל גם בלא הוכחה כי אכן נגרמו עיבוד זמן וטרדה מסויימים ולפיכך אני פוסק בראש נזק זה, לפי שיקול דעתי, פיצוי בסך 300.- ש"ח. 8. התוצאה היא שאני מחייב את נתבעת 1 לשלם לתובע בגכין ירידת ערך הרכב סך 1,000.- ש"ח, בגין מטרד וכו' 300.- ש"ח, השתתפות עצמית (עליה לא חלקה הנתבעת מלכתחילה) 832.- ש"ח - סה"כ 2,132.- ש"ח וסכום זה ישא ריבית כדין והפרשי הצמדה מ97-/07/09 ועד לתשלום ובנוסף על כך אגרת תביעה (חלקית) בסך 30.- ש"ח ובעבור ביטול זמנו בהליך זה (ובשים לב לכך שרק חלק מתביעתו התקבלה סך 120.- ש"ח. פוליסהביטוח רכבחברת ביטוח