קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול העברה ללא תמורה: .1זוהי תובענה של מטעם יורשי עזבון המנוח ז"ל (להלן:והמנוח) להצהיר על בטלותם של מסמכי ההעברה ללא תמורה של זכויות בדירה בת חדר וחצי בקרית שמואל בגוש 11566חלקה 49/2(להלן: הדירה), שהעביר המנוח למשיבים. המנוח שהיה בעל זכויות בדירה הרשומות בחברת דירות עם בע"מ (לא בפנקסי המקרקעין), חתם על מסמכי ההעברת הדירה למשיבים בפני עורך דין טמבור. התובענה הוגשה ב- 4.7.90וימים ספורים לאחר מכן ב- 15.7.90נפטר המנוח ובמקומו באו יורשיו. .2אומר בפתח דברי, כי דין התובענה להדחות,וכי נסיון המנוח ובנעליו יורשיו לבטל את ההעברה, הוא נסיון עקר שבא כנראה מיוזמת המבקשים או מי מהם על שהמנוח לא מצא לנכון להעביר להם או להוריש להם את דירתו הקטנה ובחר להעבירה למשיבים. מתוך חומר הראיות והתרשמותי הישירה מהעדים שהעידו לפני, קובעת אני כי המנוח ביקש מיוזמתו מתוך הבנה וידיעה ברורה של מהות מעשיו והשלכותיהם להעביר דירתו למשיבים. הוא עשה כן בגלל יחסים מיוחדים שהתפתחו בין הורי המשיבים ובינם מצד אחד לבין המנוח מצד שני, בהיותו ערירי ובודד. ללא קשר של ממש עם בני משפחתו. הדירה הצמודה לבית מגוריהם של המשיבים היתה מעין מבנה קטן וישן, מוזנח ביותר והמנוח לא התגורר בה ממש. הוא איחסן בה חפצים וגרוטאות ואת רוב זמנו בילה בבית הכנסת בו שימש כשמש, ומעת לעת אצל הורי המשיבים ואצל המשיבים. .3אינני מקבלת כאמינה את עדות אחיו של המנוח שתיאר קשרי משפחה הדוקים וביקורים תכופים שלו ושל בתו אצל המנוח. דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם דברי עדים ניטרליים. לב יצחק, גבאי בית הכנסת, נפגש עם המנוח בבית הכנסת מדי יום. עד זה תיאר את אורח חייו של המנוח בצורה העולה בקנה אחד עם תיאור המשיבים. הוא לא ידע כלל שלמנוח היתה משפחה. הוא שמע על כך פעם מפי הרב בתשובה לשאלתו. עו"ד טמבור שהכיר את המנוח במשך שנים וערך את מסמכי ההעברה, העיד, כי במשך כל השנים עד קרוב לפטירת המנוח, לא ידע כלל על קיום קרובי משפחה ורק כשלושה שבועות לפני הפטירה הופיע המנוח במשרדו עם אח מתל אביב שאמר כי המנוח רוצה לחזור בו ולבטל את כל הענין. באותו ביקור הביע עורך הדין את תמיהתו מדוע לא סיפר לו המנוח כל השנים שיש לו משפחה. עדים אלה תומכים בדבריו של המשיב 2בתצהירו ובעדותו. .4בהיות המנוח ערירי, ולאור אורח חייו הצנוע אם לא הדל, ולאור קשריו הטובים עם המשיבים והוריהם, בהם ראה משפחה וכתובת לפנות אליה, החליט הוא להעביר להם את הדירה בכפוף לזכותו להמשיך ולהחזיק בה כל ימי חייו. .5הטענה לפיה היה המנוח במצב שכלי שלא איפשר להבין את מעשיו בשעת ההעברה מחמת היותו שתוי, שהוכחתה על המשיבים, לא הוכחה כלל. אכן, המנוח היה שתוי מעת לעת ואף על פי כן שימש כשמש בית הכנסת ודעתו לא היתה משובשת עליו. מר לב הגבאי שהיה מקורב למנוח, העיד כי הוא היה אדם סימפטי וכי "לפעמים היו לו סיפורים מענינים" וכי הוא, העד,היה נוהג לומר לו מה לעשות (הכוונה בבית הכנסת). גם עורך דין טמבור היה מודע לכך שהמנוח שותה לשכרה מעת לעת ולפיכך כשביקש להכין את המסמכים להעברה, שאל וחזר ושאל אותו בטרם החתימו אם הוא בטוח שזה מה שהוא רוצה לעשות ואין לו ספקות ואף שלח אותו ריקם על מנת לחזור כשהוא פיכח ובטוח ברצונו לבצע את ההעברה ואז "לאחר שהוא אמר לי חד משמעית שזה מה שהוא רוצה לעשות, רק אז החתמתי אותו". .6המנוח היה אצל עורך דין טמבור מספר פעמים ועורך דין טמבור הציע לו לחשוב על ההעברה שהוא מבקש לעשות, כל זאת מתוך זהירות שנבעה הן מאופי ההעברה שהיא מתנה למי שאיננו קרוב משפחה והן מכוונתו של עורך דין טמבור להבטיח שהוא מחתים אדם בעל רצון חופשי המבין הבנה מלאה את הפעולה שהוא עומד לעשות ועושה אותה בדעה צלולה. הוא גם שמע מהמנוח הסבר לסיבת המעשה "שהוא אוכל אצל שכטר שנים בבית, לפעמים הוא גם נשאר לישון שם והם האנשים היחידים שאיכפת להם ממנו". אינני מוצאת סיבה שלא לתת משקל מלא לעדותו של עורך דין טמבור שעדותו מהימנה עלי. אני קובעת איפוא שחתימת המנוח על מסמכי ההעברה, נעשו כדין תוך הבנת הפעולות מרצון חופשי. .7הועלתה טענה לפיה המסמכים נחתמו כדי לאפשר למשיבים לקבל משכנתא ולהחזיר למנוח כספים שהם היו חייבים לו. המשיבים מודים שהם קיבלו הלוואות מהמנוח. הוגשו מספר שיקים שהמשיבים נתנו למנוח ושלטענתם צריכים היו לקבלם בחזרה משום שהחזירו את ההלוואות שלקחו, ומתוך שיכחה השאירו אותם אצל המנוח. לא הייתי ממהרת לקבוע שההלוואות אכן נפרעו. מערכת היחסים הכספית בין המנוח למשיבים לא הוארה די הצורך אלא שאין בכך כדי להשליך על נושא העברת הזכויות בדירה. יש סתירה בין הטענה לפיה לא הבין המנוח על מה הוא חותם לבין הטענה שחתם על מנת לאפשר למשיבים לקבל משכנתא כדי שיחזירו לו את החוב. שתי טענות אלה אינן יכולות לדור בחפיפה אחת. נושא המשכנתא כסיבה להעברה "פיקטיבית" של הדירה, מוזר כשלעצמו ויחד עם זאת אינו עולה בקנה אחד עם מה שאמר המנוח בתצהיר שתמך בבקשתו. גם אם המשיבים חייבים כספים למנוח, ותמוה הוא שהמנוח לא תבע את החזרת החוב מאז 1985במשך 5שנים בהם רוב השיקים היו בידיו, אין לכך קשר לשאלה אם העברת הזכויות בדירה תקפה אם לאו. אין שמץ של הוכחה שהמשיבים נהגו כלפיו בצורה שיש בה כדי להוות לחץ, כפיה או עושק. .8מסתבר שאחיו של המנוח נכנס לתמונה סמוך למועד פטירתו של המנוח,כשלדבריו הוזעק על ידי המנוח שהיה במצב קשה ובמצב בריאות מעורער. היוזמה לכל מה שקרה מרגע שהאח הגיע, היתה בידי האח שהביא עמו עורך דין, והלך לעורך דין טמבור, קודם בלעדי המנוח ולאחר מכן -לפי דרישת עורך דין טמבור-יחד עם המנוח,כשהאח הוא הדובר והמנוח לא אמר כלום (עדות עורך דין טמבור). המנוח חתם על תצהיר שבוע לפני מותו כאשר התצהיר כתוב בעברית רהוטה, צחה ומשפטית ואת תוכנה תירגם למנוח, לשפה הרומנית, אחיו. .9אינני מקבלת את הטענה שמדובר בהעברה בתמורה. ההעברה הנידונה היא ללא תמורה. אין ממש בטענה לפיה ההעברה היא מתנה לאחר המוות ולפיכך היא בטלה. אין שום מניעה להעביר זכויות בעלות או חכירה בדירה בכפוף לזכות המעביד להמשיך ולהתשמש בה. אין בכך העברת זכויות ונטילתן בחזרה על ידי שיור כל הזכויות בידי המעביד, בבחינת יד אחת נותנת ויד שניה נוטלת את שנתנה. זוהי שמירת זכות חלקית מסוייגת בהיקפה, בטיבה,במהותה, ובמשך זמן קיומה. לפיכך, ואין הנתינה דומה לזו שבע"א 763/88פילובסקי נ' בלס פ"ד מה (4) .521שם, הושארו בידי המעביר כל הזכויות המהוות את הבעלות ובין השאר הזכות למכור את הדירה. .10אשר לטענה לפיה חזר בו המנוח מהמתנה, טענה זו לא הועלתה בבקשה המקורית שהוגשה על ידי המנוח בעצמו. זוהי טענה עובדתית שהיה צורך לטעון אותה בבקשה המקורית שנתמכה בתצהיר המנוח ואם הוא לא טען אותה, מה ליורשיו כי יטענוה? יתרה מזו, בהיות זכות החזרה זכות אישית ובלתי עבירה, היה על המשיבים להוכיח כי המנוח חזר בו כחוק ומשהמנוח לא טען אותה, ממילא לא ניתן להוכיח אותה ובפועל לא הוכיחוה. זאת ועוד, טענה זו אינה יכול לדור בכפיפה אחת עם הטענה שהמנוח לא ידע על מה הוא חותם. הופעת המנוח ביחד עם אחיו אצל עורך דין טמבור סמוך להגשת התובענה לבית המשפט בנסיבות שתוארו לעיל, לא נסתיימה בביטול המתנה. המתנה הושלמה ולפיכך המנוח גם לא יכול היה לחזור בו ממנה. בהיות המדובר בהעברת זכויות בלתי רשומות, היו אלה זכויות חוזיות הרשומות בחברת דירות עם בע"מ,ובתור שכאלה, הועברו הן כדין על ידי חתימה על המסמכים שהם: התצהיר (נ/2), יפוי הכח (נ/1), הסכמת המקבל (נ/3), הצהרת מס שבח (נ/4) הצהרה לצורך פטור ממס שבח (נ/5), כל אלה די בהם כדי להשלים העברת זכויות שאינן רשומות בפנקסי המקרקעין. אעיר, כי גם אילו היה מדובר בהעברה הצריכה רישום, הושלמו כל הצעדים הדרושים מצד המנוח להשלמתה. .12לאור כל האמור לעיל דוחה אני את התובענה ומחייבת את המבקשים לשלם למשיבים 500, 3ש"ח שכר טרחה + מע"מ + הפרשי הצמדה וריבית מהיום וכן את יציאות המשפט בצירוף הפרשי הצמדה ורבית מיום הוצאתן.העברה ללא תמורהללא תמורה