תא (ק"ש) 62/99 דחיית "הצעה יחידה" במכרז מבוא. 1. בתחילת חודש מרץ 1998 פרסמה הנתבעת (להלן "המועצה") מכרז מס' 6/98 לאספקת והתקנת משאבים במקלטים ציבוריים בישובים אשר בתחומה. ביום 24.3.98 הגישה התובעת את מסמכי ההשתתפות במכרז. הצעתה של התובעת בסכום של 185,679 ₪, היתה ההצעה היחידה שהוגשה למכרז.   בפרוטוקול ועדת המכרזים של הנתבעת מיום 5.5.98 צויין, כי נתקבלה הצעה אחת של התובעת, וכי הוחלט לפנות אליה בניסיון לקבל ממנה הנחה על סכום שהציעה, ואם לא תתקבל הסכמתה, יוחלט על עריכת מכרז חוזר.   התובעת הודיעה לנתבעת ביום 10.5.98 כי אין באפשרותה לתת הנחה למחירי המכרז. בפרוטוקול ישיבת הועדה מיום 11.5.98 צויין, כי מהנדס הנתבעת פנה לתובעת לקבלת הנחה, וכי המציע נשאר בהצעתו המקורית. במקביל פנה מהנדס הנתבעת לחברה למשק וכלכלה (להלן "החברה") לקבלת הצעה, וזו נתקבלה בסכום של 170,200 ₪ כולל מע"מ. הועדה המליצה לקבל הצעה זו.   ביום 25.5.98 שלחה הנתבעת לתובעת מכתב ובו הודיעה לה, כי הצעתה לא נתקבלה. במכתב נוסף שנשלח אל התובעת, לאחר שזו ביקשה הסבר לאי זכייתה במכרז נאמר, כי הועדה החליטה לקבל את הצעתה של החברה, אשר עמדה ע"ס 170,200 ₪, הואיל והיתה נמוכה מהצעת התובעת.   טענות הצדדים. 2. בכתב התביעה טוענת התובעת, כי ועדת המכרזים פעלה שלא כדין, בחוסר סבירות ותום לב, כאשר פרסמה מכרז ודחתה את הצעת התובעת, ומאידך פנתה אל החברה ועשתה שימוש במכרז אחר, אחרי הגשת הצעת התובעת. בדחותה את הצעת התובעת, אשר היתה הצעה יחידה, מחירה היה סביר, ובהעדר כל חשש לקנוניה, נהגה הנתבעת שלא כדין ומשיקולים בלתי ראויים. היה עליה לזכות את התובעת במכרז.   התובעת טוענת, כי מעשיה אלה של הנתבעת מזכים אותה בפיצויים, הן על ההוצאות שהוציאה כדי להשתתף במכרז, והן על אובדן הרווח הצפוי, אילו זכתה במכרז.   פיצוי זה מעמידה התובעת ע"ס 63,704 ₪, נכון ליום הגשת התביעה.   3. בכתב הגנתה טוענת הנתבעת, כי הצעת התובעת היתה גבוהה ב-49,000 ₪ מעל האומדן שהוצג בפני ועדת המכרזים. המועצה רשאית היתה לקבל את הצעתה של החברה בכל נושא בו זכתה החברה במכרז ארצי. הואיל והצעת התובעת היתה גבוהה מהאומדן, המועצה היתה רשאית, ואף חייבת שלא לקבלה. האינטרס הציבורי חייב אותה, כרשות מקומית לקבל את ההצעה הנמוכה ביותר, ולא להוציא כספי ציבור לריק. הצעת התובעת היתה הצעה יחידה, וגם מסיבה זו רשאית היתה הנתבעת שלא לקבלה.   4. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וויתרו על חקירת המצהירים, מבלי להודות בנכונות האמור בתצהירים, וסיכמו טענותיהם בכתב. דיון ומסקנות. 5. בענייני מכרזים של רשויות מקומיות קובעת הפסיקה, כי אין בית המשפט יושב כ"ועדת מכרזים עליונה" או כערכאת ערעור על החלטת ועדת המכרזים, אלא חייב הוא לברר אם הועדה פעלה כדין ובתום לב, ולבדוק שמא דבק בהחלטתה פגם מהותי המפר את עקרונות היסוד של ניהול מכרז תקין (בעניין זה ראה בג"צ 441/83 ניסן סעדיאן נ' ראש עיריית אשדוד ואח' פ"ד לז(4) 368).   6. הצעת התובעת היתה הצעה יחידה במכרז, על כך אין מחלוקת בין הצדדים. סעיף 22(ו) לתוספת השניה, לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח-1958 (להלן "התוספת השניה" או "התוספת") קובע, כי לא תמליץ הועדה דרך כלל, על הצעה אם היתה זו הצעה יחידה שהוגשה או שנותרה יחידה לדיון בפני הועדה. המליצה הועדה כאמור, תרשום בפרוטוקול את הנימוקים להחלטה זו.   ב"כ התובעת טוען בסיכומיו, כי יש לפרש תקנה זו לאור עקרונות השוויון וההגינות ביסוד דיני המכרזים ועל כן, באין חשש שהמחיר המוצע עולה על מחיר השוק, או כי ההצעה הוגשה כהצעה יחידה עקב קנוניה בין המציעים, יש לקבל הצעה זו, למרות היותה יחידה. ישנם תקדימים בפסיקה בהם דחתה ועדת המכרזים את ההצעה הזולה ביותר, בשל כך שמחיריה חרגו מהאומדן במידה בלתי סבירה. במקרה זה, הצעת התובעת היתה הצעה יחידה וגבוהה מן האומדן בכ-30%. אילו היתה הועדה מחליטה שלא לקבל את הצעתה של התובעת, מאחר והיתה הצעה יחידה וגבוהה במידה ניכרת ממחיר האומדן ורק אח"כ פונה לחברה, לא היה בכך משום פסול, אלא שהפניה לחברה היתה לפני שנתקבלה ההחלטה שלא לקבל את הצעת התובעת, ובכך טוען ב"כ התובעת, היה פסול.   7. בפרוטוקול הועדה מיום 5.5.98 צויין, כי נתקבלה רק הצעה אחת של התובעת, וכי הוחלט לפנות אליה בניסיון לקבל הנחה, ואם זו לא תתקבל, יוחלט על פרסום מכרז חוזר. ביום 7.5.98 נתקבלה הצעת החברה אצל הנתבעת (נספח 4 לתצהיר מהנדס הנתבעת), וביום 10.5.98 הודיעה התובעת לנתבעת, כי אין באפשרותה לתת הנחה. בפרוטוקול הועדה מיום 11.5.98 צויין, כי היתה פניה לתובעת, וזו לא נעתרה לפניה למתן הנחה, ובמקביל פנה המהנדס לחברה והועדה ממליצה לקבל את הצעת החברה.   מעובדות אלה ניתן להסיק, כי הנתבעת פנתה לחברה לפני שנתקבלה ההחלטה הסופית והרשמית, שלא לקבל את הצעת התובעת.   8. סעיף 23 לתוספת השניה קובע כדלקמן: "(א) המועצה האזורית רשאית לבטל מכרז, אם ועדת המכרזים החליטה על כך, וראש המועצה אישר את החלטתה. (ב) אין לפרסם מכרז אחר, כאשר אין בין המכרז שבוטל כאמור בס"ק (א) ובין המכרז האחר שוני מהותי, זולת אם לדעת הועדה נשתנו הנסיבות שגרמו להחלטה על הביטול. (ג) על אף האמור בס"ק (ב), רשאית המועצה האזורית לפרסם מכרז חדש, אם לא הוגשה כל הצעה למכרז הנדון, או נדונה הצעה יחידה והועדה לא המליצה עליה."   כאמור, הצעת התובעת היתה הצעה יחידה וגבוהה במידה משמעותית מהאומדן. לפיכך, היתה רשאית הנתבעת לא לקבל הצעה זו, לבטל את המכרז ולערוך מכרז חוזר, או לפנות לחברה ולהתקשר עמה בחוזה, בהתאם לאישור מנכ"ל משרד הפנים (נספח 5 לתצהיר מהנדס הנתבעת), בהיותה זוכה במכרז ארצי.   אולם הנתבעת לא פעלה כך, ולא ביטלה את המכרז, אלא בחרה לפנות לתובעת על מנת לנסות לשכנעה ליתן הנחה.   סעיף 18(א) לתוספת השניה קובע, כי לא ינוהל מו"מ, אם ישתתף במכרז בטרם נקבע הזוכה במכרז. אין התייחסות ספציפית בהוראות החוק לעניין הטיפול בהצעה יחידה מעבר לסעיף 22(ו) לתוספת השניה, ואין הבחנה בין מקרה בו מוגשת הצעה יחידה, כאשר ברור שאין חשש לפגיעה בשיוויון, לבין מקרה בו מוגשות מספר הצעות.   בע"א 6585/95 מ.ג.ע.ר. מרכז גבייה ממוחשבת בע"מ נ' עיריית נשר (פ"ד נ(4) 206, 213 נקבע: "... איסור או היתר לנהל מו"מ אינם ערך בפני עצמו, אלא אמצאי להשגת תכלית לגיטמית. אכן, יש להשתמש בו בזהירות ולהתנות את השימוש בו בתנאים. יש להתנות עליו מראש במסמכי המכרז ולקיימו בהגינות וביושר. המכרז יפסל אם המו"מ פגע בעקרונות היסוד של המכרז. לא הכלי כשלעצמו פסול, אלא התוכן הנוצק בו יכל שיהיה פסול."   9. במקרה זה אין לומר, כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב, או כי פגעה בעקרונות היסוד של המכרז. הנתבעת הלכה לקראת התובעת לפני שדחתה את הצעתה, תוך ניסיון להעמיד את הצעתה על סכום נמוך יותר, לאור הפער בין ההצעה לבין האומדן, דבר שהיה בו כדי לקיים את המכרז, ורק האופציה השניה היתה לבטל אותו. פעולה זו מעידה על תום לב מצד הנתבעת, וניסיון לקיים את המכרז.   בנוסף נראה לי, כי ניתן להתייחס להחלטת הועדה הראשונה, כהחלטה על תנאי, לפיה קבלת הצעת התובעת מותנית במתן הנחה מצידה. משסרבה התובעת להעתר לפניה זו, קיבלה ההחלטה תוקף, בישיבת הועדה השניה ביום 11.5.98, בהתאם לפרוטוקול שנערך. יחד עם זאת, הודעתה של התובעת לפיה אין באפשרותה ליתן הנחה הוצאה ביום 10.5.98, ועד למועד זה לא נתקבלה החלטה סופית על ידי הועדה ורק למחרת הודיעה הועדה, כי היא ממליצה לקבל את הצעת החברה שהגיעה אליה ביום 7.5.98. מתבקשת איפא המסקנה, כי הנתבעת פעלה בניגוד להוראות התוספת השניה, בכך שניהלה מו"מ עם החברה בטרם נקבע זוכה במכרז, ובטרם בוטל המכרז.   בע"א 144/87 מדינת ישראל נ' אנג'יניר פבר חברה לבניין (פ"ד מד(3) 778 נקבע: "החובה לנהוג בהגינות ובשיוויון כלפי המשתתפים במכרז, אינה מתיישבת עם קיום מו"מ במסגרת הליכי המכרז, אם מציע זה או אחר מבין משתתפי המכרז... היא גם אינה מתיישבת עם קיום מו"מ עם אחר אשר אינו משתתף במכרז במקביל לקיום הליכי המכרז, מתוך מגמה להתקשר עם אותו אחר תהיינה תוצאות המכרז אשר תהיינה. ברי, שמי שמשתתף במכרז מצפה לכך, שהליכי המכרז יתנהלו בתנאי שיוויון והגינות, ואם הצעתו תהיה הטובה ביותר - יזכה במכרז... אין הוא צופה שהמדובר ב'מכרז על תנאי', שפירושו המעשי הוא, שגם אם יזכה במכרז, יש סיכוי רב שלא יזכה בביצוע העבודה, בשל ניהול מו"מ שלא במסגרת המכרז, כשכוונת הרשות ככל שהדבר תלוי בה, למסור בסופו של דבר, את העבודה לאחר, אשר כלל אינו נוטל חלק במכרז."   במקרה זה, הנתבעת פנתה לחברה לאחר שפתחה את תיבת ההצעות והתברר, כי הצעת התובעת הינה הצעה יחידה, גבוהה מהאומדן, ולאחר שהוחלט שאם לא תתקבל הנחה מהתובעת, הצעתה לא תתקבל.   מכאן, שהנתבעת לא ניהלה מו"מ עם החברה במהלך הליכי המכרז, אלא רק לאחר סיומם. לפיכך לא ניתן לקבוע, כי היתה לה מגמה להתקשר עם החברה ללא קשר לתוצאות המכרז; הראיה, הנתבעת פנתה לתובעת על מנת שזו תשפר את הצעתה, בניסיון לקיים את המכרז. לפיכך, אין המדובר במכרז על תנאי, אלא מכרז אמיתי. לאור העובדה, כי הצעת התובעת היתה הצעה יחידה וגבוהה משמעותית מן האומדן, לא זכתה בו התובעת. 10. אם כי בהחלטות הנתבעת נפל פגם, אין המדובר בפגם מהותי, ואין לומר כי היתה פגיעה בעקרונות היסוד של המכרז, ובסיכוייה של התובעת לזכות בו. סביר להניח, כי גם לולא פנתה הנתבעת לחברה, הצעת התובעת לא היתה מתקבלת, והנתבעת היתה עורכת מכרז חוזר. הדרישות הצורניות והפרוצדורליות חשובות כדי להבטיח שמירה על עקרונות היסוד של המכרז, אך אינן מהוות ערך בפני עצמן (בג"צ 161/80 מלון סן טרופז בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' (פ"ד לד(4) 709).   לפיכך מסקנתי הינה, כי במקרה זה לא היתה הפרה מהותית של עקרונות היסוד של המכרז, אשר תזכה את התובעת בפיצויים.   11. לאור מסקנתי זו, אני פטורה מלדון בסכום הפיצוי הנטען על ידי התובעת. אומר רק בקצרה, כי בהתאם לעמוד 3 למכרז (נספח א' לכתב התביעה), עלות רכישת החומר למכרז בסך 150 ₪ לא תוחזר לאחר החלטת ועדת המכרזים, ולא הוצגו ראיות המוכיחות את טענת התובעת, כי נגרמו לה הוצאות בסך 8,000 ₪.   גם לעניין פיצוי בגין אובדן רווח טענה התובעת להפסד רווח קבלני בשיעור 30% מהצעתה, בעוד הנתבעת טוענת, כי הרווח הקבלני עומד על כ-15%-10%. לא הוצגו ראיות המוכיחות, כי הרווח הקבלני המקובל בחוזים מהסוג הנדון, עומד על השיעור הנטען על ידי התובעת.   12. התובעת צרפה לסיכומיה מסמך ללא נטילת רשות מבית המשפט, ובלא קבלת הסכמת הצד שכנגד. לפיכך, אין מקום להתייחס למסמך זה אשר צורף לראשונה לסיכומי התובעת.   לאור כל האמור, התביעה נדחית.   התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ, אשר ישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. מכרז