תא 4032/01 דחיית תביעה בפסק דין לפי סעיף 4 ג 1. הצדדים הסמיכו אותי לתת פסק דין בהתאם לסעיף 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, כולל אפשרות דחיית התביעה.   2. עניינה של התביעה הנדונה הוא בתאונת דרכים מיום 19.1.01, ובכתב התביעה נטען כי באותו יום נסעה נתבעת מס' 1 עם רכבה אחורנית ופגעה בתובעת אשר עמדה מאחורי הרכב.   3. בכתב ההגנה כפרה הנתבעת מס' 2 בתאונה וכן כפרה בטענה כי נגרמו לתובעת נזקי גוף כתוצאה מהתאונה הנטענית.   4. ביום 17.10.02 טענו ב"כ הצדדים בעל פה בהתאם לסעיף 4(ג), וכן הגישו מסמכים לבית המשפט. לאחר סיום הטיעונים ביקשה ב"כ הנתבעת מס' 2 להגיש פסיקה וכן ביקשה שהות של 7 ימים להודיע אם מרשתה אינה מסכימה למתן פסק הדין בהתאם לסעיף 4 (ג), וביום 28/10/02 הגישה ב"כ הנתבעת מס' 2 פסיקה כאמור וכן הודיעה על הסכמת מרשתה למתן פסק דין כאמור.   5. ב"כ התובעת טען כי המדובר בתאונת דרכים, אשר כתוצאה ממנה נחבלה התובעת בחלקי גופה השונים, פנתה לבית חולים פעמיים, וקיבלה אישורי מחלה מרופא קופ"ח למשך 20 ימים, ונגרמו לה לטענתו הפסדי שכר, וכאב וסבל והוצאות שונות.   6. ב"כ הנתבעת מס' 2 ביקשה לדחות את התביעה הן מהטעם שהיא כופרת בנסיבות האירוע הנטען, והן מהטעם כי לתובעת לא נגרמו נזקי גוף ממשיים כלשהם כתוצאה מהאירוע הנטען.   באשר לנסיבות האירוע הפנתה ב"כ נתבעת מס' 2 לגירסאות השונות והסותרות של התובעת לעניין נסיבות התאונה, הן בכתב התביעה, הן בהודעתה למשטרה, הן בחדר המיון, והן בתצהיר תשובות לשאלון, והן בתצהיר עדות ראשית . כן הפנתה ב"כ הנתבעת מס' 2 לסתירות בגירסאותיה של הנתבעת מס' 1 שהייתה נהגת בזמן התאונה הנטענת , וכן לסתירות בין גירסת התובעת לגירסת הנתבעת מס' 2 וביקשה מבית המשפט לאור כל הסתירות דלעיל לדחות את התביעה.   באשר לנזק הגוף הפנתה ב"כ הנתבעת מס' 2 לתלונות של התובעת בחדר המיון בפעם הראשונה ובפעם השנייה, ולחוסר ההתאמה בין תלונות אלו, וכן   הפנתה לתלונות של התובעת בפני רופא קופ"ח, וכן הפנתה לעובדה כי התובעת פנתה לראשונה לקבלת טיפול רפואי בחדר מיון רק יומיים לאחר התאונה.   7. באשר לנסיבות האירוע עולה ספק רב בעיני לעניין הנסיבות המדוייקות של התרחשות התאונה, וכן ספק רב אם אכן נחבלה התובעת בכלל באותה תאונה.   בכתב התביעה נטען כי נתבעת מס' 1 נהגה ברכב המבוטח, נסעה אחורנית, פגעה בתובעת אשר הייתה עומדת מאחורי הרכב. בהודעתה במשטרה של התובעת מיום 29.1.01 היא מוסרת כי נתבעת מס' 1 שהיא חברה שלה רצתה לחזור אחורנית, התובעת רצתה להזיז את פח הזבל כדי שהנתבעת מס' 1 תחזור אחורנית, התובעת הזיזה את הפח, ונתבעת מס' 1 פגעה בפח, והפח פגע בתובעת דבר שגרם לנפילתה על הגב ועל הראש . בתעודת חדר המיון מיום 21.1.01 נרשם כי התובעת לדבריה נדחפה על ידי פח אשפה אשר נדחף על ידי רכב פרטי .   בתצהיר תשובות לשאלון מסרה התובעת כי נתבעת מס' 1 התכוונה לחזור אחורה, היא הדריכה אותה לעשות כן, אך זו חזרה בנסיעה לאחור ופגעה בפח האשפה, התובעת ביקשה ממנה לנסוע קדימה לדבריה, ובמקום שנתבעת מס' 1 תיסע קדימה היא נסעה אחורנית ופגעה בתובעת קודם ולאחר מכן פגעה בפח האשפה.    בתצהיר עדות הראשית מוסרת התובעת כי ביום התאונה נפגעה על ידי נתבעת מס' 1 בהיותה חוזרת אחורה ברכב אשר פגעה בה בזמן היותה עומדת מאחורי הרכב .   מהשוואת כל גירסאותיה של התובעת ניתן לגלות סתירות שלא הובא להן הסבר כלשהו אשר מניח את הדעת. פעם התובעת מוסרת כי היא נדרסה ישירות על ידי הרכב שנסע אחורנית, פעם היא מוסרת שהרכב פגע בפח האשפה, ופח האשפה הוא זה שפגע בתובעת, ופעם היא מוסרת כי הרכב אכן פגע בפח, אך בניסיון שני פגע הרכב בה ובפח האשפה. הסתירות הללו אינן מוסיפות מהימנות לגירסתה של התובעת, והן מעלות חשד כבד באמיתות האירוע הנטען .   הנתבעת מס' 1 אף היא מסרה הודעה במשטרה ושם היא ציינה כי ביקשה מהתובעת להזיז את הפח מאחורה כדי שתוכל לנסוע רוורס, התובעת הזיזה והנתבעת התחילה לחזור אחורנית עד שנגעה בפח, ואחרי שנגעה בפח היא ירדה מהרכב כדי לבדוק אם קרה משהו לרכב , ואז התובעת אמרה לה שהפח פגע בה והתובעת הייתה עומדת ליד הרכב. באותה עדות מסרה הנתבעת מס' 1 עוד כי היא הסתכלה במראה תוך כדי נסיעתה אחורנית והיא ראתה את התובעת, והייתה בקשר עין רצוף איתה, וכי היא ראתה את הפח ופגעה בו עם החלק האחורי ימני של הרכב. בתצהיר העדות הראשית מטעם נתבעת מס' 1 היא מוסרת כי תוך כדי נסיעתה לאחור פגע רכבה בפח האשפה אשר פגע ככל הנראה בתובעת, וכי מייד לאחר התאונה ניגשה לתובעת ושאלה לשלומה והתובעת אמרה שהכל בסדר.   לפי גירסתה של נתבעת מס' 1, היא מצאה את התובעת עומדת מאחורי הרכב מייד לאחר האירוע, הנתבעת מס' 1 הייתה בקשר עין רצוף לטענתה עם התובעת, והיא ראתה כי היא פגעה בפח, ולא ראתה כל פגיעה ישירה בתובעת כטענת התובעת, יתרה מכך אילו אכן הפח פגע בתובעת הרי הנתבעת מס' 1 הייתה צריכה לראות פגיעה זו, ועובדה שהיא מצאה את התובעת עומדת מאחורי הרכב לאחר האירוע. למותר לציין כי גירסתה של נתבעת מס' 1 אינה מתיישבת כלל עם גירסתה של התובעת, והדבר מכרסם אף יותר במהימנות גירסתה של התובעת. בהתחשב בכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי התובעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה בהוכחת נסיבות האירוע, ומכלל החומר שבתיק עולה חשד מבוסס בדבר אמיתות האירוע, ולפיכך יש מקום לדחות את התביעה.   8. על אף הקביעה שבסעיף 7 לעיל מצאתי לנכון לציין כי טעם נוסף לדחיית התביעה הוא בכך שלא הוכח בפניי כי נגרם לתובעת נזק גוף ממשי כתוצאה מהאירוע. גרימת נזק גוף הינו מרכיב בסיסי ואינטגרלי בהגדרת "תאונת דרכים " המזכה בפיצויים, ואם אין נזק גוף ממשי, הרי אין תאונת דרכים כהגדרתה.   התובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי רק יומיים לאחר האירוע, נתבעת מס' 1 לטענתה הציעה לתובעת מייד לאחר האירוע להסיעה לקבלת טיפול אך התובעת הרגיעה אותה שלא נגרם לה כלום וכי אין צורך שתפנה לקבלת טיפול רפואי .     כל הבדיקות של התובעת בבית החולים היו תקינות לחלוטין, לא נמצא שום ממצא אוביקטיבי אשר מעיד על חבלה, למעט תלונות ומכאובים מצידה של התובעת בחלקים שונים של גופה, וגם בתלונות אלו לא מצאתי עקביות מצידה של התובעת, פעם היא מתלוננת על כאבים בגב, בראש, בצוואר, ובכתף, בבטן, בכף יד, דבר שמעלה חשד אם אכן נגרם לתובעת נזק כלשהו, לפיכך אני קובעת כי גם מטעם זה יש לדחות את התביעה.   9. לסיכום, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת מס' 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4000 ₪ בצירוף מע"מ. כמו כן אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת מס' 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1500 ₪ בצירוף מע"מ. סעיף 4ג לחוק הפלת"ד