דחיית תביעת גזזת

עב (ת"א) 2630/02 דחיית תביעת גזזת 11. בפני ערעור לפי סעיף 14(א) לחוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן: "החוק") על החלטת ועדת המומחים הפועלת על פי החוק. ועדת המומחים בהחלטתה מיום 12.7.01 דחתה את תביעתה של המערערת לפיצוי על פי החוק.   גם תביעה קודמת שהגישה המערערת נדחתה על ידי ועדת המומחים, בהחלטה מיום 2.12.98.   2. בכתב הערעור טענה המערערת כי היא חולת גזזת. המערערת טענה כי תביעתה הראשונה נדחתה משום שכתבה רק על הטיפול שבוצע בה בילדותה ורק מאוחר יותר הסתבר לה שהיתה צריכה לכתוב על שני הטיפולים שבוצעו בה, בשנים 9-1947.   המערערת פירטה כי היא אשה מאוד חולה, נותרו לה עוד ששה גידולים בראשה. זכרונה אובד לעיתים קרובות. שנים סבלה ממחלות שקשורות בהקרנות. היא עברה שני ניתוחי ראש, נותר לה גידול בגזע המח שאין אפשרות לנתחו והיא מועמדת לעוד שלושה ניתוחים.   בדיון שקויים בפני חזרה בתה של המערערת על טענותיה והוסיפה כי אמה אינה תמיד צלולה וכי היא צריכה לעבור ניתוח יקר בחו"ל שיעלה כסף רב.   3. ב"כ המדינה חזרה על נימוקי תשובתה לערעור, שעיקרם:   סמכותו של בית הדין להתערב בהחלטת ועדת המומחים מוגבלת ומצוצמת לבדיקת אופן קבלת ההחלטה, סבירותה ונימוקיה, וביה"ד אינו שם עצמו בנעלי ועדת המומחים, אשר קיבלה סמכויות על פי החוק. לגופו של ענין נטען כי הועדה שוכנעה שהמערערת לא קיבלה טיפול בהקרנות כנגד מחלת הגזזת ולפיכך נדחתה תביעתה.   ב"כ המדינה טענה כי הועדה נדרשה לתביעה הנוספת שהוגשה, שמעה את דברי המערערת, בדקה את קרקפתה ועיינה במסמכי התביעה.   המערערת ציינה בפני הועדה כי קיבלה את הטיפול הנטען פעמיים, בהפרש של שבע שנים, אך המערערת לא פירטה בעדותה את מהות הטיפול, פרט לעובדת גיל קבלת הטיפול ומקום קבלתו, כך שלא היה בעדותה כדי לבסס את תביעתה. בנוסף, בבדיקה הרפואית שבוצעה בקרקפתה של המערערת על ידי רופאה מומחית, דרמטולוגית, לא נמצאו סימניים לקבלת טיפול בהקרנות כמשמעותו בחוק, אלא דלילות שיער המתאימה לגילה של המערערת.   בנוסף לא נמצא בחומר הרפואי שהובא בפני הועדה ממצא המקשר בין קבלת טיפול בהקרנות לבין מחלות ופגימות המערערת. כמו כן, שמה לא נכלל בקובץ "מודן" הקובץ בו נכללים כל מקבלי ההקרנות בשנים הרלבנטיות לחוק.   4. החוק קובע מיהו "נפגע" העשוי להיות זכאי לפיצוי על פי החוק, והוא: "מי שועדת המומחים קבעה שניתן לו טיפול בהקרנה וועדה רפואית או ועדה רפואית לעררים קבעה שלקה במחלה (אחת המחלות המנויות בתוספת מ.ל.) והוא נמצא בישראל". (ההדגשה לא במקור. מ.ל.).   "טיפול בהקרנה" מוגדר בחוק כהקרנות שניתנו לאדם, בתקופה שמיום כ"ח בטבת התש"ו (1 בינואר 1946) עד יום י"ב בטבת התשכ"א (31 בדצמבר 1960) לצורך טיפול במחלת הגזזת או לשם מניעתה, על ידי המדינה, הסוכנות היהודית, קופת חולים או הסתדרות מדיצינית הדסה, או מטעמם, בין אם ניתנו בישראל ובין אם מחוץ לישראל, כחלק מההכנות לעליה לישראל.   5. שקלתי את טענות המערערת והמדינה, עיינתי בכל החומר שהוגש, לרבות טופס התביעה; החלטת הועדה מ-2.12.98 ופרוטוקול הדיון בפני הועדה מיום 12.7.01. 6. תביעתה הראשונה של התובעת נדחתה כדין על הסף. באשר על פי האמור בטופס התביעה הטיפול בהקרנה ניתן למערערת בתקופה מ-1939-1940, שאינה נכללת בתקופה המזכה על פי החוק (1946-1960).   7. בדיון בפני הועדה העידה המערערת כי קיבלה טיפול בגיל 5 ובגיל 12: "קיבלתי טיפול פעמיים לגזזת", בבית החולים בבגדד, לקראת העליה ארצה. המערערת אכן לא העידה ב"רחל בתך הקטנה" כי קיבלה טיפול בהקרנה.   8. הועדה מצאה בבדיקתה כי אין סימנים בקרקפתה של המערערת המעידים על טיפול בהקרנות. לא נמצאו סימנים קליניים (אטרופיה של העור/צלקות) המעידים על קבלת טיפול בהקרנה כנגד מחלת הגזזת. כל שנמצא הוא דלילות השיער, שהועדה קבעה כי יכולה להתאים לגילה של המערערת.   בנוסף לכל אלו, שמה של המערערת אינו מופיע ב"קובץ מודן", כמי שקיבלה טיפול בהקרנות כמשמעותו בחוק. 9. הועדה סיכמה כי היא מאמינה שהמערערת קיבלה טיפול בהיותה בת 4-5, בין השנים 1940-1939, שנים שנמצאות מחוץ למסגרת הזכאות על פי החוק ולפיכך דין התביעה להידחות.   מנימוקים אלו לא ראתה הועדה לשנות מהחלטתה הקודמת לגבי המערערת.   10. בשים לב לכך שהמערערת אכן לא העידה בפני הועדה על קבלת טיפול בהקרנה כנגד מחלת הגזזת, וכן בשים לב לממצאיה הקליניים-רפואיים של הועדה, ועל פיהם לא נמצאו סימנים שיש בהם כדי להעיד על קבלת טיפול בהקרנות, לא מצאתי, על אף ההבנה למצבה של המערערת וסבלה, כי יש בסיס משפטי להתערב בהחלטתה של ועדת המומחים נשוא ערעור זה.   לפיכך - דין הערעור להדחות.   11. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי - אין צו להוצאות, על אף דחיית הערעור. גזזת