דימום תוך מוחי עקב מתח בעבודה

להלן פסק דין בנושא דימום תוך מוחי עקב מתח בעבודה: 1. בפנינו תביעת התובעת כנגד החלטת המוסד מיום 8.1.02 שדחה תביעתה לדמי פגיעה בגין תאונה מיום 11.4.02. על פי החלטת המוסד לא הוכח שנגרם לתובעת אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתה. מדובר במחלה שאין לה כל קשר עם עבודתה.   2. העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מן התיק ובעיקר ממסמכים רפואיים שהוגשו הן אלו: א. התובעת, עובדת בחנות סופרפרם בקניון הדר בירושלים, חשה ברע ביום 11.4.02, במהלך יום העבודה. התובעת פנתה לחדר מיון בבית החולים שערי צדק. במכתב השחרור (נ/2) מצויין כי התקבלה עקב כאבי ראש מלווים בהקאות, בקשר עם ארוע סטרסוגני. התובעת שוחררה מבית החולים למחרת, ביום 12.4.02. ב. יומיים קודם לכן, ב- 9.4.02 פנתה התובעת לבית החולים שערי צדק בתלונה על כאבי ראש קשים והקאות. התובעת שוחררה עוד באותו הערב. יום למחרת לא עבדה. ג. ביום 16.4.02 אושפזה התובעת בבית החולים הדסה אין כרם "בשל מצב בלבולי חריף, אי שקט פסיכומוטורי וכאב ראש". אז נקבעה האבחנה כי התובעת סבלה מדימום תוך מוחי. התובעת שוחררה מבית החולים ביום 6.5.02.   3. לטענת התובעת, הארוע שארע לה ביום 11.4.02 קשור בעבודה, ויש לראות אותו כתאונה בעבודה. לטענתה, באותו יום התעלפה בעבודה עקב המצב הבטחוני המתוח, שהיה במיוחד באזור הקניון שבו היא עובדת. את הקשר בין הארוע שארע לה בעבודה ביום 11.4.02, שבו לטענתה איבדה את הכרתה, לבין העבודה, הסבירה בדיון המוקדם שקוים בבית הדין ובדיון שקוים להוכחות באלו המילים: " אני עבדתי בסופר פארם בתור דיילת. בכל התקופה, כל הזמן היה מתח, בדרך, להגיע בסביבה. כל פעם אפילו ראיתי אוטו חונה ותמיד ביקשתי מהם לבדוק וגם כמה פעמים היו פיצוצים. אני אם לחמישה ילדים ודואגת. כנראה שזה היה יותר מהיכולת שלי. אני בדרך כלל אישה בריאה. זה לא תורשתי. כנראה מהלחץ, עוד לא הייתי נכנסתי וכל הזמן היו מדברים. זה נכון שגם בבית אבל בעבודה יש מסביב כל הזמן שוטר. אני עבדתי בקניון הדר. זה מתח ואני כנראה לא יכולתי לעמוד בזה. זה קרה לי בעבודה שהתמוטטתי. אחרי שהתעלפתי אושפזתי ולא עבדתי כמה חודשים. יש לי משפחה תומכת והם עזרו לי." (עמ' 1 ש. 12-7) וכן: "ביום שהתמוטטתי אני הייתי בעבודה. לפני כן כל הזמן היו התרעות מסביב לקניון, שוטרים ותמיד היה מתח. ב- 11.4 אני הייתי צריכה עוד 10 דקות לצאת מהעבודה והתקשרתי לבעלי הוא ידע שהוא צריך לבוא ולקחת אותי. פתאום אמרתי לרוקח שאני לא רואה, אני מתמוטטת והתמוטטתי. היה לי ערפול חושים, גררו אותי מהעבודה לצאת החוצה, אמרו אולי אין לה אויר. אחר כך אני לא זוכרת כי הייתי מחוסרת הכרה. שאלתי איפה אני, ואחרי 10 ימים התעוררתי בהדסה ושאלתי איפה אני" (עמ' 4 ש. 14-10).   מעדותה של התובעת בהמשך, נתברר, כי במשך תקופה ארוכה היתה במצב של מתח מצטבר, בשל המצב הבטחוני הקשה, וכך בלשונה: "ש. למה את חושבת שזה תאונה בעבודה. ת. היה חרדות, היו התרעות לפיגועים. תמיד פחדתי, נורא פחדתי, גם באוטובוסים. רק כשהייתי מגיעה הביתה הייתי נרגעת. אני חושבת שזה מזה. ש. למה הינך חושבת שזה בעבודה. ת. כי מסביב לעבודה ובדרך לעבודה היה מתח" (עמ' 4 ש. 23-27). ובהמשך : "ש. הרי האינתיפדה הזו וההתרעות האלה לא התחילו באפריל שנה שעברה אלא באוקטובר לפני שנתיים וחצי. למה זה קרה לך דווקא באפריל. ת. זו היתה הצטברות לאט לאט. ש. מבחינת העבודה את אומרת שזה היה יום עבודה רגיל לתקופה. ת. רגיל, רגיל. לפעמים כשיוצאים להפסקת סיגריה, הייתי פוחדת שלא יצאו בחוץ ויהיה פיגוע. ש. לאורך כל התקופה היית פוחדת. ת. היה לי מתח שבטח השפיע על הראש" (עמ' 6 ש. 24).     לביסוס תביעתה הגישה התובעת אסופה של מסמכים, ובהם קטעי עיתונות המעידים על התרעות רבות לפיגועים שהיו במהלך התקופה שמחודש פברואר עד אפריל 2002.   4. אכן, טענת התובעת הינה לפגיעה כתוצאה מגורם חיצוני שאינו נראה לעין (ראה בסיכומי המוסד עמ' 9). מתברר כי אין התובעת טוענת לארוע חריג שארע לה בעבודה, כי אם למצב רפואי שהוא תוצאה של מתח מתמשך. לאחר ששמענו את עדותה של התובעת ושל בעלה, ולאחר שעיינו במסמכים השונים ובדברי הסיכום של ידידה, שטען עבורה במהלך הדיון, הגענו לכלל מסקנה כי לא נתקיים בנסיבות הענין הדרוש על מנת שהתאונה תוכר כתאונה בעבודה. ראשית נבהיר כי המצב הבטחוני הקשה עליו הצביעה התובעת, היה מצב כללי, שאינו קשור במקום עבודתה של התובעת. התובעת לא הביאה אף לא ראשית ראיה המצביעה על קשיים מיוחדים מן הבחינה הבטחונית שהיו קשורים דווקא עם עבודתה. ויתרה מכך, אפילו היו כאלה קשיים מיוחדים הקשורים במיקומו של מקום העבודה, התובעת לא טענה, לא כל שכן לא הוכיחה כי היו קשיים מיוחדים כאלה במועד שבסמוך לארוע. התובעת הדגישה כי מדובר היה במתח שהצטבר אצלה, והוא לדעתה שגרם להתדרדרות במצבה הרפואי. לענין זה נאמר כי כבר נקבע כי ארוע שהוא תוצאה של מתח מתמשך אינו מוכר כתאונה בעבודה (ראה לדוגמא עב"ל 128/98 ברמן-המוסד, עבודה ארצי כרך לג(29), 23) משהתובעת טוענת לארוע שהוא תוצאה של מתח מתמשך, ואפילו היתה מוכיחה כי מתח זה קשור דווקא עם מקום עבודתה, ממילא, משאין ארוע מסוג זה מוכר כתאונה בעבודה, דין התביעה להדחות, גם מטעם זה.   סוף דבר התביעה נדחית. אין צו להוצאות.  התחום הנפשילחץ נפשי / מתח נפשילחץ / מתח בעבודה