דמי מחיה מביטוח לאומי לנערות נשואות

בל (חי') 1525/99 דמי מחיה מביטוח לאומי לנערות נשואות 1. התביעה שבפנינו עניינה החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), מיום 15.10.98 לדחות את תביעת התובעת לתשלום דמי מחיה, וזאת מהטעם שהיא אינה עונה על הגדרת "ילד", בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). 2. התובעת טוענת כי היא זכאית לדמי מחיה, היות והיא עונה על מרבית התנאים שבתקנות הביטוח הלאומי (נערות נשואות שבגדר ילד), התשל"ז - 1976 (להלן: "התקנות"). 3. התובעת, ילידת 4.3.81, נישאה לבעלה ביום 1.8.98, ואולם לטענתה, המדובר בהסכם נישואין, שלאחריו המשיכה להתגורר בבית אמה, בנפרד מבעלה, עד ליום 18/9/00, מועד מסיבת הנישואין, שהוא יום הנישואין בפועל, בו עברה להתגורר עם בעלה. 4. בדיון ביום 2/9/00, הוסכם כי תוכרע השאלה המשפטית האם חלות התקנות על התובעת, ובמידה ולא - תידחה התביעה. במידה וייקבע כי התקנות חלות עליה, ייקבע התיק להוכחות. לפיכך, הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב בשאלה זו. טענות התובעת 5. התובעת טוענת כי התקנות חלות עליה, שכן במועד הנישואין עדיין לא מלאו לה 18, והיא נסמכה, כאמור, על שולחנה של אמה. כך הצהירו התובעת, אמה ובעלה של התובעת. 6. התובעת מוסיפה וטוענת, כי תכליתו של הפרק בחוק העוסק בקצבת ילדים, היא לתמוך בהורה שהילד סמוך על שולחנו. התובעת אף טוענת כי גם מבוטח שפרנס ילד שאינו ילדו, זכאי לקצבת ילדים, אם הוכיח כי הוא מפרנס את הילד. כלומר - ניתן ללמוד מכך על תכלית החוק, ולומר כי המבחן הוא מבחן הפרנסה, ולפי מבחן זה, גם התובעת זכאית לקצבה. 7. התובעת מציינת כי בציבור המוסלמי, המועד הקובע לנישואין הוא יום מסיבת הנישואין, וכי היות ומטעמי מנהגי הדת לא קיימו בני הזוג משק בית משותף, יש לפרש את התקנות לטובתה, ולקבוע כי כל עוד לא נערך טקס החתונה, היא זכאית לגמלה. 8. התובעת טוענת כי לפי התקנות, גם נערות נשואות עשויות להיכלל בהגדרת "ילד", אם במועד המזכה לגמלה חיו לפחות 3 חודשים בנפרד מהבעל, וכי כך היה המצב לגביה. עוד היא מוסיפה, כי כשם שבמקרים של בני זוג גרושים, בוחנים האם הם מנהלים משק בית משותף בפועל, כך - יש לבחון את עניינה לפי המצב בפועל. טענות המוסד לביטוח לאומי 9. המל"ל טוען כי בכל מקרה, בעלת הדין שהיתה זכאית לתבוע את הגמלה היתה אמה של התובעת, ולא התובעת עצמה. 10. לטענת המל"ל, הגדרת "ילד" בחוק הביטוח הלאומי היא: "לרבות ילד חורג וילד מאומץ ולמעט נער ונערה נשואים". מכאן, שלטענת המל"ל כוונת המחוקק ברורה לחלוטין, ואינה טעונה פרשנות כלשהי. 11. עוד טוען ב"כ המל"ל, כי משהותקנו התקנות, תוקן גם חוק הביטוח הלאומי, ואין יותר הפניה לתקנות בהגדרת "ילד", היות ובוטלה התוספת: "זולת אם היא נמנית עם סוג מקרים שנקבע בתקנות". כמו כן, ב"כ המל"ל מביא מדברי הצעת החוק, בהם נכתב כי "מוצע לקבוע כעיקרון שנער או נערה נשואים לא ייחשבו כילד לעניין החוק". הכרעה 12. לאחר שעיינו בדברי ההסבר להצעת החוק, אנו סבורים שהצדק עם ב"כ הנתבע. גם רוח הדברים בדיון בהצעת החוק בכנסת (מיום 12.1.1981), מבהירה היטב את כוונת המחוקק. 13. ברע"א 3527/96 - דונין דוד צ'צ'קס נ' מנהל מס רכוש-אזור (פ"ד נב(5), 385 ,עמ' 398-399) פסקה כב' השופטת בייניש כי: "פרשנות חוק כפרשנותו של כל טקסט כתוב אחר אינה יכולה להתנתק מהשיקול הלשוני ומהאפשרויות הלשוניות שהחוק מציב. "אין לך משמעות 'נכונה' של דיבור, אם אין לו עיגון לשוני ולו מינימלי בתורת הלשון. חייבת להיות נקודת אחיזה ארכימדית לפירוש הנכון בלשון החוק ". (ענין חצור, שם, בעמ' 74)". 14. בענייננו, הפרשנות שמציע ב"כ הנתבע, היא המתיישבת עם לשון החוק כפשוטה, ושעה שלשון החוק כה ברורה ונהירה, אין לנו צורך של ממש לפנות ולבחון את תכלית החקיקה. ואולם, בע"א 3207/93 - פדר אברהם נ' מנהל מס שבח מקרקעין (תק-על 97(4), 11 ,עמ' 16) הובאו דבריו של פרופ' א' ברק בספרו פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה (תשנ"ג, כרך שני) 279, על "לשון ותכלית - סדר העדיפות בתהליך הפרשני" ולפיהם: "פרשנות החקיקה מבוססת על לשון החוק ועל תכליתו. כל אחד משני המרכיבים הללו חיוני הוא לתהליך הפרשני. ללא לשון, אין התכלית פועלת, שכן אין לה עיגון נורמטיבי. ללא תכלית, אין ללשון פועל נורמטיבי, שכן אין לה משמעות נורמטיבית. שני המרכיבים גם יחד הם בעלי חשיבות, ואין לקיים פרשנות בלא אחד מהם. תכלית החוק ולשונו הם כלים שלובים.....יש לתת לתהליך הפרשני לזרום, ולהתגבש רק לאחר שכל מרכיביו מוצו עד תום. התהליך הפרשני אינו מסתיים כל עוד לא מושג האיזון בין הלשון לבין התכלית. נקודות ההתחלה יכולות להיות שונות. נקודת הסיום היא אחת". (שם, 280-279)". משכך, פנינו לנתיב זה, ואולם גם על דרך הפרשנות התכליתית, מצאנו, כי הכוונה היתה להוציא את הנערות הנשואות מהגדרת "ילד" שבסע' 1 לחוק הביטוח הלאומי. 15. סוף דבר - אין לתקנות תחולה בעניינה של התובעת, ומכאן - שדין תביעתה להידחות ללא צו להוצאות. דמי מחיהביטוח לאומי