דמי פגיעה בגין ירידה בשמיעה

דמי פגיעה בגין ירידה בשמיעה: 1. ביום 29.8.99 דחה פקיד התביעות נפגעי עבודה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין ירידה בשמיעה. 2. בעקבות החלטת פקיד התביעות הגיש התובע תביעה לבית הדין במסגרתה טען כי היה מקום לקבל את תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין הירידה בשמיעה. 3. בהודעה מיום 14.10.02, פירט הנתבע את העובדות שאינן שנויות במחלוקת, מבחינתו, והודיע על הסכמתו למינוי מומחה רפואי אשר יבחן קיומו של קשר סיבתי רפואי בין הירידה בשמיעה לה טוען התובע, לבין תנאי העסקתו של האחרון. 4. לאור הודעת הנתבע ועל בסיס החומר שהיה בתיק בית הדין, קבע בית הדין בהחלטה מיום 20.10.02 את העובדות הבאות: א. התובע עובד במפעלי ים המלח החל מחודש מרץ 80'. ב. התובע התקבל לעבוד כמתקן תקרים במחלקת צ.מ.א - מוסכים, במפעל שירותי ביצוע. העבודה מתבצעת במבנה סגור עם דלתות. ג. לא היה שינוי במקום עבדותו של התובע, במהלך תקופת העסקתו, נכון להיום מועסק התובע באותו מקום כמנהל עבודה, תיקון תקרים. ד. התובע עובד 5 ימים בשבוע 8 שעות ביום. ה. התובע איננו סובל ממחלות כרוניות ואיננו נוטל תרופות באופן קבוע. ו. התובע חשוף לרעש של 89 דיצבלים במשך כשעה ביום ונחשף לרעש סביבתי (חדר קומפרסורים) בה רמת הרעש היא של 109 דיציבל, כשלוש שעות ביום (נוספות). 5. עוד נדרש התובע להודיע בהחלטה מיום 20.10.02 אם הוא חולק על עובדה מהעובדות אשר צויינו לעיל. בנוסף ולחילופין, התבקש התובע להודיע אם הוא מבקש להוסיף ולפרט עובדות נוספות בנוגע לתנאי עבודתו וחשיפתו לרעש במהלך עבודתו. לסוף נקבע בהחלטה מיום 20.10.02 כי ככל שלא תתקבל הודעה מטעם התובע על השגות בנוגע לעובדות שקבע בית הדין - ישמשו העובדות הנ"ל את המומחה הרפואי לצורך קביעת קיומו של קשר סיבתי רפואי בין חשיפתו של התובע לרעש מזיק, לבין הפגיעה הנטענת בשמיעה. 6. משלא התקבלו כל השגות מטעם התובע, מונה ד"ר דנינו כמומחה מטעם בית הדין ונדרש לשאלות הבאות: א. האם הירידה בשמיעת התובע נבעה מרעש אליו נחשף במקום עבודתו או שמא מדובר בתחלואה טבעית? ב. האם הירידה בשמיעת התובע הינה מחלת מקצוע? ג. האם חשיפתו של התובע לרעש הובילה לסדרה של פגיעות זעירות החוזרות ונשנות שכל אחת מהן תרמה נזק משלה? 7. ביום 9.6.03 העביר ד"ר דנינו את חוות דעתו לפיה: א. רק חלק מליקוי (בהולכת העצם) ב- 4000 הרץ יכול להיות קשור לחשיפה לרעש בעבודה. הליקוי ההולכתי בתדירויות הדיבור לא קשור לעבודה אלא לגורם תחלואתי של אוזן תיכונה וחיצונית. ב. לא. ג. לאור חשיפה לרעש של 109 ד"ב כשלוש שעות ביום, ניתן לומר שחלק מהליקוי ב- 4000 הרץ יכול להיות תוצאה של פגיעות זעירות חוזרות ונישנות. 8. בתשובה לשאלות הבהרה שנדרש המומחה הרפואי הוסיף המומחה הרפואי כי לא ניתן לקבוע את תרומת העבודה לליקוי בשמיעה בתדר של 4000 הרץ. הוא הוסיף כי לשאלה זו אין חשיבות שכן לאור הולכת עצב תקינה בתדירויות הדיבור, לא זכאי התובע לנכות שמיעתית. 9. בשים לב לקביעת המומחה הרפואי לפיה לא ניתן לקבוע את תרומת העבודה ללקוי בתדר 4000 הרץ, דין התביעה להידחות. לעניין זה רק נוסיף כי בהתאם לקביעת בית הדין הארצי הנכבד, אין המבוטח עומד בחובת ההוכחות המוטלת עליו, מקום שמצא המומחה הרפואי מטעם בית הדין כי עלול להיות קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגיעה הנטענת. ראה: דב"ע לג/ 157-0, כרמלה רביע ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה' 179. 10. סוף דבר, התביעה נדחית. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. 11. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות, ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. שמיעהדמי פגיעה