הגבלת חופש התנועה

על בית המשפט לנהוג בזהירות בהגבלת חופש תנועתו של אדם. כך היה מאז ומתמיד, וביתר שאת, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כאשר חופש התנועה הוכר כזכות יסוד, והפגיעה בה תיעשה רק במקרה שהדבר מוצדק בשל הצורך לשמור לזכות או לאינטרס בני הגנה, ובמידה הנדרשת לכך, תוך איזון ושכלול כל הנסיבות והשקלולים הנוגעים לעניין. (בג"צ 3914/92 לאב לב נ' בית בית הדין הרבני האזורי בת"א-יפו, פ"ד מח(2), 491; בג"צ 4358/93 צוק נ' בית הדין הרבני הגדול ואח', פ"ד מח(4), 571. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגבלת חופש התנועה: 1. המשיבה הגישה נגד המערערת בלשכת הוצל"פ, בקשה לביצוע שיק, החתום בחתימת מושך אחת ואשר נמשך מחשבון משותף של המערערת ושל בעלה. על פי הנטען בבקשת הביצוע, המערערת היא זו החתומה על השיק. עם פתיחת ההליך, ובטרם משלוח אזהרה, עתרה המשיבה לצו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המערער כדי להבטיח את פירעון השיק. המערערת טענה בפני ראש ההוצל"פ, כי לא היא זו אשר חתמה על השיק, אלא בעלה. אך ראש ההוצל"פ קבעה כי "טענה זו אין ביכולתי לבדוק, והיא תתברר בדיון בהתנגדות שתוגש, אם תוגש ע"י החייבת". כיוון שכך, נשאר צו עיכוב היציאה מן הארץ על כנו, כאשר התאפשר למערערת לצאת מהארץ כנגד הפקדת עירבון והמצאת ערב במקומה. מכאן בקשת רשות הערעור. כעל פי הסכמת בצדדים, החלטתי לדון בבקשה כבערעור. 2. עיקר הטענה בערעור היא כי המערערת אינה חייבת על פי השיק, וכי משלא קיבלה אזהרה, ממילא, לא יכולה הייתה להגיד התנגדות לשיק. 3. בפתח הדיון בפני, טען עו"ד שפירא, ב"כ המשיבה, במידה רבה של צדק, כי לא ניתן לזהות את החותם על השיק, על פי שרבוט החתימה על פניו. אם היה ממש בטענת המערערת כי בעלה הוא זה החתום על השיק ולא היא, היה מקום לצפות כי הבעל יגיש תצהיר החתום על ידו, אשר יאשר את טענת המערערת בדבר חתימתו הוא על השיק. שאלמלא כן, עשויה המשיבה לעמוד בפני שוקת ריקה אם תתקבל טענת המערערת בערעור ותורשה יציאתה את הארץ, ואם אז יכחיש הבעל את חתימתו על השיק, וטענתו תתקבל, לא יהיה ממי לגבות את השיק. 4. כדי להחסיר את המכשלה מפניה חשש עו"ד שפירא, הוריתי לבעל, מיכאל ג'קוב, אשר נוכח באולם ביהמ"ש, לעלות על דוכן העדים. הבעל, אישר תחת אזהרה כי הוא חותם על השיק. 5. לתומי הסברתי, כי משהודה מושך השיק בפני ביהמ"ש, תחת אזהרה, כי הוא זה שחתום על השיק, תסכים המשיבה לערעור ותוותר על צו עיכוב היציאה מן הארץ. אך מסתבר כי טעיתי. לטענת המשיבה, הנסמכת, לשיטתה, על ע"א 4294/90 עיזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל נ' רחמני ושות' מימון בע"מ ואח', פ"ד נ(1), 453 (להלן: "פס"ד בעניין עיזבון רינסקי"), חייבים כל בעלי החשבון על פי שיק, הגם נמשך ע"י אחד בלבד, וחתימתו היחידה מתנוססת על השיק. זאת למד ב"כ המשיבה מהאמור בפסק דינו של הנשיא ברק, בעמ' 468, לפיו: "ביסוד תפיסה זו עומד העיקרון כי הזכויות על פי השטר צריכות להיקבע על פי חזות השטר". לטעמה של המשיבה, חזות השטר היא ציון שמות בעלי החשבון בפינה הימנית למעלה. בענייננו, מצוין כי שניים הם בעלי החשבון. כל כן, יש לראות את אחד מבעלי החשבון, אשר חתם על השטר, אף כשלוחו של האחר, ועל כן, כל בעלי החשבון חייבים על פיו, מכוח חתימת אחד מהם. ולענייננו, גם אם הבעל הוא זה שחתם על השיק, הוא חתם עליו גם כשלוחה של המערערת ועל כן, היא חייבת על פי שיק. 6. לטעמי, לא דק המבקש פורתא בהלכה אשר נקבעה בפס"ד עיזבון רינסקי, הנ"ל. לא רק שבאותו מקרה עסק פסה"ד בשאלה, אם יש לבדו חתימה על שטר כשלוח על פי השטר בכללותו, או רק על פי מילים מפורשות ליד חתימתו של השלוח, אלא שההלכה שנפסקה, מפי הנשיא ברק, שם, בעמ' 468, מול האותיות ה-ו, היא: "דין השטרות שונה, בעניין זה מידני השליחות. על פי דיני השליחות, אם השלוח פעל בהרשאה, השולח אחראי, בין שהשליחות גלויה- ואז השולח בלבד אחראי ואילו השלוח 'יוצא מהתמונה'- ובין שהשליחות נסתרת- ואז השולח והשלוח אחראים יחד ולחוד כלפי הצד השלישי (סעיף 7 לחוק השליחות תשכ"ה- 1965). ואילו על פי דיני השטרות, אפילו פעל השלוח בהשראה, ואפילו דבר ההשראה ידוע לצד השני, השלוח יחויב (אישית) על השטר, אם הוא חתם חתימה 'ערומה', כלומר חתם שמו שלו בלבד ולא חתם 'בתור' שלוח, ואילו השולח אינו אחראי על פי השטר. ביסוד תפיסה זו עומד העיקרון כי הזכויות על פי השטר צריכות להיקבע על פי חזות השטר". (ההדגשה שלי- ה.ש.) 7. על פי חזור השטר שבפנינו - שניים הם בעלי החשבון, המערערת ובעלה. מכאן, כי כל אחד מהם, לחוד, מוסמך להורות לבנק, באמצעות שיק, לשלם כספים מהחשבון, והוא חייב, מכוח ההוראה שנתן (שיק), כלפי צד שלישי, כי הוראה זו תכובד. הוכח כי הבעל, הוא אשר נתן את ההוראה. ועל כן, הוא אחראי על פי השיק. 8. לאור כל האמור לעיל, על פי חזות השיק, כי המערערת חובה על פיו. 9. על בית המשפט לנהוג בזהירות בהגבלת חופש תנועתו של אדם. כך היה מאז ומתמיד, וביתר שאת, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כאשר חופש התנועה הוכר כזכות יסוד, והפגיעה בה תיעשה רק במקרה שהדבר מוצדק בשל הצורך לשמור לזכות או לאינטרס בני הגנה, ובמידה הנדרשת לכך, תוך איזון ושכלול כל הנסיבות והשקלולים הנוגעים לעניין. (בג"צ 3914/92 לאב לב נ' בית בית הדין הרבני האזורי בת"א-יפו, פ"ד מח(2), 491; בג"צ 4358/93 צוק נ' בית הדין הרבני הגדול ואח', פ"ד מח(4), 571. בענייננו, צו עיכוב היציאה מן הארץ הוצא ע"י ראש ההוצל"פ כדי להגן על זכותו הקניינית של אוחז השיק, כנגד מי שחייב בקיום זכות זו. משהתברר כי המערערת אינה חתומה על השיק, ועל כן, אינה חבה על פיו, מכוח עילה שטרית, אשר בגינה נפתח ההליך, אין מקום להשאיר את צו עיכוב היציאה מן הארץ, שהוצא נגדה, על כנו. 10. העולה מהמקובץ, כי תיק ההוצאה לפועל בגין שיק זה היה צריך להיפתח נגד הבעל, , ולא נגד האישה. ועל כן, יתוקן שם החייב בתיק ההוצאה לפועל, בהתאם. 11. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומבטלת את צו עיכוב היציאה מן הארץ. המשיבה תישא בהוצאות המערערת בסך 10,000 ₪ + מע"מ. סכום זה ישא ריבת והפרשי הצמדה מהיום. חופש התנועה