בשא (קריות) 3213/01 הגבלת חשבון בנק בגלל סירוב צ'קים   1.                   בפני ערעור על סירוב 22 שיקים אשר סירב המשיב בחשבונם של המערערים אצלו, ואשר כתוצאה מסירובם הוגבל החשבון.   בצמוד לערעור הוגשה בקשה, בבש"א 3213/01, למתן צו זמני לעיכוב ההגבלה. ביום 25.11.01 ניתן צו זמני כמבוקש. ביום 19.12.01 הגיש המשיב תגובה לבש"א בה התנגד להארכת המועד אשר כבר ניתנה, ואף התנגד לבקשה עצמה. לפכיך נקבע דיון בבש"א ליום 10.3.02. בין לבין הוגשה תגובת המשיב לבקשה העיקרית, וביום 10.3.01, לאחר שקבעתי כי החלטת כב' השו' בית נר אשר אישרה הארכת המועד, בעינה עומדת, התקיים דיון בתיק כולו.   2.                   אין חולק כי מסגרת האשראי המאושרת בחשבון היתה בסך של 100,000 ₪ וכי, נכון למועד סירובו של השיק האחרון ברשימה, הופחתה מסגרת האשראי לסך של 50,000 ₪. יש טעם לפגם בכך שהמערערים לא פירטו בערעורם, כראוי, אילו שיקים סורבו בגין כל אחת מהעילות, כפי שחובה היה עליהם לעשות, ורק לפנים משורת הדין לא אדחה, בשל כך, את ערעורם, ואתייחס אליו, לגופו של ענין. 3.                   טענות המערערים;   א. שני שיקים סורבו, אולם לאחר מכן כובדו. לטענת ב"כ המערערים, מאחר שיש לספור את מספר השיקים אשר סורבו ולא את מספר הסירובים, אין לכלול, כלל, במנין השיקים שסורבו, שיק אשר כובד לאחר מכן.   ב. ביום 16.8.01 הופקד בחשבון, בנכיון, שיק מס' 643 ע"ס 50,579.38, אשר זמן פרעונו הינו 16.9.01, והחשבון זוכה בסך של 49,989.95 ₪. במועד פרעונו הוחזר השיק, החזר טכני, בשל העדר חותמת, והוא הוחזר פעם נוספת, כאשר הופקד ביום 20.9.01 וכובד רק כאשר הופקד בפעם השלישית - ביום 23.9.01. ב"כ המערערים טוען כי אי כיבוד השיק מסיבה טכנית של העדר חותמת היה סירוב שלא כדין, שכן די היה בחתימה על מנת לחייב את מושך השיק. לטענתו - אילו לא היה די בחתימה לא היה המשיב מקבל את השיק בנכיון. לפיכך, לטענתו, בטעות סירב המשיב את השיקים אשר היו נפרעים אילו השיק היה מכובד, במועד פרעונו (16.9.01).   ג. המשיב התיר למערערים, כדבר שבשגרה, לחרוג מעבר למסגרת האשראי המאושרת, ויצר בפני המערערים מצג שווא לפיו הוא יכבד שיקים גם אם יהיו בחריגה מהמסגרת המאושרת.   4.                   טענות המשיב;   א. המועד הקובע הוא מועד סירוב השיק, ומשסורב, נכלל הוא, אוטומטית, ברשימת השיקים המסורבים. פרשנות ב"כ המערערים סותרת את תכלית החוק.   ב.      המערערים "נהנו" מהזיכוי של החשבון בסכום הנכיון, במשך חודש ימים טרם מועד פרעונו של השיק. פעולות החיוב והזיכוי, שנעשו לאחר הנכיון, לא גרמו לשינוי מצב החשבון.   ג. המשיב התיר למערערים לחרוג מהמסגרת המאושרת בסכום שלא עלה על 30,000 ₪, וגם זאת - רק לאחר שהחריגה תואמה, ספציפית ומראש, ביחס לשיקים מוגדרים.   המערערים לא תיאמו עם המשיב פרעון השיקים אשר סורבו בחודשים 01/ 10-9, ואילו היו נפרעים השיקים אשר סורבו בחודשים 10/01-8 היה החשבון מגיע ליתרת חובה של 300,000 ₪ - 250,000 ₪, שהינה הרבה מעבר למסגרת האשראי המאושרת.   ד. כן מצביע ב"כ המשיב על כך שבערעור לא נזכרו שני שיקים נוספים, אשר סורבו בתאריכים 14.12.00 ו- 17.12.00.     5.                   דיון;   א. לצורך הכרעה בשאלה האם יש לכלול ברשימה שיק אשר סורב וכובד לאחר מכן, עם הצגתו פעם נוספת נפנה, תחילה, אל הגדרת "שיק שסורב" בחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א- 1981 (להלן: "החוק"), אשר קובעת: " 'שיק שסורב' - שיק שהוצג לפרעון בתאריך הנקוב בו או אחריו, והבנק סירב לפרעו מחמת שלא היתה יתרה מספקת בחשבון והוא לא היה חייב לפרעו מכוח הסכם עם המושך, ואין נפקא מינה אם היתה סיבה נוספת לסירוב או אם ניתנה הוראת ביטול."   כלומר - אי פרעונו של שיק הופך אותו על אתר, ל"שיק מסורב" כמשמעותו בחוק.   למעשה - משמעות טענת ב"כ המערערים הינה כי פרעון שיק שסורב, בעת הצגתו במועד מאוחר יותר, "מרפא", רטרואקטיבית, את סירובו של השיק עם הצגתו לראשונה, ומבטל את היות השיק "שיק מסורב".   לטענה זו אין כל בסיס בלשון החוק והיא אף נוגדת את תכליתו;   בלשון החוק - כאמור, על פי ההגדרה הנ"ל, משסורב שיק עקב חוסר יתרה מספקת בחשבון, הופך השיק ל"שיק מסורב". בסעיף 10 לחוק קבע המחוקק עילות מוגדרות לערעור על סירוב שיק, ואם מתקבלת אחת מעילות הערעור הקבועות בסעיף - מוצא השיק מרשימת השיקים המסורבים. כבר נפסק כי רשימת עילות הערעור אשר בסעיף 10 לחוק, היא רשימה סגורה. אילו סבר המחוקק כי בפרעון השיק, עם הצגתו פעם נוספת, יש כדי להוציאו מהרשימה או כדי להוות עילת ערעור, היה קובע כך במפורש. משלא עשה כן - יש לאמר כי, על פי לשון החוק - עם סירובו של שיק הוא נכלל "אוטומטית" ברשימת השיקים המסורבים ואין פרעונו לאחר מכן מוציאו מרשימת השיקים המסורבים. תכלית החוק - תכלית החוק הינה כי שיקים יכובדו, במועדם. אי כיבוד שיק במועדו גורם נזק כלכלי לאוחז השיק, אשר אינו יכול להיפרע מהשיק, כהתחייבות המושך (או המסב) כלפיו. בנוסף - עלול אי הפרעון במועדו לגרום לאוחז חדלות פרעון כלפי אחרים, וכך - ל"תגובת שרשרת", על הנזקים הכלכליים והאחרים הנגזרים מכך, נזקים אותם בא החוק למנוע. לפיכך, אין בעובדה כי השיק כובד במועד מאוחר יותר, בין אם ע"י הצגתו, שוב, לפרעון, ובין ע"י תשלום לאוחז השיק, בדרך אחרת, כדי "לרפא", רטרואקטיבית, את הפגם אשר באי פרעון השיק מלכתחילה, אשר הפך אותו ל"שיק מסורב".   ודוק: אין חולק כי תשלום סכום השיק לאוחז, בכסף מזומן, גם אם נעשה בסמוך לאחר סירובו של השיק, אינו מרפא את הפגם, ואינו מוציא את השיק מרשימת השיקים המסורבים. מדוע, אם כן, ילקח בחשבון תשלום השיק באמצעות הצגתו לפרעון פעם נוספת? לפיכך - אין לגרוע מהרשימה שיקים מס' 023, 445, 454 ו- 443 שמספריהם הסידוריים, ברשימה אשר בתצהיר המצורף לבקשה בתיק העיקרי, הם: 3, 5, 7, ו- 14.   יחד עם זאת יובהר כי משסורב שיק יותר מפעם אחת, יש לכלול אותו ברשימה פעם אחת בלבד.   ב. המשיב לא התייחס בתגובתו לטענות המערערים כי השיק שהופקד בנכיון (להלן: "השיק") סורב מסיבה טכנית של היעדר חותמת וכי מן הדין היה לכבד את השיק, וכל שטען היה כי "פעולות החיוב והזיכוי לא גרמו לשום שינוי במצב החשבון, כעולה מדפי החשבון…"   עיון בדפי החשבון מעלה, אמנם, כי המערערים "נהנו" מהזיכוי בחשבונם עקב נכיון השיק, כבר חודש לפני מועד פרעונו, אולם זוהי זכותם. יחד עם זאת - משסורב השיק חוייב החשבון בסכום הנכיון (ובהחלט נגרם שינוי במצב החשבון, לעומת מצבו עד אותו מועד, ולעומת המצב בו היה החשבון אילו לא היה השיק מסורב), וכך נשאר הדבר מיום הסירוב - 16.9.00 ועד לפרעונו של השיק - 23.9.00. לאור כך, ובהעדר סתירת טענות המערערים, או תשובה להן, אני מקבלת את טענות המערערים לפיהם השיק סורב שלא כדין, או, לכל הפחות, סירובו היה בלתי צפוי ובלתי סביר. בנסיבות אלה יש לקבוע כי היה למערערים יסוד סביר להניח כי השיק ייפרע, ולפיכך, כי בתקופה שבין יום 16.9.00 ובין יום 23.9.00 (ממועד סירוב השיק ועד למועד פרעונו), יהיה בחשבונם כיסוי כדי סכום השיק בנכיון ועוד 100,000 ש"ח, אשר היתה מסגרת האשראי המאושרת, דהיינו - עד כדי סך של 150,000 ש"ח בחובה.   כך - היה למערערים יסוד סביר להניח כי המשיב חייב לפרוע את שני השיקים אשר הוצגו לפרעון ביום 20.9.00 וסורבו ביום 21.9.00 - שיק מס' 454 ע"ס 16,428 ש"ח ושיק מס' 449 ע"ס 6,600 ש"ח, שכן אילו היו נפרעים היה החשבון מגיע ליתרת חובה של 149,097.90 ש"ח בלבד. לפיכך אני קובעת כי יש לגרוע מרשימת השיקים המסורבים את שני השיקים הנ"ל. ג. אשר לטענה כי למבקש היה יסוד להניח כי על המשיב חובה לפרוע את כל השיקים אשר ברשימה מחמת היווצרותו של "הסכם מכללא" עקב פרעון, במשך תקופה ארוכה, של שיקים בחריגה ממסגרת האשראי;   המערערים הגישו דפי חשבון מיום 14.12.00 ועד ליום 9.11.01, כאשר השיק הראשון ברשימה סורב ביום 14.12.00. יודגש כי המערערים לא ערערו על סירוב שני השיקים הראשונים ברשימה - שיק ע"ס 4,800 ש"ח אשר סורב ביום 14.12.00 ושיק ע"ס 4,000 ש"ח, אשר סורב ביום 17.12.00, למרות שיתרת החובה בחשבונם, בעת סירוב השיקים היתה כ- 102,000 ש"ח בלבד, דבר המשמיט, מניה וביה, את הקרקע מתחת לטענתם בדבר הסכם מכללא.   המערערים גם לא צירפו דפי חשבון לתקופה שלפני תחילת הסירובים כך שלא אוכל לדעת האם, אמנם, כיבד המשיב שיקים בחריגות מהאשראי כטענתם, ולא הונחה, איפוא, תשתית עובדתית לטענתם.   יתירה מזו - השיקים מושא ערעור זה סורבו במשך תקופה ארוכה של כמעט שנה, כך שגם אילו סברו המערערים כי קיים הסכם כלשהו, מכללא, בינם לבין המשיב, הרי עם סירוב השיקים הראשונים היה עליהם לדעת כי בא הקץ לאותו הסכם מכללא. זאת ועוד - אילו סברו כי קיים הסכם מכללא, הייתי מצפה כי, לפחות, תהיה פנייה מצידם למשיב - הכיצד אין המשיב מכבד הסכם או נוהג הקיים ביניהם, דבר אשר לא נעשה.   לפיכך, אני קובעת כי לא הוכח כל הסכם מכללא או נוהג ולא הוכח כי היה למערערים יסוד כלשהו להניח כי המשיב חייב לכבד את השיקים אשר סורבו, למרות חריגתם ממסגרת האשראי המאושרת.   מעבר לצריך אציין עוד כי יש גם ממש בטענת המשיב כי אילו היו כל השיקים מכובדים היה החשבון מגיע ליתרות חובה הגבוהות יותר מפי שניים ממסגרת האשראי המאושרת, דבר שהוא לחלוטין בלתי סביר, ובוודאי שלא היה למערערים כל יסוד להניח כי המשיב חייב לכבד שיקים אלה.   6.                   לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור לגבי שני שיקים בלבד, וקובעת כי יש לגרוע מרשימת השיקים המסורבים את שני השיקים כדלקמן:   שיק מס' 454 ע"ס 16,428 ₪, ושיק מס' 449 ע"ס 6,600 ש"ח.   הערעור לגבי שאר השיקים נדחה. 7.                   לאור התוצאה אליה הגעתי, והעובדה כי הערעור נדחה לגבי מרבית השיקים וכי ברשימה נשארו 25 שיקים מסורבים, אני מחייבת את המערערים, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות המשיב ושכ"ט ב"כ בסך של 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.   בנוסף אני מורה למזכירות ביהמ"ש להעביר את הפקדון אשר הופקד ע"י המערערים, עם פתיחת ההליך, לב"כ המשיב, לזכות המשיב.חשבון מוגבלחשבון בנקבנקשיקים