הגשת תביעה נגד קטין - תקיפה והוצאת דיבה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת תביעה נגד קטין: המבקש תבע את המשיבה, שהייתה אז קטינה, בבית המשפט לתביעות קטנות לפצותו בסך של 8,000.- ש"ח, בשל שני אירועים שהתרחשו במהלך חודשים מרץ-אפריל 96'. האירוע הראשון התייחס לטענותיו, על-כך שהמשיבה הקניטה אותו, התגרתה בו, הכתה אותו והוציאה עליו דיבה רעה. משביקש ממנה לשפר את דרכה תקפה אותו וגרמה לו חתך עמוק מעל עין ימין. האירוע השני מתייחס, לטענתו, לכך שהמשיבה "ירקה בפניו" בשל תלונותיו כלפיה במשטרה. לא בכדי ציין בית-משפט קמא, כי עסקינן בתובענה "חריגה 'בנוף' התביעות שבערכאת התביעות הקטנות - על-פי טיבה, עילתה, סיפור המעשה, הנפשות הפועלות ואופן ניהול הדיון" (סעיף 1 לפסק הדין). לאחר דיון ארוך וממצה פסק בית המשפט, כי יש לדחות את התובענה בכל הנוגע לאירוע הראשון ולקבלה לגבי השני. לאור זאת חייב את המשיבה לפצות את המבקש, "בשל אותה יריקה בפניו", בסך של 250.- ש"ח. על-כך הוגשה בקשה זו לרשות ערעור, שבה ראיתי כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על-פיה. בבקשתו מלין המבקש רבות על הקביעות בפסק הדין ועל הסכום הנמוך שנפסק לזכותו, אשר "אינו עולה בקנה אחד עם חומרת העבירות שביצעה הנתבעת (מאיה מחלב) ואף אינו הולם את קצה חומרתו ואינו מהווה פיצוי לנזק שגרמה, שגורמת ושיגרם לי כהוא-זה ואין בו כדי להרתיע את הנתבעת מלהמשיך במעשיה" (סעיף 8 לבקשה). כל זאת משום שאינו מהווה "פיצוי הולם לרמיסת שמי וכבודי כאדם בצלם אנוש? ולנזק הבלתי הפיך שנגרם ויגרם לי בעתיד? כפי שהנתבעת יצאה מפסק דין זה מחוזקת מתמיד כראותה, כי גם במשטרה וגם בביהמ"ש לא נתנה את הדין והיא חופשיה ושלוחת רסן לעשות ככל העולה על רוחה? אין דין ואין דיין!! האם דמי הפקר?" (סעיף 6 לבקשה). עוד מבקש הלה להתיר לו להזמין עדים להוכחה נוספת של שני האירועים הנ"ל. המשיבה - שבמשך תקופה ארוכה לא אותרה - עותרת לדחיית הבקשה, באין לדעתה נימוקים מספיקים להיענות לה. ככל שעסקינן בקביעת ממצאים עובדתיים, מפנה היא להלכה, כי דרכו של בית המשפט שלערעור היא להימנע מלהתערב בהם. כמו-כן הביעה התנגדות לאפשר עתה מקצה שיפורים, בדמות שמיעה של עדים שלא זומנו מלכתחילה. לבסוף טענה, כי גם לגופם של דברים אין כל פגם בפסק הדין. טענות המבקש בכל הנוגע לאירוע הראשון נדחו על אדני מהימנות הגרסאות. בית-משפט קמא, לאחר שבחן היטב וביסודיות את הגרסאות והעמדות השונות, העדיף את גרסת המשיבה על פני זו של המבקש. אכן, ברגיל, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים דוגמת אלה וגם לא ראינו, כי בנסיבות העניין חל החריג והיוצא מן הכלל, המצדיק התערבות אשר כזו או ליתן היתר לשמיעה נוספת של עדים. אשר לאירוע השני: שם קבע בית המשפט, כי המשיבה אחראית, אולם הביא בחשבון את ההתנהגות מצדו של התובע. הווי-אומר, תוצאת התנהגות המשיבה, יריקה בפניו של התובע, הצדיקה את קביעת החבות ופיצוי בעטייה, חרף התנהגותו. אכן, אין צריך להרבות במילים על ההשפלה הרבה הנגרמת לבן האדם בשל התנהגות מסוג זו. בכללן של נסיבות העניין מצאנו טעם וצדק מסוימים בטענות המבקש, בכל הנוגע לשיעור הסכום שנפסק בגין המעשה כלפיו, אף אם נביא בחשבון את התנהגותו התורמת. בנסיבות האמורות מתקבל הערעור, במובן זה שסכום הפיצויים יועמד על שיעור של 600.- ש"ח חלף סך של 250.- ש"ח, כפי שנקבע בפסק הדין, ולאותו המועד. יתר פרטי הבקשה והערעור - נדחים. ככלל יש לזכות מבקש שערעורו התקבל בהוצאות, גם אם המדובר בקבלתו באופן חלקי, אולם לאור הסגנון הבוטה ושלוח הרסן, שבו התנסח המבקש כלפי פסק דינו של בית משפט קמא, כמדומה שיהא נכון להימנע מלזכותו בהוצאות. לפיכך, אין צו להוצאות. משפט פליליקטיניםאלימותתקיפהלשון הרע / הוצאת דיבה