בשא (י-ם) 5491/00 הודעה על החלת הגבלות 1. זהו ערעור עפ"י סעיף 10 של חוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"); למערערת הודע על הגבלת חשבונה ב"הודעה על החלת הגבלות" מ-01/06/00, לאחר שסורבו 10 שיקים שנמשכו על ידה מחשבונה במועדים שבין 01/12/99 ל-31/05/2000, כמפורט בהודעה. שיק שסורב מוגדדר עפ"י סעיף 1 לחוק - "שיק שהוצג לפרעון בתאריך הנקוב או אחריו, והבנק סירב לפרעו מחמת שלא היתה יתרה מספקת בחשבון והוא לא היה חייב לפורעו מכוח הסכם עם המושך ..." עילות הערעור מוגדרות בסעיף 10(א) של החוק והרלבנטית לענייננו היא זו שבסעיף 10(א)(3) : "ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם איתו". המערערת מבקשת לבטל רישום כל השיקים המפורטים באותה רשימה במנין השיקים שסורבו, ואלו נימוקיה: תקרת האשראי שאושרה לה על ידי המשיב היתה -.25,000 ₪. גם מתקרה זו חרגה עפ"י הסכם/מים שנעשו מעת לעת עם מנהל סניף המשיב (להלן גם: "הבנק") או סגנו. תקרת האשראי המאושרת הורדה ע"י הבנק ב-10/04/2000 ל-.15,000 ₪ בצעד חד צדדי בלא להעמיד את המערערת על הכוונה לעשות כן, ובניגוד למוסכם. מנהל סניף הבנק וסגנו ידעו כי אל החשבון הוכנסו דרך קבע סכומים קבועים: משכורת בעלה של המערערת, השלמת הכנסות של בעלה ודמי שכירות מהשכרת דירה. השיקים סורבו תוך התעלמות מהכנסות קבועות אלו ומהעובדה שבאחת ההזדמנויות הוכנס לחשבון סכום נמוך, בשל טעות, מהמגיע. המערערת מצביעה על כך שהבנק אישר לה חריגות ניכרות מהמסגרת המוסכמת - ולפתע סירב לכבד שיקים דומים היא רואה בכך פעולה בחוסר תום לב "עפ"י גחמות" מנהל הבנק או סגנו. 2. מסגרת האשראי לאחר ששמעתי עדויות המערערת ומר וייסמן מנהל סניף הבנק אני קובע את העובדות דלקמן: החשבון נפתח ב-21/03/99 ומסגרת האשראי שאושרה היתה -.5,000 ₪; ב-18/06/99 הוגדלה, לבקשת המערערת, מסגרת האשראי המאושרת ל-.10,000 ₪. החל מראשית אוקטובר 1999 אושרה הגדלה נוספת של מסגרת האשראי עד ל-.25,000 ₪ אולם הגדלה זו הוגבלה מפורשות עד ל-01/04/2000. בעקבות חריגות תכופות ממסגרת האשראי המאושרת ולאחר שפניות אל המערערת, לרבות מכתב התראה לא הועילו הודיע הבנק למערערת על הקטנת מסגרת האשראי המאושר ל-.10,000 ₪ מאז 12/03/2000. שוכנעתי שלא היו כל "הסכמים" או "הסכמות" מעבר למפורט לעיל. ההיפך הוא הנכון. אנשי הבנק שבו ודחקו במערערת לעמוד במוסכם ולא לחרוג מהמסגרות המאושרות. המערערת מצביעה, כמקור נוסף לאישור מסגרת אשראי גבוהה יותר על המסמך מב/2 אישור "שינוי מסלולי ניהול חשבונות העו"ש בבנק הבינלאומי" בצירוף המסמך מב/1 המסווג את חשבון העו"ש של המערערת במסלול "מעושר זהב" המזכה את בעליו במשיכת יתר עד -.25,000 ₪. דא עקא, בהודעת הערעור והתצהיר התומך בה אין המערערת נסמכת על מסמכים אלו אף לא מזכירה אותם ולעיצומו, כעולה מהתנאים המפורטים במב/2 אין משיכת היתר במסלול זה מוענקת אוטומטית אלא מותנית באישור המשיב והמצאת "בטוחות לשביעות רצון הבנק". אין מחלוקת שלמערעת לא היו בטוחות למשיכות היתר החריגות ולמעשה כלל לא היו לה בטוחות למשיכת יתר כלשהי. 3. חריגה מהאשראי: בחינת יתות החשבון במועדי פרעון השיקים שסורבו מלמדת שכולם חרגו מהמסגרת המאושרת: 6 השיקים הראשונים חרגו ממסגרת -.25,000 ₪ ולגבי 4 האחרונים היתה היתרה בין -.20,000 ל-.24,000 ₪ במועדים שלאחר הורדת המסגרת ל-.10,000 ₪. המערערת סומכת, כאמור, טעונה על כך ששיקים אחרים שאף הם חרגו מהמסגרת המאושרת לא סורבו - ובכך מבססת טעונה כי הבנק נהג כלפיה בחוסר תום לב ועפ"י גחמות מנהל הסניף. אכן דפי חשבונה מצביעות על חריגות של -.35,000 ₪ ומעלה. אלא, פסיקה עקבית של בתי המשפט לערכאותיהם מלמדת שעצימת עין של הבנק מחריגות וכיבוד שיקים החורגים ממסגרת האשראי המותרת איננה יוצרת ואיננה מלמדת על קיום הסכם המחייב את הבנק להתמיד באישור החריגות. ידוע ומוכר מעמדו הבעייתי של הבנק בכל הקשור לחוק - שמשמש הוא למעשה "שליח הציבור" ונאלץ לפעול בניגוד לאינטרס של לקוחותיו, ובכך אף בניגוד לאינטרס שלו עצמו - בלא שמפיק מכך כל תועלת. כל אלו הדברים ידועים ומעוגנים כאמור בפסיקה (ר', בין רבים אחרים, פסקי הדין אשר צורפו ע"י המשיב לסיכומיו). 4. השאלה על פיה יוכרע הערעור הוא האם היה הבהק חייב לכבד את השיקים או האם היה למערערת יסוד סביר להאמין שהבנק חייב לעשות כן מכח הסכם עמה. עפ"י כל המפורט לעיל וכל הראיות שהיו בפני התשובה לשאלות הללו שלילית ובכך נחרץ דין הערעור לדחיה. המערערת תשלם למשיב הוצאותיו בסך -.5,000 ₪ בצירוף מע"מ. בנקחשבון מוגבל