בשא (צפת) 1243/02 הוצאת צ'קים תחת איומים   בתאריך 8/1/02 ניתנה רשות להתגונן, על פי הסכמת הצדדים, בהתנגדות לביצוע שטר שהוגש בתיק הוצל"פ - 0-00-03452 - 06 .   טענות הנתבעת:   1. לטענת הנתבעת, כל השיקים הוצאו ממנה ו / או מאביה תחת לחצים ואיומים, תוך מצג שווא ומירמה.   2. לטענת הנתבעת, במהלך כל התקופה חששה לחייה ולחיי בני משפחתה, שכן הם קיבלו איומים ע"י המחזיקים ו/ או מי מטעמם וכל פעם חוייב האב למסור להם שיקים חדשים.       טענות התובע:   אחיזה כשורה, ללא תצהיר תומך.   דיון בטענות הצדדים:   הסעיף הרלוונטי בפקודת השטרות (נוסח חדש), סעיף 29 לפקודת השטרות קובע:   "(א)... (ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפייה או באלימות ופחד או באי חוקיות, חובת הראיה מוחלפת , עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".     בספרו של המלומד שלום לרנר דיני שטרות, מהדורת תשנ"ט - 1999 , בעמודים 257 , 258 נאמר כי סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות פותח בהצהרה :       "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה".   מקביעת החזקה לטובת אוחז השטר, עולה לכאורה כי על הנתבע לשלול את אחיזתו כשורה של התובע, וכאשר קיים ספק אם מולאו הדרישות השונות, יחשב אוחז ל "אוחז כשורה", אולם מהמשך הסעיף עולה מסקנה שונה. לפי סעיף 29 (ב) סיפא, מקום שהוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה, "חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".   ההוראה אינה מוגבלת לטענות רמאות ואי חוקיות בלבד, וחלה על כלל הטענות שיש למושך כלפי הנפרע. במקרים אלה חובת ההוכחה עוברת לתובע ועליו להוכיח כי נתן ערך לאחר הווצרותה של טענת ההגנה, והיה תם לב במועד הרלוונטי".   במקרה שבפניי, מנסה הנתבעת להאחז בסיפא של סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות (נוסח חדש) כאשר לגירסתה, הוחלפה חובת הראיה שכן, על פי דבריה בתצהיר, השיקים הוצאו ממנה או מאביה תחת לחצים ואיומים תוך מצג שווא ומרמה.   עיון בתצהירה של הנתבעת אשר הוגש בבקשת הרשות להגן מעלה, כי באותו מועד הוגש גם תצהירו של אביה, והנתבעת הפנתה בסעיף 3 א' לתצהירו של האב, כאשר ציינה: " נסיבות משיכת השיק מפורטות בתצהיר אבי מר יעקב שוסטר שמצ"ב כנספח לבקשה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה".   עיון בתצהירו של מר שוסטר אשר לא התייצב לדיון מעלה, כי הוא ציין בסעיפים 20 , 21 לאותו תצהיר, שפנה לנתבעת , הציג בפניה את המצוקה שבה נמצא, והסביר לה שבמסירת כמה שיקים מחשבונה תפתר הבעיה. נוכח אותה מצוקה הסכימה הבת למסור את השיקים מחשבונה .   ביום 8/1/02 הסכימו הצדדים כי תינתן רשות להגן וזאת נוכח דברי ב"כ המשיב (התובע), כי הוא מוותר על חקירת המבקשת לאור טענתה בסעיף 3 .(ב) לתצהירה שהיא איננה חתומה על השיקים נשוא בקשת הביצוע.   באותו מועד, קבע כבוד הרשם כי תינתן רשות להגן וכי תצהירה של המבקשת המצורף לבקשה ישמש כתב הגנה.   ביום 17/10/02 הוריתי כיצד יוגשו התצהירים על ידי הצדדים. באותו מועד קבעתי, כי ההוכחות יערכו ביום 29/12/02.   איש מהצדדים לא הגיש את התצהירים כפי שהורה בית המשפט, ובדיון היום ניסתה הנתבעת להסתמך על כך כלפי התובע, בעוד אבי הנתבעת לא התייצב כלל לדיון .   תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד - 1984 קובעת:   "(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להורות לבעל דין כי עד שיובא על ידו יקדים ויגיש תצהיר על עדותו או שעובדה פלונית תוכח על ידי תצהיר, בין אם הוגשו תצהירים אחרים בעניין זה ובין אם לאו ורשאי הוא להורות, על אף האמור בתקנה 158, כי בעלי הדין יגישו תצהירים במועד אחד .   (ב) לא הגיש בעל דין תצהיר של עד כפי שנדרש על פי תקנה זו או על פי תקנה 143, לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות".     "על פי הוראות תקנה 168 :   לעיתים , מסירת התצהיר היא תנאי מוקדם להצגתו במשפט בעת הבאת הראיות. הוא אינו נחשב "מוגש" עד לשלב הגשת הראיות ורשאי בעל דין להודיע כי אין הוא מביא את נותן התצהיר לעדות במקרה כזה אין התצהיר שנמסר לתיק בית המשפט משמש כחומר ראיה. משלא עמד עושה התצהיר לחקירה נגדית ולא העיד בחקירה ראשית, אין התצהיר יוצא מגדר עדות מפי השמועה, ככל שהוא מובא להוכחת אמיתותו, ואין הוא קביל , אלא אם כן נופל הוא בגדר אחד מהחריגים המוכרים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה". (ראה לעניין זה ספרו של כבוד השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי " מהדורה שישית בעמודים 255 - 257 ).       במקרה שבפניי, לא הגיש התובע תצהיר והוא מצידו מבקש להסתמך על החזקה הקבועה בסעיף 29 לפקודת השטרות. הנתבעת מצידה, לא הביאה לעדות את אביה אשר תצהירה מפנה לתצהירו, באשר לנסיבות משיכת השיק. היינו, גם עדות זו אינה קיימת בפניי, ובעצם עדותה של הנתבעת אשר נחקרה על תצהירה שהוגש במסגרת הבקשה לרשות להגן, אינה יכולה להועיל לה שכן, היא מפנה כאמור, לתצהיר האב .   כיוון שכך, לא הוחלפה חובת הראיה מה גם, שמדובר בשלוש גרסאות שונות אותן מסרה הנתבעת בפני בית המשפט; האחת , זו המופיעה בתצהירה בבקשת הרשות להגן והמפנה לתצהיר האב כמו גם העובדה, כי ציינה שהשטרות הוצאו ממנה תחת לחצים ואיומים. גרסת האב היא , בסעיפים 20, 21 לתצהירו, שהוא פנה לבתו והיא מסרה את השטרות מרצונה.   שתי הגרסאות הללו מפנות לאדם בשם מיכה ובסעיף 24 לתצהירו מציין האב, כי התחילו לפנות אליו גורמים שלישיים שאינם מוכרים ואולם, אין כל ציון שמי של אותם גורמים ואין הפנייה לתובע בתיק זה.   גירסה נוספת שעלתה על ידי הנתבעת , הועלתה בדיון ביום 17/10/02 , בפרוטוקול בעמוד 1 מול השורות 9 ו - 10:   "אני מבקשת לאור טענתי שלא חתמתי על השיקים ושהם נגנבו ממני לדחות את הדיון להוכחות".   זו גירסה כבושה שלא הועלתה בתצהירים הקודמים.   כל אלה גם יחד , מביאים אותי למסקנה כי חובת הראיה לא הוחלפה והנטל הרובץ לפתחה של הנתבעת לא הורם על ידה ומשום כך, דין התביעה להתקבל והתובעת תשלם את סכום השטר היינו סך של 14,754 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פרעון השטר ועד התשלום המלא בפועל.   באשר להוצאות, שני הצדדים חדלו בכך שלא הגישו תצהירים כפי שהורה בית המשפט והתנהלות התיק היתה לא כפי שתיק אמור לו להתנהל ומשום כך, איני פוסק צו להוצאות למי מהצדדים.איומיםשיקים