החלטה מנהלית על בסיס ראיות בלתי קבילות

רשות מנהלית חייבת לבסס את החלטותיה על עובדות: "הרשות המנהלית צריכה לאסוף את הנתונים הנדרשים לקבלת ההחלטה. לצורך זה עליה לפעול באופן סביר, לפי מהות הסמכות, מיהות הרשות ונסיבות המקרה. לעיתים קרובות המקרה שגרתי ופשוט, וכך אף איסוף הנתונים: במקרה כזה יתכן שדי יהיה בטופס שאדם, המבקש שירות מן הרשות, ימלא. אפשר אפילו שדי יהיה במומחיות של הרשות, או בידע שנצבר אצלה, כדי לשמש תשתית נאותה, ללא צורף לאסוף נתונים נוספים. אך לעומת זאת יתכן מקרה מורכב וחשוב, שבו צריכה הרשות לחקור ולדרוש, לאסוף מידע מרשויות מנהליות או מגופים אחרים, ואולי אף לבקש חוות דעת של מומחים" (בג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 421, 423). יחד עם זאת, התשתית הראייתית עליה מבססת הרשות את החלטותיה, איננה חייבת להיות מבוססת על ראיות הקבילות בבית משפט, לפי דיני הראיות (ר' למשל בג"ץ 159/84 שאהין נ' מפקד כוחות צה"ל באיזור רצועת עזה, פ"ד לט(1) 309, 327; ב' ברכה המשפט המנהלי (נבו הוצאה לאור, תשנ"ו-1996, כרך שני) 283-284). החלטה מנהליתראיותקבילות ראיותקבילות