קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הטלת הוצאות לטובת המדינה: זהו ערעור על החלטת כב' הרשם של בימ"ש זה (כב' הרשם הומינר), שחייב את הצדדים בהוצאות לטובת המדינה. כפי שעולה מהפרוטוקול של הדיון בפני כב' הרשם, הרשם הנכבד הודיע לב"כ הצדדים בפתח הדיון שאם לא יגיעו להסכמה ביניהם בסוגיית השאלונים יחייב את שני הצדדים בהוצאות לטובת המדינה. לפי תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי יש סמכות לבימ"ש או לרשם לחייב בעל דין בהוצאות לטובת בעל דין שכנגד או לטובת אוצר המדינה או לטובת שניהם, ללא קשר לתוצאות המשפט, וזאת במקרה ש"בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך". אכן, ראוי, רצוי ואפשרי שב"כ הצדדים יגיעו להבנה ולהסכמה בעניני שאלונים, כמו בעניני גילוי מסמכים. אך אם א הגיעו להסכמה, ביהמ"ש הוא שמופקד על ענינים אלה, וצדדים רשאים לפנות לבימ"ש בבקשת סעד (תקנות 105עד 122לתקנות סדר הדין האזרחי). משמע, שאי אפשר לומר שעצם הגשת בקשה לבימ"ש בענינים שכאלה כמוה כהארכת דיון שלא לצורך. לכן, בכל הכבוד, אני סבור שלא היה מקום לקבוע בפתח הדיון שהצדדים יחוייבו בהוצאות לטובת המדינה. הערה כזו יכולה לבוא רק לאחר שבימ"ש או רשם התרשם שצד מאריך את הדיון שלא לצורך במהלך הדיון. לפיכך, אני מקבל את הערעור, ומבטל את החלטת כב' הרשם בכל הקשור לחיוב בהוצאות לטובת המדינה. חלקים אחרים בהחלטתו נשארים על כנם, והערעור לא נגע בהם. הוצאות לטובת אוצר המדינה