קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכנסות והוצאות של תחנת דלק: הרקע ההליך בתיק זה החל בתובענה שהוגשה על דרך המרצת פתיחה למתן פתיחה למתן פס"ד המחייב את פארס (להלן: "פארס") ליתן חשבונות למחג'נה (להלן "מחג'נה) בכל הקשור להכנסותיה והוצאותיו של תחנת דלק במובאות אום אל פאחם הידוה גם כגוש 20426 חלקה 50 (להלן "התחנה") מתחילה שנת 1989 ועד ליום מתן הצו, וכן להצהר כי חלקו של מחג'נה בתחנה מגיע ל25%. הבקשה התבססה על פס"ד שניתן ע"י כב' ס/הנשיא סלוצקי בת.א. 2051/88. בפס"ד זה נקבע כי חלקו של מחג'נה בתחנה הוא 12% וכן נקבע כי מחג'נה כשותף בתחנה זכאי לקבל את חשבונות העסק. כמו כן נקבע שלמחג'נה זכות להגדיל חלקו בשותפו עד כדי 25%. ביהמ"ש הסתמך על מסמך שסומן כ- ת/4 כמבטא חלק מהשקעותיו של מחג'נה כהקמת התחנה למעט פריט 66 המיחס ל-35,000 ל"י. על פס"ד זה הוגש ערעור לביהמ"ש העליון (ע.א 442/89 ; ע.א 517/89). ביהמ"ש העליון אישר את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בתיקון מסוים. התיקון התיחס לקבלת טענות פארס לגבי 3 רישומים בת/4 עם תחילת הדיון בפני ביום 13..94 הוסכם, כי ימונה מומחה אשר יבדוק את כל החשבונות של התחנה. המומחה, ד"ר פריד, ערך חוות דעת. במהלך עיון בחוות הדעת התברר לו , כי נפלו טעויות בחישוב ולכן ערך חוות דעת חדשה אותה הגיש ביום 18.4.95. בחוות דעת זו כבר התייחס לשאלת הבהרה שהוגשה לו. המומחה, לאחר שהתייחס לטענות הצדדים, עשה את חישוביו לפי שלוש חלופות, ואלה הן: אפשרות א יש לראות את חלקו של המבקש ברווחים, שלא שולם לו במשך השנים, כאילו הושקע מחדש על חשבון גידול חלקו בזכויות מ11% ל25% ולאחר שהגיע לשיעור זה, הרווחים המגיעים לו שאל נתקבלו על ידו יראו אותם כאילו הושקעו מחדש בשותפו ועומדים לזכויות. לפי חישוב זה יוצא שליום 31 בדצמבר 1991 (המועד שלגביו התקבלו הדוחות הכספיים המעודכנים ביותר( משיב אחד נמצא ביתרת חובה של 145,948 אלף דולר מתוכם המבקש זכאי לסך של 126,399 דולר. יתרתו של משיב 2 שאינו צד לתביעות שבין המבקש לבין משיב 1 אינה משתנה ולכן אינו זכאי או חייב כתוצאה מהחישוב (ראה החישובים בנספח 1). פארס לא מימש את האופציה תוך זמן סביר ממתן פסה"ד בביהמ"ש המחוזי, שכן לכל המוקדם מומשה האופציה עם הגשת המרצת הפתיחה הנוכחית ביום 3.3.93. לפיכך, יש לאמץ את חלופה ג', וזאת בהנחה שהאופציה לא מומשה כלל., דיון ומסקנות סבורני שאכן פסה"ד של כב' השופטת סלוצקי יוצא מההנחה העד למועד פסה"ד האופציה לא מומשה וכי שמורה למחג'נה הזכות למימוש האופציה בעתיד. לדעתי אין מקום לחזור אחורה לחוזה עליו מבוססת האופציה. חוזה זה נבלע בפסה"ד ומאחר ופסה"ד אינו נוקב מועד למימוש האופציה, יש להחיל בדרך היקש את האמור בסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי) ולקבוע שהמימוש של האופציה חייב היה להיעשות תוך זמן סביר. סבירות המועד כרוכה בנסיבות,. לדעתי במקרה זה מאחר והוגשו ערעורים על יד שני הצדדים על פסה"ד היה מקום לדחות את מימוש האופציה זמן סביר לאחר מתן פסה"ד בערעור (וראה לעניין זה - "הצעה בלתי חוזרת ואופציה, פרופ' סיני דויטש, עיוני משפט י"ב (התשמ"ז) 275 בעמ' 301). לדעתי יש לראות את מימוש האופציה בהגשת התובענה הנוכחית, וכי אם מביאים בחשבון שפסה"ד בערעור ניתן ביום 22.12.92 יש לראות את מועד הגשת התובענה ביום 3.3.93 כנמצא בתחום הזמן הסביר. לפיכך, אני קובע שיש לצאת מההנחה שהאופציה מומשה ביום 3.3.93. יצויין, שגם בתובענה הנוכחית של מחג'נה ובתצהיר שצורף אליה, לא מופיעה הטענה שהאופציה כבר מומשה לפי הגשנת התובענה (ראה סעיף 5ג' להמרצת הפתיחה וסעיף 7 לתצהיר מחג'נה). הטענה כי האופציה לא מומשה באשמת פארס וכי לכן הוא אינו יכול "ליהנות" מכך אינה יכולה להטען. ראשית, מאחר ולא נטענה בפני כב' השופ' סלוצקי, ובעיקר מאחר ולא נטענה בתובענה הנוכחית, אלא הועלתה לראשונה בסיכומי ב"כ מחג'נה. לאור קביעות אלה, נראה לי שאפשרות א' לא יכולה לחול, שכן מדו"ח המומחה עולה שהיא מתבססת על ההנחה ש"חלקו של המבקש ברווחי השותפות בשנה 1980 הוא 11% וכל שנה חלקו ברווח מתווסף להשקעתו בשותפות עד שהוא מגיע ל25% בשנת 1989". הווה אומר, שהאופציה מתממשת בהדרגה ו"בתשלומים לשיעורין" משנת 1980 עד שנת 1989. אפשרות ב' , אף היא אינה יכולה לחול הואיל והיא מתבססת על ההנחה שהאופציה מומשה כבר בשנת 1980. לפיכך, אני קובע שהחישוב חייב להעשות בהנחה שהמבקש מימש את האופציה ביום 3.3.93 ועד למועד זה שיעור השתתפותו%. לשון אחרת יש לערוך את החישוב לפי השתתפות של 11% עד ליום 3.3.93 וממועד זה ואילך בשיעור 25% עד ליום פסה"ד. על ד"ר פריד לערוך את החשוב מחדש בדרך זו. יצוין כי בתובענה נתבקש מתן חשבונות עד ליום מתן הצו , קרי עד ליום פסה"ד ולכן יש לערוך את החשבונות עד למועד זה. כל צד יישא בהוצאותיו.תחנת דלקדלק