בל (נצ') 1741/02 הכנסות משיעורי נגינה - הבטחת הכנסה 1. הנתבע הודיע לתובע על הפסקת תשלום גימלת הבטחת הכנסה החל מחודש 12/01 , וזאת מאחר ובשימושו רכב מנועי שמספרו 2893389 (להלן: "הרכב").   מכאן התביעה שבפנינו. 2. יצוין כי בהתדיינות שבפנינו, טען הנתבע כי זכאותו של התובע לגימלת הבטחת הכנסה נשללה גם מהנימוק שבתקופה הרלבנטית היו לו הכנסות מממתן שיעורי נגינה, עליהן לא דיווח לנתבע, והוסיף וציין כי התובע טען לכך שהוא זקוק לרכב מסיבות רפואיות , אך לא המציא מסמכים להוכחת טענותיו.   3. התובע העיד בפנינו, וטען כי הרכב שייך לגיסתו, אחות אשתו, אשר מתגוררת בכפר נין (ליד עפולה), בעוד שהם מתגוררים בנצרת.   התובע הוסיף וטען כי השתמש ברכב פעם אחת ויחידה, ביום 19/03/01, בו נפטר אביו, וגם אז גיסתו הייתה עמו ברכב.   כן סיפר כי לעיתים מזומנות היא מבקש מגיסתו שתבוא לנצרת על מנת להסיע את בני המשפחה למטרות שונות, כמו למשל בדיקות רפואיות תכופות שהיה על אמו לעבור בבי"ח בעפולה, אולם תמיד היא זו שנהגה בו, ובכל מקרה אף פעם לא השתתף, בכל דרך שהיא, בהוצאות השימוש ברכב.   התובע אישר כי נהג להתלוות לגיסתו לביקורים במוסכים לתיקון ותחזוקת הרכב , וזאת מאחר "והיא אישה".     4. שמענו גם את עדותה של בעלת הרכב, גיסתו של התובע. העדה סיפרה כי היא מבקרת את אחותה, אשת התובע, לעיתים מזומנות, אולם התובע לא לוקח ממנה את הרכב. לדבריה רק פעם אחת קיבל ממנה את הרכב, וזאת כשנאלץ לקחת את אימו לבי"ח בנצרת, ואז נסע עמה לבדו. העדה הוסיפה כי אף פעם לא לקחה את אמו של התובע לבי"ח בעפולה.   אשר לתחזוקת ותיקונים הרכב במוסך, בתחילה טענה העדה כי לפעמים אחיה טיפל בנושא מאחר והיא עסוקה בעבודה, ומספר פעמים היא הביאה את הרכב לתובע והוא לקח אותו למוסך, בלעדיה, והיא עצמה אף פעם לא הייתה במוסך, ובהמשך תיקנה גרסתה וטענה כי הלכה עם התובע למוסך, בשעות הערב או שלקחה למטרה זו חופשה מעבודתה, הגם שלא זכרה כמה פעמים הייתה במוסך, והיכן הוא.   נציין כי העדה נשאלה תמורת איזה סכום רכשה את הרכב, ותמורת איזה סכום מכרה אותו - ולא ידעה לומר.    5. התובע מסר ביום 12/12/01 הודעה לחוקר המל"ל. בהודעה נרשם מפיו כי הרכב נמצא אצלו דרך קבע, וכי הוא משתמש בו לעיתים מזומנות, ואף עוזר לגיסתו בהוצאות השימו שבו לפי יכולתו, כגון במימון תיקונים קלים שעלותם אינה גבוהה. התובע הסביר לחוקר כי הוא משתמש ברכב דרך קבע מחוסר ברירה, ואינו יכול להסתדר ללא רכב, מאחר ויש לו ילדה שחולה לעיתים קרובות וגם אמו חולנית ועליו להסיעה לביה"ח בעפולה פעמיים שלוש בחודש.   נציין כי החוקר שגבה את ההודעה העיד גם הוא בפנינו, וסיפר כי רשם בה בדיוק מה שהתובע אמר לו בשפה הערבית (שהיא שפת אמו של התובע וגם של החוקר), ותרגם את דברי התובע לשפה העברית תוך שהוא מקריא בקול רם את מה שהוא רושם.   החוקר אף הוסיף וציין כי ערך חקירה סביבתית ממנה עלה כי הרכב נמצא דרך קבע בשימושו של התובע.     6. נוסיף , כי אין חולק שהתובע המציא מסמכים רפואיים לגבי מצבן של בתו ואימו. לטענתו לא המציאם לתמיכה בבקשה לראות ברכב כ"רכב רפואי", אלא משום שפקידת המל"ל אמרה לו להביאם - אולם הסברו בעניין זה לא היה משכנע.    7. זה המקום להפנות להלכה הפסוקה , לפיה יטה בית הדין לתת עדיפות לגירסה אשר נמסרה ע"י המבוטח לחוקר המל"ל בטרם ידע כי תביעתו תידחה. בענייננו - נטייתנו זו התחזקה נוכח העובדה שהתרשמותנו מעדותו של התובע הייתה כי מסר אותם דברים אשר קיווה כי יתמכו בקבלת תביעתו , ולאו דווקא תיאר את העובדות לאשורן. התרשמותנו זו קיבלה גם תימוכין מהסתירות אשר מצאנו בין גירסת התובע לגירסת גיסתו , בעלת הרכב , לעניין הנסיבות בהן נסע הוא ברכב , (האם נסע לבד או עימה לקחת את אימו לביה"ח ביום בו אביו נפטר) , לעניין השאלה האם היא זו שנהגה ברכב ולקחה את אימו לעפולה - כגירסת התובע - לעומת גירסת הגיסה לפיה מעולם לא נסעה לביה"ח האמור , ולעניין השאלה מי לקח את הרכב לטיפולים במוסך.   8. בהתחשב באמור לעיל , במצטבר , ומשהעדפנו את גירסת התובע בפני חוקר המל"ל , לפיה עשה שימוש קבוע ברכב , אנו קובעים שלא טעה הנתבע , בשללו זכאות התובע לגימלת הבטחת הכנסה בגין התקופה נשוא התביעה. אשר על כן אנו דוחים את התביעה שבפנינו. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.   9. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה , עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. הבטחת הכנסה