הסכם חכירה תחנת דלק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם חכירה תחנת דלק: ערר זה הוגש בעקבות הסכם חכירה ובניית תחנת תדלוק שנערך בין העוררים לבין סונול ישראל בע"מ, הסכם מיום 20.10.92. השאלה היחידה שבמחלוקת בין הצדדים הינה הוצאות הקשורות לבנייה והוצאות הקשורות לקרקע. אין חולק באשר לשיעור הוצאות אלה, אולם המשיב קבע שאין מקום להכיר בהוצאות הנ"ל. סעיף 39 לחוק מס שבח מקרקעין התשכ"ג- 1963 (להלן: "החוק הנ"ל") קובע איזה הוצאות מותרות בניכוי, בעוד שלטענת ב"כ העוררים אין למשיב כל שיקול דעת אם להכיר בהוצאות אם לאו. לאור ההסכם התחייבו העוררים לבנות על המקרקעין שבבעלותם את תחנת הדלק ולהחכיר לסונול ישראל בע"מ, את המקרקעין, לרבות את המבנה שיקימו העוררים לצורך תחנת תידלוק, וזאת לתקופה של שלושים שנה. לטענת המשיב אין לראות הוצאות בניית התחנה כחלק בלתי נפרד מהעיסקה שבין הצדדים הואיל ולמעשה הוחכרה לסונול ישראל בע"מ רק הקרקע, ואילו את תחנת הדלק שתופעל על ידי העוררים תוך התחייבות לשווק רק א מוצרי סונול, יש לראות כעסקה לטובת העוררים. אין כל יסוד לטענה זו הואיל וההסכם מתייחס במפורש להחכרת המקרקעין לרבות המבנה שיוקם, מה גם וכל העוררים זכאים לקבל מסונול ישראל בע"מ בגין הפעלת התחנה, הינם דמי שימוש חודשיים בשיעורים שנקבעו בהסכם. גם אם העוררים יפעילו התחנה אין בהכרח להסיק מכך שהזכויות במבנה לא הועברו לסונול בע"מ, מכח ההסכם שנערך בין הצדדים. לכן אין יסוד לטענת ב"כ המשיב כאילו את הוצאות בניית התחנה יש להכיר לעוררים כנגד ההכנסות השוטפות מהפעלת התחנה, ואין לומר שהוצאות בניית התחנה מהוות הוצאות הונית של העוררים . מכל מקום אין מדובר בשתי עיסקאות נפרדות, כטענת ב"כ המשיב בסיכומיו, אלא בעיסקה אחת הכוללת את המקרקעין והמבנה שיוקם, ואין לראות העיסקה כשכירות ושכירות משנה, כטענת ב"כ המשיב. זאת ועוד, טענה זו עומדת למעשה בניגוד לעמדת המשיב בהשגה ולאור הראיות שהובאו מטעם המשיב. עם כל זאת אין להכיר בהוצאות הבנייה אלא רק אם תפתח השומה מחדש וייערך חישוב נכון ואמיתי בגין העיסקה, הואיל והמשיב, שקבע השומה בעניין זה, קבע השומה לפי דמי שימוש למשך 10 שנים והתעלם מכך שמדובר בתקופה נוספת של עשרים שנה, מה גם והשומה נקבעה בהתחשב בשווי הקרקע גרידא ולא כולל הבנייה. לפיכך אם הוצאות הבנייה יוכרו כהוצאה, כי אז כל קיזוז שכזה יעוות החישוב לאשורו, הואיל ואין לנכות את הוצאות הבנייה משווי המקרקעין, אלא משווי כל העסקה. בעניין זה טוען ב"כ העוררים שלא ניתן עתה לפעול בדרך זו, הואיל ואם מדובר בתיקון השומה כי אז חלפו ארבע שנים מאז נערכה השומה הסופית ולכן אין המשיב רשאי לתקן השומה. אין חולק שהוועדה השומעת ערר זה רשאית מכח סעיף 89(ב) לחוק הנ"ל לאשר השומה, להפחיתה, לבטלה או להחליט בדרך אחרת, אך לא להגדילה. אין להסיק מההכרעה דנן שיש למשיב יד חופשית להגדיל השומה ולמעשה אין המשיב רשאי להגדיל השומה. אולם הואיל והוברר שהנתונים שהמשיב לקח בחשבון לא עלו בקנה אחד עם מהות העסקה בכללותה, ויש לבחון שוב החישוב שנערך, תוך שימת לב למכלול פרטי העיסקה, כי אז אין מניעה להחזיר השומה למשיב שיערוך השומה מחדש, תוך התייחסות גם להוצאות הבנייה, ומנגד לשווי העיסקה, בתנאי שהשומה שתצא לא תהיה גבוה יותר מזו שנקבעה קודם לכן. לפיכך אנו מחליטים להחזיר את השומה למשיב לעריכת שומה חדשה כאמור לעיל. באשר להוצאות מס רכוש, היטל השבחה ותשלום שכ"ט עו"ד בגין הקרקע אין ב"כ המשיב חולק בסיכומיו על כך שיש מקום להתייחס להוצאות אלה, אולם בעבר לא הוכרו ההוצאות מכיוון ונתונים אלה לא היו בפני המשיב, בעת עריכת השומה. עתה, משהוחלט להחזיר השומה לעריכתה מחדש על המשיב להתחשב גם בהוצאות אלה, גם מפני שב"כ המשיב אינו חולק על כך בסיכומיו. לאור כל זאת ובהתחשב בתוצאה בערר זה אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. חכירהחוזהתחנת דלקדלק