קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם להעברת שכירות בחנות: 1. ביום 30.12.93 חתמו הצדדים על הסכם להעברת שכירות בחנות בה התנהל עסק של ייצור ומכירת פיצה השייך למשיבים, והידוע בשם "פיצה מיקי". תמורת מכירת העסק, הציוד, וכל התחייבויות המשיבים, שילם המערער למשיבים סך 60,000 ש"ח. הבעלים של החנות לא היה צד להסכם, והמשיבים לא דאגו לקבל את הסכמתו בעוד מועד להעברת השכירות על שם המערער. תחת זאת, התנו המשיבים, בסעיף 2(ג) להסכם, כי המערער "ימציא למוכרים [המשיבים] אישור משכיר הנכס על שחרורם של המוכרים מכל מחויבויותיהם על פי הסכם השכירות ועל סילוק ושחרור כל חובותיהם על פי הסכם השכירות". בהמשך נאמר כי: "במקרה ולא תתקבל הסכמת המשכיר בתוך 7 ימים יבוטל הסכם זה, וכל סכום ששולם יוחזר לקונה, בתוך שבוע ימים". כעבור כחודשיים, באקראי, התברר לבעל החנות כי המערער, שאיננו מוכר לו, הוא שפועל בתוך החנות ולא המשיבים. הוא דרש מהמערער ומהמשיבים להחזיר את המצב לקדמותו. המערער פינה את החנות, השאיר בה את כל הציוד, ופנה למשיבים להחזיר את כספו. משלא נענה, הגיש את תביעתו לבית משפט השלום בירושלים, תא. 12313/94, בה ביקש את הסעדים הבאים: א. להשיב לידיו את הסכומים אשר שולמו למשיבים בסך 60,000 ש"ח. ב. תשלום שכר עבודתו במשך עשרה חודשים בסך של 40,000 ש"ח. ג. לפצות אותו בגין צער עוגמת נפש, סבל ואובדן זמן בסך 30,000 ש"ח. בית משפט קמא קבע כי מדובר בתנאי מתלה שעל המערער לקיימו. היות והמערער לא פנה לקבלת הסכמת בעל החנות, הרי הוא, במחדלו, "מנע" את קיום התנאי המתלה. אי לכך, אין הוא זכאי להיבנות מביטול התנאי המתלה ועליו לשאת בתוצאות ותביעתו נדחתה. מכאן הערעור. 2. המערער מבקש בערעורו לבטל את פסק הדין ולחייב את המשיבים באותם סעדים אשר ביקש בבית משפט קמא. 3. לאחר עיון דין הערעור להידחות. לא מצאנו כל טעות משפטית המחייבת התערבות ערכאת הערעור. בעניין הציוד, המערער לא ביקש בכתב תביעתו השבת הציוד אלא השבת תמורתו, כאשר לא רק שלא נקב את ערכו של הציוד בנפרד מ"הזכויות" שרכש, הוא גם לא חקר את המשיבים בנושא ולא הניח תשתית ראייתית בעניין. הכלל הוא שבית המשפט לא יתן לתובע סעד אותו לא ביקש אלא במקרים יוצאי דופן. (עיין בספרו של ד"ר זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 521 וכן בעמ' 162 - 165. ראה גם ע"א 171/88 דרוקר זכריה, חברה קבלנית לעבודות אזרחיות בנין ופיתוח בע"מ נ. ברמן. פ"ד מד (2) 346, 350 מול האותיות ב'-ו', וכן, ע"א 67/84 מ' בכר נ. ח' בכר וערעור שכנגד, פ"ד לח (3) 764, בעמ' 769). המערער ישא בהוצאות המשיבים וכן שכ"ט עו"ד של משיב 2 בסך 3,000 ש"ח כולל ע"מ.חוזהשכירות