בשא (י-ם) 6322/00 הסרת הגבלה על חשבון בנק דיסקונט בירושלים בפני בקשה להסרת הגבלה שהטיל המשיב על חשבונה של המבקשת בסניף שלמה המלך בירושלים. הבקשה הוגשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א - 1981. ביום 23.6.00, שלח המשיב הודעה למבקשת על החלת הגבלה בחשבונה שמספרו 140945. בהודעה זו, פורטו 15 שיקים אשר סורבו על ידי המשיב. להלן פירוט השיקים שסורבו: סכום השיק אסמכתא תאריך סירוב השיק מספר סידורי 34,913.97 577 7.1.2000 1 42,116 544 7.1.2000 2 13,323 926 28.4.2000 3 14,957 927 28.4.2000 4 14,625 047 28.4.2000 5 17,479 900 28.4.2000 6 100,000 311 23.5.2000 7 16,379 091 1.6.2000 8 3641 511 22.6.2000 9 3637 277 22.6.2000 10 20,000 490 22.6.2000 11 20,000 506 22.6.2000 12 6875 973 22.6.2000 13 5514 254 22.6.2000 14 50,000 334 22.6.2000 15 בד בבד עם הגשת הבקשה ביום 12.7.00, ביקשה המבקשת סעד זמני בענין השהיית תחולת ההגבלה על חשבונה ובקשתה נעתרה. מסיבה שלא הובהרה די צורכה, הגיש ב"כ המבקשת ביום 24.7.00 בקשה לביטול הצו בדבר הסעד הזמני ובקשתו נעתרה. המבקשת טענה, כי התקשרה בהסכם עם יזם בשם איציק לוי לפיו התחייבה המבקשת, כקבלן, לבנות עבור היזם בתים בישוב מכמש. לדבריה, בהתאם להסכם ההתקשרות, התחייבה המבקשת לבנות 24 יחידות דיור תמורת סכום של 1,500,000 דולר של ארה"ב כערכם בשקלים ישראלים ובשלב מאוחר יותר 26 יחידות דיור תמורת סכום של 1,500,000 דולר של ארה"ב. לטענתה, מיד ובסמוך לאחר ההתקשרות, קיבלה המבקשת מהמשיב אשראי בחשבון הבנק שלה בסכום של 1,200,000 ש"ח מתוכו, אשראי בסך 440,000 ש"ח ניתן למבקשת בכפוף להצגת בטחונות של חשבונות עבודה, ואשראי בסך 820,000 ש"ח ניתן בכפוף להפקדת שיקים, מעותדים לתשלום, שמסר היזם. בהמשך, במהלך החודשים מאי ויוני 2000, לאחר שהשיקים של היזם לא כובדו, סירב המשיב לכבד את השיקים שמשכה המבקשת מחשבון הבנק וזאת בשל חריגה ממסגרת האשראי שהוקצתה לה. המבקשת הסבירה, כי החריגה ממסגרת האשראי נבעה כתוצאה של אי כיבוד השיקים, שנמסרו על ידי היזם, מחמת הוראת ביטול שניתנה על ידו. המבקשת טענה, כי העמידה למשיב בטוחות המבוססות על התחייבויות ושיקים של היזם ולא היה לה כל יסוד לחשוש כי היזם יבטל את השיקים ולא יכבד את התחייבויותיו כלפיה. בתצהירה טענה המבקשת, כי במשך כל התקופה הרלוונטית לא קיבלה כל הודעה מהמשיב, כי הבטוחות שנמסרו לו אינן טובות וכי עליה להחליפן בבטוחות אחרות וכי מסגרת האשראי שניתנה למבקשת אצל המשיב תוקטן. מנגד טען המשיב, כי יש לדחות את בקשתה של המבקשת מן הטעמים הבאים: ראשית, בבקשתה, מתייחסת המבקשת לשיקים שלא כובדו בחודשים מאי ויוני 2000 ומכאן, שיש להוריד ממניין השיקים המפורטים השיקים 1-6, שכן אלה מתייחסים לחודשי ינואר ואפריל, עוד לפני מועד סירובם של השקים שמשך היזם. שנית, טוען המשיב, כי על אף שמסגרת האשראי שאושרה למבקשת הינה 1,200,000 ש"ח, השיקים נשוא הבקשה סורבו על ידי המשיב לאחר שהמבקשת חרגה ממסגרת אשראי זו. שלישית, טוען, כי לא יתכן, שהמבקשת צפתה שתשלומי היזם יכובדו וזאת מאחר שכבר בחודשים קודמים לא כובדו שיקים שנמשכו לפקודת המבקשת על ידי היזם איציק לוי, ועל כן לא ניתן לראות בשיקים המעותדים כבטוחות טובות. השאלה הצריכה לענייננו הינה, האם אכן היה למבקשת יסוד סביר להניח שחלה חובה על הבנק לפרוע את השיקים, כאשר, לטענת המבקשת, היא סמכה על כך שהתשלומים שמגיעים לה מצד ג' (היזם) יכובדו. כאמור, טוענת המבקשת, כי היא רשאית להסתמך על ההפקדות הצפויות ולהניח כי השיקים שקיבלה מהיזם יכובדו. ב"כ המשיב טען, כי העובדה שהיעדרה של יתרה מספקת בחשבון נובע ממעשיו או ממחדליו של צד ג', איננה מפחיתה מחובתו ומאחריותו של בעל החשבון וכי אין זה מתפקידו או מאחריותו של המשיב לברר מהן הסיבות לאי כיבוד ההפקדות. כמו כן, הוסיף ב"כ המשיב וטען, כי האחריות למצב החשבון והיתרות שבו, מוטלת באופן בלעדי על המבקשת (בעיקר לנוכח האמור ב"בקשה להצטרפות להסדר מסגרת להלוואות קצרות מועד" (נספח ג' ובעיקר סעיף 7). טענתו העיקרית של ב"כ המשיב הינה, כי אם תתקבל טענת המשיב, עלול הדבר לגרום לאפשרות לעקיפת החוק, שכן, על מנת להימלט מההגבלות ומהאחריות שהבנק מטיל על בעלי חשבון, עלולים בעלי חשבון להגיע להסכמות עם צדדים שלישיים באופן שעלול לגרום לריקון החוק מתוכנו. מתברר, כי כבר בחודשים נובמבר ודצמבר 1999 לא כובדו שיקים שנמשכו לפקודת המבקשת על ידי היזם וכבר אז נקלעה המבקשת לחריגה גדולה ממסגרת האשראי המאושרת בחשבון. מכאן, שהמבקשת והמשיב ידעו, מנסיונם המשותף, כי השיקים המעותדים של היזם, אינם מהווים הפקדות בטוחות . יצויין, כי הצדדים ויתרו על חקירות נגדיות ולפיכך, יש לקבל את הטענות העובדתיות של הצדדים כמוכחות. על פי דו"ח פירוט התנועות אותם הגישה המבקשת, מתברר, כי מסגרת האשראי שעמדה למבקשת עד יום 11.6.00 היתה על סך של 600,000 ש"ח ומסגרת האשראי הועלתה לסך של 1,200,000 ש"ח החל מיום 12.6.00. מכאן, שששת השיקים הראשונים נשוא הבקשה, שהם מתאריכים ינואר עד אפריל 2000, אינם מתייחסים כלל לשיקים שנמשכו על ידי היזם ולפיכך אין כל נימוק בבקשה בדבר השיקים 1-6. בדוחות שהוגשו, מנתה המבקשת תשעה שיקים שלא כובדו על ידי היזם בתאריכים 27.4.00, 8.5.00, 16.5.00 (שלושה שיקים), 25.5.00, 29.5.00, 4.6.00, 16.6.00. תמוה הדבר, שגם אחרי שסורב שיק אחד משיקים אלה, המשיכה המבקשת "להניח", כי היזם יכבד את השיקים הבאים, לא כל שכן, לאחר שכבר בחודשים נובמבר ודצמבר 1999, לא כובדו שיקים שנמשכו לפקודת המבקשת על ידי היזם. יתירה מזו, המבקשת נמנעה מלהסביר מה היו הסיבות לאי כיבוד השיקים של היזם וגם על סמך זאת, מתערער הבסיס לאמונתה ביציבות מקור התשלום. בענין אחר נקבע, כי: "משמעותו של יסוד ה"סביר להניח" שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק... כוללת מרכיב אוביקטיבי ומרכיב סוביקטיבי, המשמשים זה במשולב עם זה ונבחנים זה לאורו של זה... מכיוון שכך, נדמה, כי סבירות הנחתו של הלקוח, היינו היסוד האוביקטיבי, צריכה שתיבחן על רקע היסוד הסוביקטיבי..." (ע.א. (חיפה) 583/94 ש.א. דפוס אופסט תפן בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, דינים מחוזיים כ"ו(3) 108). אני דוחה גם את טענת המבקשת, כי במשך כל אותה תקופה, טרם הודעת ההגבלה, לא קיבלה כל הודעה לגבי טיב הבטוחות. ברור, כי כאשר הבנק מחזיר שיק ומסרב לכבדו, הרי עובדה זו נודעת ללקוח ועל כן אין הוא יכול לעצום את עיניו ולהתעלם מעובדה זו כלא היתה והלקוח יכול וצריך להבין, שהבנק לא ימשיך בקיומו של הסדר החריגה מהאשראי ועובדה זו צריכה להדליק אצלו נורה אדומה. ב"כ המשיב ציינה, כי לאחר סירוב השיקים נשוא הבקשה, סורבו בחשבונה של המבקשת 14 שיקים נוספים ולפיכך, אף אם תתקבל הבקשה, החשבון ישאר מוגבל עקב סירובם של יותר מעשרה שיקים נוספים. סיכומו של דבר, למבקשת לא היה יסוד להניח שהיתה חובה על המשיב לפרוע את השיקים המפורטים בבקשתו. לפיכך, אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשת בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח. חשבון מוגבלחשבון בנקבנקירושלים