הפחתת דרגת נכות - קצין התגמולים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפחתת דרגת נכות - קצין התגמולים: 1. המערערת נפלה ונחבלה בברך שמאל ב- 30.7.95, הגישה תביעה לקצין התגמולים ב- 9.1.97 והוכרה לה ב- 7.5.97 ע"י קצין התגמולים נכות עקב חבלה בברך שמאל. ועדה מ- 17.7.97 קבעה למערערת דרגת נכות של 10% לפי המבחן בפרט 35(1)ב מהתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל - 1969, אולם ועדה מחוזית מיום 30.7.98 וועדה עליונה מ- 26.4.99 הפחיתו את דרגת הנכות ל- 1% תוך שימוש במבחן בפרט 35(4)א. על הפחתת דרגת נכות זו מוסב הערעור. 2. לערעור שני הבטים: הבט משפטי והבט עובדתי, אשר קשור להבט המשפטי. א. ההבט המשפטי הוא כדלקמן: התביעה הוגשה והוכרה בשנת 1997, אותה שעה לא היו עדיין בקובץ התקנות המבחנים לפי פרט 35(4), שהוספו רק בראשית 1998. לפיכך, יש לבדוק אם דרגת הנכות הופחתה בגלל השינוי במבחנים, או בגלל שינוי במצב הבריאות ובנתונים הרפואיים. אם לא חל שום שינוי במצב הבריאות ובנתונים הרפואיים, אין מקום להפחית מדרגת הנכות רק בגלל תיקון התקנות, משום שזוהי פגיעה בזכות מוקנית, כפי שהסברתי לא אחת בפסקי דין רבים בעבר. רק אם יש הטבה במצב הבריאות ודרגת הנכות היתה מופחתת גם ללא התיקון בתקנות, ניתן לסווג את דרגת הנכות עפ"י המבחנים החדשים שבאו במקום המבחנים הישנים. ב. ההבט הרפואי-עובדתי הוא, איפוא, האם חל או לא חל שינוי במצב הבריאות, והאם מצב הבריאות הנוכחי מצדיק את המבחן שבו השתמשה הועדה. 3. הועדה בשנת 1997 פרטה מספר ממצאים לגבי הברך ובינתיים קיום דלדול קל בשרירי הירך בשיעור 2 ס"מ, רגישות ללחץ מעל לפיקה, סימן חרדה (?)חיובית ורשרוש קל בברך. בטבלת הפגימות צוין קיום כאבים פטלופמורליים בברך השמאלית לאחר חבלה, עם הגבלה בתפקוד. השאלה המתעוררת איפוא היא, האם הממצאים כיום הם שונים, האם הליקוי הפטלופמורלי כבר לא קיים, כך שיש הסבר שאין יותר כאבים, אם אמנם אין יותר כאבים פטלופמורליים, מה מצב הדלדול בשרירי הירך, הרגישות ללחץ מעל לפיקה, סימן חרדה (?) והאם קיימים עדיין רשרושים. הועדה העליונה אכן פרטה רשימה לא מבוטלת של בדיקות שערכה, וחלק מהממצאים הקודמים לא צוינו יותר כקיימים, היינו לא נמצא יותר דלדול שרירים ולא נשמעו רשרושים. אולם, בבדיקות שפורטו, מיפוי העצמות מעיד על ריכוז קל בחלק הארטיקולרי הפנימי אחורי של ברך שמאל, ובברכיים נמצאה סטייה קלה של הפיקה. איני יודע מהם אותם ממצאים אולם לכאורה הם נשמעים כממצאים אורגניים, כך שהאמירה שאין ליקויים אורגניים היא מסופקת. יחד עם זאת, בעת סחיטת הפיקה דווח על כאבים, וכן דווח על רגישות למישוש בחלק האחורי פנימי של הברך, להבדיל מהעדר רגישות בסדק הפירקי. 4. לכן, איני בטוח שאפשר לקבוע חד משמעית שיש הטבה בממצאים וממילא במצב הבריאות הכללי, אשר מצדיק הפחתה בדרגת הנכות. זאת ועוד, המערערת המציאה לועדה ולביהמ"ש תצהיר מפורט, אשר מפרט את מגבלותיה. אין התייחסות בועדה לאותן תלונות. נכון שנכתב שהמערערת הולכת ללא צליעה, מסוגלת לכרוע עם כיפוף מלא של הברכיים ללא קושי, עומדת על כל רגל לסירוגין וכיו"ב, אולם יש להבין את המגבלות שבבדיקה בחדר, להבדיל מצפייה בפעילות לאורך זמן ובמרחב. המערערת אינה אומרת שאינה מסוגלת לעמוד או ללכת, הבעיה היא בהליכה מעט יותר ממושכת, או בעמידה מעט יותר ממושכת, משמע בפעילות שנמשכת יותר מדקות ספורות שזוהי הפעילות שנבדקת בחדר הבדיקות. אם כל אותן מגבלות או אפילו חלקן שמפורטות בתצהיר קיימות, אי אפשר לומר שהמערערת אינה מוגבלת בפעילות הכללית, גם אם התנועות אינן חסרות. 5. אשר לממצאים רפואיים או ממצאים אורגניים: יש שפע של מסמכים שמעידים שהמערערת נשלחת לטיפולים פיזיותרפיים לרבות חשמליים, וכן כאמור, נמצא ריכוז קל בחלק הפנימי אחורי של הברך ונמצאה סטייה קלה של הפיקה (נכתב "דו צדדי" אולם איני יודע אם מדובר בפיקות שבשתי הברכיים או שמא לפיקה בכל ברך יש תנועות לשני כיוונים וכיו"ב). אם אמנם הממצאים של מיפוי העצמות וה- סי.טי. מאשרים קיום ליקוי אורגני, הרי שהשימוש במבחן בפרט 35(4)א אינו נכון. יתר על כן, אם הממצאים שנמצאו לפחות חלקם הם ממצאים אוביקטיביים, הרי די בהפרעה קלה כדי לזכות ב- 10% גם עפ"י המבחן המתוקן בפרט 35(4)ג. במובן זה יש דמיון, אם לא זהות, בין המבחן בפרט 35(4)ג ל- 35(1)ב, משום שהפרשנות לגבי 35(1)ב היא, שאם יש כאבים - ישנה השפעה על הפעילות הכללית. כאבים לכאורה נמצאו גם אצל המערערת בלחיצת הפיקה, או ברגישות במישוש מאחור. אולי הריכוז שנמצא בחלק הארטיקולרי גם הוא יכול להסביר קיום כאבים. 6. העולה מן המקובץ, שאיני יכול לקבוע בדייקנות ולמעלה מכל ספק שחלה הטבה במצב בריאות המערערת, ולכן מוצדקת הפחתת דרגת הנכות. החשש הוא שלולי התיקון בתקנות דרגת הנכות היתה נשארת 10% לפי המבחן בפרט 35(1)ב, ואם כך - הרי שההחלטה של הועדה הרפואית העליונה מוטעית. 7. אשר על כן נפסק כדלקמן: א. הערעור מתקבל ולו מחמת הספק, על מנת שעניינה של המערערת יבדק פעם נוספת בועדה הרפואית העליונה, יפורשו הממצאים של מיפוי העצמות וה-סי.טי. ויוסבר אם הם ממצאים אורגניים או מדוע אינם ממצאים אורגניים. כן תוסבר משמעות הכאבים או הרגישות למישוש או ללחץ באזור הפיקה ובחלק האחורי של הברך, והאם יש להם ביסוס אוביקטיבי אם לאו (ואם לא - מדוע אין לכך ביסוס אוביקטיבי). כן תהיה התייחסות לכל התלונות המופיעות בתצהיר המערערת, תוך קביעת עמדה אם יש ביסוס לאותן תלונות או שמא, אין להן שום ביסוס. אם יש להן ביסוס, הרי לכאורה קיימת הגבלה ולו קלה בתפקוד הכללי. ב. לדיון החוזר יש להזמין כמובן את המערערת ואת בא כוחה, אין מניעה להשלמת חומר הראיות, לרבות בדיקות ע"י הועדה. ג. מאחר והערעור מתקבל מחמת הספק, אסתפק בחיוב המשיב בהחזרת התשלום ששילמה בעד חוות הדעת הרפואית ולא אפסוק שכ"ט עו"ד. לפיכך המשיב ישלם למערערת את הוצאות הערעור כולל התשלום ששילמה לד"ר מירובסקי בעד חוות דעתו, עם הפרשי הצמדה על הסכומים ששילמה מיום ששילמה עד להחזר בשלמות. צבאנכותקצין התגמולים