בל (ת"א) 92308/99 הפסקת עבודה פיזית בהוראת רופא תעסוקתי 1. לפני תביעה לפסק דין הצהרתי בה נדרשתי לקבוע כי הפגיעה שאירעה לתובע ביום 29.12.96 היא פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). לחילופין טוען התובע כי פגיעתו היא תוצאה של מיקרוטראומות. 2. התובע הינו חשמלאי עצמאי, העובד במקצועו מאז 1960. ביום 6.2.97 הורה לו רופא תעסוקתי להפסיק את עבדותו הפיזית כחשמלאי עקב פגיעה בגבו ובעמוד שידרה צוארי. 3. בבית הדין טען התובע לאירוע חד פעמי שאירע לדבריו ביום 29.12.96. לדבריו - עבד באותו יום בעבודות חשמל בדירה ברח' טאגור 10 ברמת אביב בעת ובמהלך פירוק מתקן ישן ומשיכת חוטים וצינורות בכוח, החוטים נקרעו והוא הוטל לקיר. התובע חש מיד בכאב ראש חזק ובסחרחורת. לאחר שנח במשך כחצי שעה וחש מעט טוב יותר המשיך לעבוד אולם חש מיד ברע ולכן הפסיק לעבוד וחזר לביתו. התובע טוען כי ניגש למרפאת דר' דוידוביץ וסיפר לו על האירוע בעבודה. נשלח לצילומים שאבחנו כי חוליות בע"ש צווארי זזו ממקומן ולכן נשלח לאורטופד דר' מורן גדעון שקשר בין תנאי עבודתו הפיזית לבין הפגיעה האורטופדית.   4. הנתבע הכחיש כי לתובע אירע אירוע תאונתי כלשהו, כמשמעותו בחוק ובפסיקה, וטען כי מחלתו אירעה על רקע מצב בריאותו הקונסטיטוציונלי. הנתבע אף כפר בטענה כי לתובע אירעו מיקרוטראומות בעבודתו. לחילופין טען הנתבע כי השפעת העבודה על הופעת המחלה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.   5. אין בידי לקבל את גירסת התובע, ואני קובעת כי לא הוכח קיומו של אירוע חד פעמי מיום 29.12.96. התובע הגיש מלכתחילה לנתבע תביעה לפגיעה בעבודה, ורשם בטופס כי נפגע ביום 5.2.97. תביעתו לנתבע הוגשה רק בשנת 99'. בבית הדין הצהיר התובע כי נפגע ביום 29.12.96, וביקש לתקן את מועד האירוע. התובע טען כי למחרת יום האירוע פנה למרפאתו של דר' דוידוביץ. באישור הרפואי ת/1 שניתן לו על ידי דר' דוידוביץ (נכתב ביום 19.11.00) כותב דר' דוידוביץ כי התובע פנה אליו ביום 29.12.96, והתלונן על כאבים בעורף ובקודקוד ומסר שגם בשנת 90' בערך היו כאבים דומים שהשתפרו. התובע הופנה לבדיקה נוירולוגית אשר לא העלתה ממצאים פתולוגיים ולא תיאר כלל בפני הרופא את האירוע שאירע לו באותו יום בעבודה. 6. בחקירה בפני חוקר המוסד נ/1 לא הזכיר התובע כל אירוע שאירע לו ביום ספציפי. יש לזכור כי מלכתחילה טען התובע האירוע אירע לו ביום 5.2.97 וכאשר נשאל על ידי החוקר מדוע ציין תאריך זה אמר כי זה התאריך שבו רופא התעסוקה רשם לו מכתב בו נאסר על יו לבצע עבודות קשות. באשר לתקופה שקדמה לתאריך 5.2.97 טען התובע באופן כללי כי עבודתו היא קשה, ומחלתו נובעת משחיקה עקב עבודה קשה זו. התובע אף מתאר כי כשנה וחצי לפני 5.2.97 החלו אצלו כאבי ראש שהלכו והתגברו עד אשר חד כאבים בכל גופו. בחקירה נ/1, אין כלל תיאור של אירוע ספציפי, מיום 29.12.96, או בסמוך לו, כפי שטען התובע בתצהירו ובעדותו בבית הדין.   7. כבר נפסק כי בית הדין רשאי להעדיף את דברי התובע לחוקר המוסד על פני דברים שאמר בפני בית הדין מה עוד שגירסותיו של התובע בבית הדין הן גירסות מאוחרות ומשופצות. (ראה דיון מח0-42/ ורטנסקי מיכאל נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יט' עמ' 471, וכן דיון נב0-13/ לאה מירון נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' עמ' 82). אני מעדיפה איפוא את הגירסה שמסר החוקר בחקירה ואשר אינה מעידה על קיום אירוע תאונתי ספציפי ביום 29.12.96. לכך יש להוסיף את העובדה כי באף אחד מהרישומים המופיעים הרבים שהוצגו בתיק לא נרשם אירוע תאונתי זה. אני דוחה איפוא את התביעה באשר לאירוע מיום 29.12.96.     8. האם אירעו לתובע מיקרוטראומות במהלך שנות עבודתו? כבר נפסק כי "בתורת המיקרוטאומה עומדים על האבחנה בין 'רצף של אירועים זעירים ומאותרים בזמן' (זמן העבודה). אשר כל אחד פועל את פועלו הוא לבין התפתחות רצופה ומתמדת בהשפעת גורם שפעולתו נמשכת ללא הפסקה (דב"ע לה0-60/). לשון אחר - לשון הדימוי - יש להוכיח שהנזק התהווה בגוף על דרך טפטוף טיפות מים על סלע עד להיווצרות נקב, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף. את הנזק מהסוג הראשון יראו כתוצאה של מיקרוטראומה - תאונה; את השני יראו כתוצאה של הליך תחלואתי - לאו תאונה". ועוד נפסק כי "על מנת ליישם את תורת המיקרוטראומה להוכחת קיומה של תאונת עבודה, על המבוטח להוכיח שהיתה סדרה של פגיעות זעירות החוזרות ונשנות, שכל אחת מהן תרמה נזק זעיר משלה, עד שהתהווה במצטבר, נזק רבתי (המחלה עצמה) (דב"ע נו/137-0 יום טוב כהן נ' המוסד לא פורסם) שמנע מן העובד להמשיך לעבוד (דב"ע נא/116-0 המוסד נ' כמיליה חורי פד"ע כה' 25)".   9. בעדותו, בתצהירו ובחקירה נ/1, העיד התובע במפורש כי עשה עבודות מגוונות שכללו משיכת חוטים, הרמת משאות, ועבודות חשמל שונות. מדובר איפוא בתנועות מגוונות שאינן חוזרות ונשנות, ופועלות על חלקים שונים בגוף. התובע לא הניח איפוא תשתית עובדתית לקיום מיקרוטראומות. לפיכך - נדחית תביעתו גם בעילה זו.    10. לסיכום - אני קובעת כי הליקויים שהתובע טוען להם אינם בגדר פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק ובפסיקה.   התביעה - נדחית.   אין צו להוצאות. רפואהרופא תעסוקתיהפסקת עבודה