וע (ב"ש) 1047/02 הפסקת תשלום החפ"ר (תגמול למחוסר פרנסה)   1. ערעור זה עניינו החלטת קצין-התגמולים, מיום 11/03/2002, אשר החליט על הפסקת תשלום החפ"ר (תגמול למחוסר פרנסה), החל מיום 01/05/2002.   2. המערער, שנולד ביום 29/06/76, היה מעורב בתאונת-דרכים קשה, במסגרת שירותו הצבאי, שכתוצאה ממנה נפגע בראשו ובחלקי גוף שונים, בעיקר ברגליים, ועבר ניתוחים רבים.   3. קצין-התגמולים הכיר במערער כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין פגימה הקשורה עם הפרעה נפשית (Post Traumatic Stress Syndrome)   4. הוועדה-הרפואית קבעה למערער דרגת-נכות של 52% והוא נמצא בטיפול במרפאת טראומה ופוסט-טראומה, במרכז לבריאות הנפש, באר-שבע.   5. החל מיום 01/01/2000, מקבל המערער תשלום חפ"ר, וזאת בשל היותו מועמד לשיקום, כמי שאינו עובד, ובהתאם להצהרתו, כי אין לו פרנסה וכי עשה כל אשר ביכולתו לקבל הכנסה.     6. החלטת קצין-התגמולים, מיום 11/03/2002, נשוא הערעור, מתבססת על הוראות סעיף 6 (ב) לחוק הנכים, שעל-פיו: -   "'נכה מחוסר פרנסה' - נכה שנתמלא בו שני תנאים אלה: -   (1) אין לו הכנסה מכל מקור שהוא חוץ מתגמולים לפי חוק זה...   (2) הוכיח לקצין-התגמולים, לפי כללים שייקבעו בתקנות, כי עשה את כל אשר ביכולתו...".   ביום 23/07/53, התקין שר הבטחון את "תקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה), תשי"ג - 1953", שפורסמו בק"ת מס' 379, מיום 06/08/53, עמ' 1292.   7. עפ"י האמור בהחלטתו הנ"ל, מיום 11/03/2002 (סעיף 1 של פסק-דין זה), נודע למשיב, כי המערער עובד, ונוכח כך הודיע אגף-השיקום למערער, שהחל מיום 01/05/2002 יופסק לו תשלום החפ"ר.   8. ביום 21/04/2002, הגיש המערער ערעור זה על ההחלטה האמורה לעיל של אגף-השיקום.   9. כתמיכה לערעור הוגש לנו תצהיר שעשה המערער, מיום 20/06/2002, וכן תצהיר שעשתה אם-המערער, הגב' מסעודה סוויסה, מיום 20/06/2002.   10. שמיעת ההוכחות בערעור זה התקיימה ביום 04/09/2002.   ב"כ המשיב וויתרה על חקירתם-הנגדית של המערער ואימו והגישה לנו מספר מוצגים, בין היתר, תצהיר של חוקר-פרטי ה' עופר ידין, מיום 19/07/2002 וכן תצהיר של חוקר-פרטי, ה' איציק זיתוני, מיום 30/07/2002.   ב"כ המשיב הגישה לנו גם את הקלטת הנזכרת בשני התצהירים של החוקרים-הפרטיים דלעיל, שבהסכמת המערער נתקבלה וסומנה כמוצג מש/ 7.   11. המערער וויתר על חקירתם-הנגדית של שני החוקרים-הפרטיים דלעיל.   12. במהלך שמיעת הראיות העידה בפנינו גם גב' צביה בן-גיא, המשמשת כעובדת-שיקום (עו"ס), באגף השיקום של משרד הבטחון בבאר-שבע, שנחקרה-נגדית ע"י המערער על האמור בתצהירה, מיום 31/07/2002.   13. שלוש הן טענותיו של המערער: -   א. הוא אומנם עובד אצל דודו (ה' גבי אסולין) - אבל זאת באישורו ובידיעתו של המשיב;   ב. הוא אומנם עוסק, לעיתים, בנהיגה במונית-השירות, אבל זאת ללא שהדוד יודע על כך.   ג. בעיסוקו בנהיגה במונית- השירות, הוא לא קיבל כל תמורה.   14. כעולה מטיעוני הצדדים ומהעדויות אשר שמענו, ניתן למערער אישור לעבוד, בהתנדבות, אצל דודו ולבצע עבודות ניירת ושליחויות בלבד.   מפאת נכותו, המערער הינו אדם חסר-סבלנות וריכוז, עצבני, ולעיתים גם אלים, והוא סובל מהתקפי-זעם המופנים כלפי סביבתו.   15. האישור לעבוד, בהתנדבות, שניתן למערער עפ"י בקשתו, נבע מרצונו להיות מועסק בפעילות כלשהי והמשיב נטה להסכים להעסקתו כאמור לעיל, אף מעבר לשתי פעמים בשבוע, כשעתיים בכל פעם.   דודו של המערער הנ"ל הינו בעל-עסק של מוניות והביע נכונות והסכמה לספק למערער תעסוקה, בהתאם לאישור המשיב, על-מנת שהמערער יהא מועסק בעיסוק שהוא ויופחתו גילויי האלימות שלו.   16. המערער מודה, כי הוא ביצע נסיעות ברכבים שונים; אולם, לטענתו, היו אלה נסיעות, ללא ידיעת הדוד וללא רשותו. ומוסיף וטוען המערער, כי במספר פעמים בהם נטל רכבים ונסע בהם, כאמור ללא רשות הדוד, הוא עשה זאת שעה שהיה מצוי תחת השפעה חזקה של תרופות והוא נהג ברכב ללא מטרה ליעדים בלתי מוגדרים.   17. לא יכול להיות ספק, כי החוק העניק לקצין-התגמולים, במסגרת "תקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה)" את שיקול הדעת לקבוע אם הנכה הוא "מחוסר פרנסה". הדברים הללו עולים, במפורש, בלשון התקנות, וטועה המערער שעה שהוא טוען, כי: -   "... המשיב לא הצליח לסתור את טענת המערער...".   "... המשיב לא הצליח להוכיח...".   נטל ההוכחה, לעניין זה מוטל על המערער ועליו להוכיח כי נתקיימו לגביו הדרישות שבסעיף 6 לחוק הנכים, שלעניין דרך ההוכחה של תנאי-הזכאות, מפנה ל"תקנות הנכים (כללים להוכחת חוסר פרנסה)".   18. בניגוד להצהרות שנתן המערער לגבי מצבו התיפקודי והתעסקותו - עסק בהסעת נוסעים, במשך שעות רבות ביום.   19. כאמור, על המערער היה להוכיח, שהוא עמד בקריטריונים שנקבעו בתקנות המכניסים אותו למסגרת זכאות של "נכה מחוסר פרנסה".   משלא עמד בכך, רשאי היה קצין-התגמולים, במסגרת התשתית העובדתית שהיתה בפניו, להשתית את שיקול-דעתו, מסקנתו והחלטתו.   20. לאחר שבדקנו את הנתונים העובדתיים והגענו לכלל מסקנה, כי המערער גבה כסף עבור נסיעה במונית שאותה נהג (ראה סעיף 8 בתצהירו של איציק זיתוני, מיום 30/07/2002) - לא מצאנו כל פגם בהחלטת קצין-התגמולים, מיום 11/03/2000, ודין ערעור זה להידחות.   21. בהתחשב בנסיבותיו של המערער - אנו לא מחייבים אותו לשאת בשכר-טרחת עורך-דין המשיב.   המערער ישא רק בהוצאות דמי-הבטלה לעדים, כפי שנפסק על-ידנו בהחלטה מיום 04/09/2002, לרבות הריבית והפרשי הצמדה, כפי שנקבע בהחלטה האמורה.   22. בשולי פסק-הדין נרשה לעצמנו שתי הערות: -   א. חרף מצבה הקשה של אם-המערער, פשיטא, שרק עניינו של המערער עמד נגד עיניינו בערעור זה.   ב. סבורים אנו, שלא תהא בכך הכבדה יתרה על המשיב, אם יידרש לחזור ולבחון את זכאותו של המערער, בעיקר לאור העובדה שהתבררה לנו במהלך הדיון, כי רשיון-הנהיגה של המערער הותלה בשל אי-התאמה אישיותית.   23. זכות ערעור כקבוע בסעף 34 לחוק הנכים. תגמול חוסר פרנסה