תביעה בגין השתלטות על רכוש משותף

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השתלטות על רכוש משותף: 1. התובע רכש מהנתבע, עפ"י חוזה מתאריך 14/04/93 דירה בבית משותף. את החזקה בדירה קיבל לאחר חודשים מספר, ב01/10/93-. 2. רק לאחר שנים מספר, בקיץ 1998, נוכח כי אחד מבעלי הדירות בבית מבצע עבודת בניה והופך חלל המצוי ברכוש המשותף של הבית, למחסן תוך שהוא משתלט על שטח נרחב מהרכוש המשותף. בירור שערך התובע העלה כי אותו שכן קיבל היתר בניה מהעיריה לאחר שכל דיירי הבית, ובאלו גם הנתבע, חתמו על הסכמה למתן ההיתר. עוד מצא התובע כי על טופס ההסכמה הנושא את חתימות הדיירים מצויין תאריך - 27/07/93 - המאוחר בארבעה חודשים למועד חתימת חוזה רכישת הדירה מהנתבע. מכך מסיק התובע כי הנתבע חתם על הסכמתו לבניית המחסן ע"י אותו דייר, לאחר שכבר התקשר בחוזה המכר, כאשר למעשה כבר לא היה זכאי לכך. בכך הוליך הנתבע את התובע שולל, הפר את החוזה עמו ואף גרם לו נזק ע"י אובדן שטח ברכוש המשותף ופגיעה בקניינו, שאין לתובע אפשרות לבנות לעצמו מחסן דומה. 3. ברור שאם אכן כך הוא, אם חתם הנתבע על הסכמתו לבניה לאחר חתימת חוזה המכר שעה שידע כי איננו זכאי עוד לעשות כן בשל כך שמכר את דירתו לתובע - כי אז אכן הפר הנתבע את התחיבויותיו עפ"י החוזה ונהג בחוסר תום לב. 4. הנתבע איננו כופר בכך שחתם על אותו מסמך הסכמה, ואולם, לדבריו, נעשה הדבר זמן ניכר קודם שהתקשר בחוזה עם התובע. בעדותו זו תמך גם העד מר זאב ברלזון, הוא אותו דייר אשר ביצע את העבודה. הוא אישר כי תהליך החתמת הדיירים היה תהליך בן חודשים ארוכים וכי הנתבע חתם זמן ניכר קודם למכירת הדירה. העד זכר זאת היטב שכן בעת שהחתים את הנתבע סיפר לו האחרון על כוונתו למכור את הדירה והציע לו לעשות כמוהו, אף שבעת ההיא, עדיין לא התקשר הנתבע עם קונה למכירת הדירה. 5. מקבל אני בנושא זה את גירסת הנתבע והעד מטעמו; לא רק שעדות זאת נמצאה למעשה בלתי נסתרת, שהרי התובע אינו יודע מידיעתו האישית מתי נחתם אותו מסמך. את יהבו משליך התובע על התאריך הנקוב במסמך הנ"ל. ואולם, ברור כי תאריך זה איננו מעיד על תאריך חתימה ע"י כל אחד ואחד מהדיירים. כפי שגם עולה מהמסמך עצמו, התאריך הנקוב הוא המועד שבו הצהיר הדייר מבקש ההיתר, כי החתימות שבטופס הן חתימות כל דיירי הבית. מכיר אני היטב, גם מנסיון רב שנים כעורך דין, את תהליך "איסוף החתימות" של דיירים בבית משותף הדרוש לדייר המבקש לבצע עבודה ברכוש המשותף. טבעו של תהליך זה שהוא לוקח זמן רב. לא כל הדיירים חותמים יחדיו. יש ביניהם המתרצים בקלות ויש אחרים שיש צורך בפעולות שיכנוע עד אשר מסכימים הם לחתום. מכל מקום התאריך המופיע בתחתית מסמך החתימה בדרך כלל איננו התאריך שבו חתם כל אחד ואחד מן הדיירים. נוכח מסקנתי זו נשארת עדות הנתבע והעד מטעמו בלתי נסתרים ומכל מקום לא עלה בידי התובע להרים נטל ההוכחה המוטל עליו ולהוכיח כי הנתבע חתם על מסמך ההסכמה לאחר חתימת חוזה המכר. 6. גם אלמלא הגעתי למסקנה זו לא היה התובע מצליח בתביעתו, מטעמים נוספים; לא עלה בידי התובע להוכיח כי חתימת הנתבע על מסמך ההסכמה היא אשר גרמה לנזקים הנטענים. כידוע עפ"י הדין די בהסכמת 75% מבעלי דירות בבית משותף כדי לקבוע מה ייעשה ברכוש המשותף לרבות העמדתו לרשות אחד הדיירים. משחתמו כל שאר דיירי הבית על הסכמתם ממילא לא היתה גם התנגדות הנתבע, אילו סירב לצרף חתימתו, מעלה או מורידה דבר לגבי אפשרויות הבניה של אותו דייר; 7. זאת ועוד יותר, חתימה על אותו מסמך איננה אלא הסכמה למתן היתר בניה ואולם עפ"י דין וכפי שמודגש אף בכל המסמכים הקשורים לעניין, אין בכוחה לקבוע דבר באשר לזכויות הקנייניות ברכוש המשותף. לא היתה איפוא כל מניעה - ואולי עדיין עומדת לתובע אפשרות זו - כי התובע יפנה בתביעה לערכאה המתאימה לכך, להגנה על זכותו הקניינית הנפגעת כתוצאה מהשתלטות אותו דייר (מר ברלזון) על חלקים ברכוש המשותף. 8. ובאותו עניין: אם אכן דרושה הסכמת כל דיירי הבית המשותף לבניית מחסן ברכוש המשותף ע"י אחד הדיירים אין כל ראיה לכך שהתובע היה זוכה לקבל הסכמת אותם דיירים אילו הוא ביקש לבנות לעצמו מחסן באותו מקום (או במקום אחר בבית המשותף) לפיכך אף כל החישובים הכספיים אותם ערך התובע אינם רלבנטיים. 9. מכל אחד מהטעמים הללו, בודאי מהצטברותם, דין התביעה להידחות. התובע ישלם לנתבע בעבור ביטול זמנו בהליך זה סך 400.- ש"ח. רכוש משותף