התדרדרות רכב חונה - נזקי רכוש לרכב: התובע היה, במועד הרלוונטי לתביעה, בעלים של רכב מסוג טלבוט מ.ר. 2543382 (להלן: הטלבוט). הנתבע 1 (להלן: הנתבע) היה שכנו של התובע ובתיהם גבלו זה בזה. הנתבע היה בעת הרלוונטית הבעלים של רכב מסוג סובארו מ.ר. 5966282 (להלן: הסובארו).   הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) היתה המבטחת של הסובארו בביטוח מקיף. הנתבע הגיש הודעת צד ג' נגד הנתבעת.   על פי הנטען בכתב התביעה, ארעה ביום 29.12.94 תאונה בין שני הרכבים, עת חנו ברחוב תלול במרחק מה זה מזה, באופן שהסובארו החל להתדרדר בשיפוע הרחוב ופגע בטלבוט.   כתוצאה מהתאונה, הוכרז הטלבוט כ"אובדן כללי" ע"י שמאי מוסמך. השמאי העריך את הנזק בסך של 5,100 ש"ח, לאחר ניכוי ערך שרידי הרכב. לתובע נגרמו, לטענתו, הנזקים הבאים: ערך הרכב לפי חוו"ד שמאי בניכוי שרידים - 5,100 ₪. שכ"ט שמאי - 562 ₪. כן נטענו רכיבים נוספים של עוגמת נפש ואובדן ימי עבודה, שלא הוכחו.   התובע ציין, כי פנה לנתבע בדרישה לפיצוי, ונענה על ידו כי הטיפול נעשה ע"י חברת הביטוח (הנתבעת). מאז לא נענה התובע.   הראיות שהוצגו היו עדויות התובע והנתבע, וכן דו"ח חוקר מטעם הנתבעת, אורן פז, שהוגש בהסכמה לאחר שב"כ התובע, שהתכוון לחקרו בחקירה נגדית, עבר תאונה סמוך לפני הדיון.   מהראיות עולה, כי הן התובע והן הנתבע לא נכחו בעת קרות התאונה, אך שכנים קראו להם לצאת החוצה ואז נוכחו באשר ארע.   התובע העיד, כי הטלבוט היה ממוקם בחניה בכיוון תחתית השיפוע, ביחס לרכבו של הנתבע, אשר חנה מס' מטרים מאחוריו. לדבריו, חזית הטלבוט היתה מופנית לכיוון דרום, בסמיכות לגדר עמודי מתכת שהיו יצוקים בכביש, והוא לא זכר באיזה אופן עמד הסובארו (שרטוט ת/1). התובע אף לא זכר באיזה מצב ראה את כלי הרכב מיד לאחר התאונה. לדבריו, פנה לאחר התאונה ודיווח לסוכן הביטוח שלו, ג'אד עמשה, שהוא גם הסוכן של הנתבע, ונאמר לו כי העניין בטיפול. הוא העיד, כי הוא לוקה בבעיות זכרון; לדבריו, מסר לחוקר הביטוח, שהגיע אליו מס' חודשים לאחר התאונה, את כל מה שידע וזכר, אלא שגם אז לא זכר הרבה.   עדות התובע בקשר לנסיבות התאונה התאפיינה בחוסר זכרון כמעט מוחלט של פרטי האירוע.   הנתבע העיד, כי ביום 29.12.94 בשעה 18:00 לערך, חזר מעבודתו והחנה את הסובארו מול ביתו, כאשר פניו מופנים לכיוון צפון. הוא שילב להילוך ראשון (גיר ידני) והפעיל בלם יד, כדי למנוע התדרדרות, שכן השיפוע הוא תלול וכבר ארעו ברחוב מקרים מסוג זה בעבר. רכבו של התובע חנה כ-12-17 מ' מאחוריו, כשגם פניו מופנים צפונה (שרטוט נ/1). בשלב כלשהו באותו ערב, התדרדר הסובארו אחורנית ופגע בטלבוט, שנדחף לעבר עמודי מתכת שהיו יצוקים בכביש לצורך גידור. הטלבוט נפגע הן בחזית והן מאחור, בגלל הפגיעה בעמודים. הנתבע הודיע לסוכן הביטוח שלו. לאחר מכן, הגיע אליו חוקר והוא מסר את גרסתו. בשנת 95' הגיש הנתבע תביעה בבית המשפט בנתניה נגד הנתבעת לתשלום הנזקים שנגרמו לסובארו, והצדדים הגיעו לפשרה שקיבלה תוקף של פס"ד (ת/2).   עדותו של הנתבע היתה בהירה, מהימנה ומפורטת כדבעי. לא מצאתי בסיס בחומר הראיות לחשש של קנוניה בין התובע לנתבע, שהועלה ביותר מרמיזא על ידי הנתבעת.   ב"כ הנתבעת הפנתה בסיכומיה ל"דו"ח משני" שצורף לדו"ח החוקר, ולפיו תצלומי כלי הרכב מלמדים שלא ארע ביניהם מגע תאונתי. דו"ח משני זה, החתום על ידי גורם בלתי מזוהה, ומבלי שצורפו התצלומים ששימשו בסיס למסקנה האמורה בו, מהווה עדות שמיעה ואין בעצם צירופו לדו"ח החוקר (שהוגש בהסכמה ללא חקירה נגדית של החוקר) כדי לבסס את האמור בו, שהרי החוקר עצמו לא יכול היה להעיד על הדברים מכלי ראשון. לפיכך איני מייחסת כל משקל ל"דו"ח משני" זה.   הנתבעת טענה להעדר כיסוי ביטוחי עקב אי שיתוף פעולה מצד המבוטח, הנתבע, בבירור החבות. לטענתה, כאשר פנה סוכן הביטוח של הנתבע בדרישה אל הנתבעת, ומסר את גרסת הנתבע על נסיבות התאונה, הדבר היה תמוה בעיני הנתבעת והיא ביקשה לקבל פרטים נוספים אודות האירוע. לצורך כך שיגרה חוקר מטעמה, מר אורן פז. לטענתה, הנתבע סירב לשתף פעולה, וכך גם התובע, אשר טען כי הוא לוקה בשכחה. לפיכך הפרו השניים את סעיפים 22-23 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981 והנתבע אף הפר את פוליסת הביטוח, בה התחייב לשתף פעולה עם הנתבעת בבירור החבות. לפיכך, אין כיסוי ביטוחי לתאונה.   בהקשר זה טען הנתבע, כי כשפנה אליו החוקר, התקשו תחילה לתאם מועד לפגישה, שכן גם הוא עובד שעות ארוכות וגם החוקר היה עסוק, אך לבסוף קבעו פגישה במכללת אורט סינגלובסקי בה מרצה הנתבע במקצועות החשמל. הוא ענה לשאלות החוקר, אך בשלב בו החוקר החל להאשימו כי הוא משקר, סרב להוסיף ולענות.   סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח, שכותרתו "הכשלה של בירור החבות", קובע כי אם "לא קויימה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב) במועדה, וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קויימה החובה (...)".   בנוסף, מסייג הסעיף את הפטור למבטח כאשר אי קיומה או איחורה של חובה לא מנע מן המבטח את בירור חבותו ולא הכביד על הבירור.   סבורתני, כי במסירת הגרסאות בבית המשפט ומענה לשאלות בחקירה נגדית, היה כדי לתרום לבירור החבות באופן מלא, ככל שלא נעשה הדבר קודם. אמנם, גרסת התובע נותרת מעורפלת וחסרת פרטים, ואולם לא הוכח כי הדבר נעשה במזיד, או כי חוסר הזכרון נועד להקשות על הנתבעת את בירור החבות. לא התרשמתי, כי חוסר הזכרון הוא מעטה לקנוניה בין התובע לנתבע. ויתכן בהחלט כי לתובע בעיות זכרון, כפי שהוא טוען. גרסת הנתבע היתה מהימנה עלי, גם ביחס לנסיבות התאונה וגם בקשר לפגישתו עם החוקר, ומסירת הפרטים באשר לאופן קרות התאונה, עד לשלב בו החל החוקר להאשימו כשקרן. בדו"ח החוקר אין כדי להוסיף על העדויות של התובע והנתבע לעניין בירור התביעה מול הנתבעת. הגרסה שמסר הנתבע בפני החוקר זהה לגרסתו בבית המשפט, וגרסת התובע בפניו אף היא תואמת את גרסת הנתבע (בעוד שבבית המשפט העיד כי חזית הטלבוט היתה מופנית כלפי דרום). העובדה כי הנתבע לא היה מעוניין בפגישות נוספות עם החוקר לאחר שהתרשם כי הלה מאשימו בשקר, אינה עומדת לו לרועץ כאשר מסר את גרסתו בפגישה הראשונה, והתרשם כי הנתבעת פועלת בחוסר תום לב בסרבה לשלם לשכנו את הפיצוי על הנזק שגרם לו.   לפיכך הנני קובעת כי הנתבע-המבוטח קיים את חובתו לשתף פעולה בבירור החבות, ואף התובע לא הכשילה מחמת זדון אלא לא היה יכול לסייע יותר עקב מוגבלות.   תמוה בעיני, מדוע הסכימה הנתבעת לשלם לנתבע את נזקו ללא שהאשימה אותו בביום התאונה, בעוד שאת תביעת התובע בגין אותה תאונה עצמה, דחתה - למרות שהמבוטח אישר את נכונות התביעה. התשלום לנתבע נעשה לאחר שהנתבע הגיש כתב תביעה בביהמ"ש בנתניה בשלהי שנת 95' (ת/2), משמע - כשממצאי דו"ח החוקר כבר היו בידי הנתבעת.   מכל מקום, הבירור במסגרת התביעה הבהיר את הטעון הבהרה.   ב"כ הנתבעת טענה בסיכומיה לעניין השתהות התובע להגיש את תביעתו עד חלוף כשבע שנים מהאירוע. ברם, כל עוד עמד התובע בגדר תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, וכאשר הוכח כי הפניה לנתבעת באמצעות סוכן הביטוח עמשה ג'אד היתה מיד לאחר התאונה (שהרי החוקר נשלח ונפגש עם שני הצדדים כבר בפברואר 95', ויעץ לנתבעת לדחות את התביעה) - אין לקפחו עקב הגשת התביעה במועד מאוחר יחסית.   לפיכך הנני מחייבת את הנתבעת בתשלום הסך של 5,661 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29.12.94 ועד התשלום בפועל.   כן תשא הנתבעת בהוצאות המשפט של התובע והנתבע בסך 2,000 ₪ + מע"מ לכל אחד.  רכברכב חונההתדרדרות רכבנזקי רכושנזק לרכב