קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגדות לקיום צוואה בפני נוטריון: .1ביום 10.3.88עשה המנוח את הצוואה ת/ 1בפני העד הנוטריון עו"ד (להלן הנוטריון). זוהי צוואה בפני רשות על פי סעיף 22 לחוק הירושה תשכ"ה- 1965(להלן חוק הירושה). המנוח נפטר ביום .30.6.89 המתנגד, בנו של המנוח, הגיש התנגדות לבקשה לקיום הצוואה מן הטעמים הבאים: א. החתימה המופיעה על הצוואה והמתימרת להיות חתימתו של המנוח איננה חתימתו של המנוח. ב. המנוח עשה את הצוואה כשהוא נטול כושר שיפוט או ללא צלילות דעת. ג. המנוח עשה את הצוואה תחת השפעה בלתי הוגנת של אחיו העד יעקב (להלן יעקב). ד. יעקב נטל חלק בעריכת הצוואה (ס' 35לחוק הירושה). ה. הצוואה סתומה שכן לא ברור ממנה למי ציווה המנוח את הדירה שברחוב העליה 82חיפה (להלן הדירה), נשוא הצוואה. עוד בשלב הראשוני של שמיעת הראיות, במהלך עדותו, של הנוטריון הודיעה גב' סולן, ב"כ המתנגד, שהוא חוזר בו מן הטענה, שהחתימה על גבי הצוואה איננה חתימת המנוח. גם הטענה שהצוואה כביכול סתומה, אין בה ממש. על פי הרישא של הצוואה ההנאה מן הדירה, כלומר זכות המגורים והזכות להשכיר הדירה ולזכות בשכר דירה מוקנית לנהנה משה בנבנישתי אחרי המנוח (להלן משה) בעוד שלפי הסיפא של הצוואה תחולק תמורת הדירה, אם תמכר בין שלושת אחי המנוח, הלוא הם: המבקשת, משה ויצחק בנבנישתי (להלן יצחק). לדעתי אין הסיפא של הצוואה סותרת את הרישא שלה, אלא קובעת צורות שונות של אופן ההנאה מן העזבון בנסיבות שונות. .3אין חולקים על כך שבחודש אוגוסט 1966נפגע המנוח בתאונה, בכך שמוט ברזל פגע בראשו ובכתפו. כתוצאה מן התאונה נגרם למנוח braim syndrom with .Brain traumaבעקבות הפגיעה הנ"ל היו למנוח אישפוזים חוזרים ונקבעה אבחנה של הפרעות נפשיות שונות כמתואר בחוות הדעת הפסיכיאטרית ב/.1 המומחה מטעם בית המשפט, שלא נדרש לחקירה על חוות דעתו ב/ 1לא יכול היה להגיע למסקנה על מצבו הפסיכיאטרי ועל כושר שיפוטו של המנוח עובר לעשיית הצוואה. והוא גם לא יכול היה לקבוע האם מסוגל היה המנוח להבחין בטיבה של צוואה בעת עשיית הצוואה (סעיף 26לחוק הירושה). המומחה הציע שתוגש לו אינפורמציה נוספת במטרה שיוכל לקבוע נתונים ברורים יותר. אך אף אחד מן הצדדים לא נעתר לבקשה זו. כך שלפי הערכתי אין ראיה פוזיטיבית רפואית שבעת עשיית הצוואה היה המנוח בבחינת מי שאיננו יכול להבחין בטיבה של צוואה. לעומת זאת, מהימנת עלי עדותו של עו"ד חיון, הנוטריון מנסח הצוואה כי הוא התרשם שהמנוח היה צלול בדעתו ו"בסדר גמור" בעת עשיית הצוואה (ישיבה מיום 2 .7.91עמ' 2). כמו כן מהימנת עלי עדותו של עו"ד חיון כי מלבד המנוח לא היה עימו בחדר בעת החתימה על הצוואה אף אחד. וכי אף אחד מלבד המנוח לא נטל חלק בעשיית הצוואה. נכון אמנם שבעת הדיון שקדם לעשיית הצוואה, נכחו בלשכתו של הנוטריון (עו"ד חיון) גם האחים משה ויעקב, כאשר הנהנה מן הצוואה הוא משה. כפי שעולה מהצוואה, יעקב איננו נהנה ממנה הוא רק מנהל העזבון. הקביעה בסעיף 35לחוק הירושה המבטלת הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, צריכה להתפרש באופן דווקני ולא על דרך ההרחבה (ע.א. 707/76צארום נ. גורן פ"ד ל"ב (3) עמ' 548, 552). המחוקק יצא בסעיף 35מעין הנחה חלוטה, כי מי שלוח חלק בעריכת הצוואה, משפיע שלא כדין על המצווה. תוצאה זו קשה היא שכן היא שוללת כל שיקול דעת ליתן תוקף לצוואה, מקום שהנסיבות מעידות על כך, כי אף שהנהנה נטל חלק בעריכת הצוואה, הוא לא השפיע שלא כדין על המצווה. מכאן הגישה כי יש לפרש הוראה זו (סעיף 35לחוק הירושה) על דרך הצימצום (ע.א. 851/79+ 160/80בנדל נ. בנדל פ"ד ל"ה (3) עמ' 101, 109). הביטוי שבסעיף 35לחוק הירושה: "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" (של צוואה) הוא ביטוי גמיש אשר מתמלא תוכן על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. מטבעו, אין הוא סובל מסמרות קבועים. על כן, למשל, אם המצווה ניפגש עם עו"ד ומוסר לו הוראותיו, ניתן לרוב לגרוס כי הפעלתנות של הנהנה אצל המצווה אין בה משום נטילת חלק בעריכת הצוואה, שכן שיקול דעתו העצמאי של עוה"ד והקשר הישיר, שנוצר בינו לבין המצווה, יש בהם כדי לנתק את הקשר בין ארועי העבר לבין פעולתו של עוה"ד, ויש בהם כדי ליצור התחלה חדשה בכל הנוגע לעריכת הצוואה. (ע.א. 433/77הררי נ. הררי פ"ד ל"ד (1) עמ' 776, 780וכן בנדל (שם) עמ' 109). בענין בנדל הנ"ל, יצר הנהנה בצוואה בשם המצווה קשר בשם המצווה עם עוה"ד ומסר לו את פרטי רצונו של המנוח, שעל פיהם ערך עוה"ד את טיוטת הצוואה. בכל זאת, ומכיוון שבשלב האחרון של עשיית הצוואה קרי: החתימה על הצוואה, לא נכח הנהנה, לא ביטל בית המשפט את הוראת הצוואה שזיכתה את הנהנה (שם בעמ' 108). משה הנהנה לא נטל חלק בעריכת הצוואה ואפילו יעקב שאיננו נהנה על פי הצוואה, לא חרג מעבר למתן אינפורמציה לנוטריון לצורך עשיית הצוואה ולא נכח בעת החתימה על הצוואה. לפיכך, אני דוחה את הטענה שהצוואה בטלה מחמת שהנהנה או הנהנים ממנה נטלו חלק בעריכתה. .4הטענה המרכזית של המתנגד היא כאמור כי המנוח עשה את הצוואה, כביכול, תחת השפעה בלתי הוגנת. יאמר מיד כי חובת ההוכחה לגבי טענה זו היא על הטוען אותה (ע.א. 588/82 ראובני נ. ינאי ואח' פ"ד ל"ט (2) עמ' 721, 722) במיוחד אמורים הדברים, כאשר כבנדוננו, אין כל פגם פורמלי בצוואה (שם). יודגש כי אין החוק פוסל צוואה מחמת השפעה גרידא. אלא דווקא צוואה שנעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת. עוד יאמר שלמעשה לא היה שום פרוט בתצהירו של המתנגד במה וכיצד התבטאה ההשפעה הבלתי הוגנת של הנהנים או מי מהם או מטעמם על המנוח. עוד יצויין שלא הובאה בפני שום ראיה פוזיטיבית המראה שהופעלה איזושהי השפעה בלתי הוגנת או אפילו השפעה כלשהי על המנוח לעשות את הצוואה לטובת משה. אדרבא, אם המתנגד סילביה דדון העידה שהיחסים בין משה למנוח היו מאד נחמדים והם גרו ביחד (ישיבה מיום 29.12.91עמ' 21). המתנגד יוצא מנקודת הנחה שבהתחשב בכך שהוא בנו של המנוח, ושלטענתו היחסים ביניהם היו תקינים, הרי לא יתכן שהמנוח ינדה אותו מעזבונו של המנוח. הנחה כזו, עם כל הכבוד, אינני מספיקה כדי לשכנע את בית המשפט שהיתה השפעה בלתי הוגנת על המנוח לעשות צוואה השוללת מהמתנגד הנאה מן העזבון. יתרה מכך, הרי אין חולק על כך שהמתנגד נולד מחוץ לנישואין למנוח וכי הם כמעט לא גרו ביחד ושהקשר ביניהם היה רופף. אני מאמין לגירסה שלמנוח היתה תרעומת על המתנגד כשביחד עם זאת, המנוח גם עזר ותמך במתנגד. בנסיבות אשר כאלה, קשה להסיק מהיחסים שבין המנוח והמתנגד אם אפשרי או בלתי אפשרי שהמנוח יעשה צוואה המנשלת את המתנגד מהעזבון ללא השפעה בלתי הוגנת. לא נראה לי שהמתנגד הצליח להרים את עול ההוכחה המוטל עליו להראות שהופעלה השפעה בלתי הוגנת על המנוח לעשיית הצוואה. הנה כי כן נדחו כל הטענות שפורטו בהתנגדות לצוואה ולפיכך יש לקיימה. אשר על כן, דוחה אני את ההתנגדות לצוואה. השופט הרשם המכובד של בית משפט זה ינפיק צו קיום צוואת המנוח מיום 10.3.88(ת/1) נשוא הבקשה בתיק ע.ז. .1641/89המתנגד ישא בהוצאות הבקשה ובשכר טירחת עו"ד של המבקשת בסך של 800ש"ח בצרוף מע"מ כחוק. צוואהירושההתנגדות לצוואהנוטריונים