זיוף לוחית זיהוי של רכב

תפ (י-ם) 3894/01 זיוף לוחית זיהוי של רכב כתב האישום והודאת הנאשם 1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו הואשם, כי בתאריכים שאינם ידועים למאשימה, בין השנים 1996 ל- 24.04.01, זייף הנאשם או טשטש סימני זיהוי של רכב, בכך שהחליף את לוחית הרישוי של משאית אחת שהיתה בבעלותו בלוחית הרישוי של משאיתו השניה. הנאשם הואשם בשינוי זהות של רכב, עבירה לפי סעיף 413 ט' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").   2. ביום 30.04.02 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, ונקבע, ללא הרשעה, כי ביצע את העבירה בה הואשם.   3. לבקשת באת כוחו המלומדת של הנאשם הגיש שירות המבחן תסקיר בענינו של הנאשם.    תסקיר שרות המבחן, טענות הצדדים והנאשם 4. מתסקיר שרות המבחן ומדברי ב"כ הנאשם עולה, כי הנאשם, כבן 51, נשוי ואב לשלושה בגירים, עובד כקבלן איטום עצמאי, בעל אינטליגנציה גבוהה מהממוצע, המנהל אורח חיים נורמטיבי, איש עבודה חרוץ המחוייב לרווחת משפחתו. סיים 12 שנות לימוד בהצטיינות בבית הספר "בויאר". שירת בסיירת "שקד", ולאחר שיחרורו עבד כמאבטח בשגרירות ישראל במדינה באפריקה. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים שב ארצה והתנדב ללחימה עם חבריו. הנאשם הקים חברה בתחום האיטום אשר הלכה ושיגשגה ואשר העסיקה עשרות עובדים, עד כי בשנת 1996 נקלעה לקשיים כלכליים ולחובות רבים. הנאשם סירב כי החברה תוכרז כחדלת פרעון והתחייב להחזיר את החובות על מנת לשמור על שמו כאיש אמין ואחראי. הנאשם נטל על עצמו אחריות לביצוע העבירה והסביר ביצועה בסכסוך כספי שנתגלע בין עירית ירושלים לחברתו, כאשר כל צד טען כי הצד השני חב לו כספים, והנאשם, מתוך רצון לדחות האפשרות להטלת עיקול על המשאית היחידה שעבדה באותה עת ואשר טרם היתה מעוקלת על ידי נושים אחרים, החליף את מספר הרישוי, כאשר לבסוף הגיע להסדר, לדבריו למורת רוחו, כי ישלם 11,000 ₪ לעירית ירושלים.   5. שירות המבחן המליץ להימנע מלהרשיע את הנאשם שזו עבירתו הראשונה, וזאת על מנת למנוע פגיעה אפשרית בתעסוקתו, שכן הנאשם מסר כי חלק מהפרוייקטים אותם ביצע הינם עבור גורמי בטחון ולהם נדרשת תעודת יושר. שירות המבחן המליץ על עונש מוחשי ומחנך של של"צ בהיקף של 300 שעות.   6. ב"כ הנאשם ביקשה כי בית המשפט יאמץ את המלצת שירות המבחן, והנאשם אף הגיש לבית המשפט אישורים על שרותו הצבאי בסיירת "שקד" ואף הציג תעודה על התנדבותו בשנה האחרונה לשרות מילואים התנדבותי ב"קו התפר", וכן מכתב המלצה חם מאת אל"מ בצלאל טרייבר. כן הגיש מסמכים המאשרים ביצוע עבודות איטום של חברתו - נתי המרכז לאיטום ובידוד בע"מ - למשרד הבטחון ולעיריית ירושלים - וכן אסופת מסמכים הכוללים אישורים כי החברה מוכרת כקבלן לביצוע עבודות עבור משרדי ממשלה, מערכת הבטחון וכן המלצות לאחר ביצוע עבודות עבור עירית ירושלים ומשכן נשיאי ישראל. ב"כ הנאשם הוסיפה וטענה, כי הרשעתו של הנאשם תפגע בו קשות ובפרנסתו ועל כן ביקשה לאמץ המלצת שירות המבחן לאי-הרשעתו.   7. ב"כ המאשימה טען לעומת זאת, כי העבירה בה הואשם הנאשם גובלת במירמה וביקש להרשיע את הנאשם ולגזור עליו עונש של מאסר בעבודות שירות ולחלופין של"צ כמומלץ על ידי שירות המבחן.   הרשעה או אי הרשעה 8. האפשרות שלא להרשיע נאשם קיימת לפי סעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969 שזה לשונו:   "הואשם אדם בעבירה וראה בית המשפט שהאישום הוכח, אלא שבהתחשב בנסיבות הענין, ובכללן אופיו של האדם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה שבה נעברה העבירה, ראוי, לפי דעתו, לשחרר את העבריין על מנת להעמידו במבחן, רשאי בית המשפט לעשות אחת מאלה: (1) להרשיעו וליתן צו מבחן. (2)ליתן צו מבחן בלי להרשיעו אם אין על הנאשם עונש מאסר על תנאי שבית המשפט רשאי לצוות על בצועו עקב הרשעתו בעבירה שהואשם עליה".   9. לפי סעיף 71א'(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, רשאי בית המשפט ליתן צו שירות לתועלת הציבור גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו.   10. הלכה פסוקה היא, כי משהגיע בית המשפט למסקנה כי בוצעה עבירה, ירשיע את הנאשם. עם זאת, נמצאנו למדים כי יכול ויהיו מקרים בהם יימנע בית המשפט מלהרשיע נאשם. כב' השופט י. קדמי בספרו ("על סדר הדין בפלילים" , מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ח - 1998, חלק שני, עמ' 940) סבור כי:   "בית המשפט לא יעשה שימוש בסמכות מיוחדת ויוצאת דופן של 'המנעות מההרשעה' אלא, במקרים נדירים כאשר אופי המעשה נושא ההרשעה, ונסיבות אישיות נדירות של הנאשם מצדיקות זאת".   בר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל (תקדין-עליון 85(3), עמ' 737) נאמר מפי כב' הנשיא שמגר (כתארו אז) כי:   "לא ניתן לקבוע דפוסים נוקשים ומוגדרים מראש אימתי ישתמש בית המשפט בסמכותו להטיל מבחן ללא הרשעה. כל שהמחוקק יכול היה לקבוע לענין זה הוא מניינם של הנתונים העיקריים אשר אותם רשאי בית המשפט להביא בחשבון והם נסיבות הענין, ובכללם אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאיו בביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה אחרת. תנאי נוסף הוא עונשי-טכני והוא, כי אין על הנאשם אותה שעה עונש מאסר על תנאי שבית המשפט רשאי לצוות על הפעלתו".   ובהמשך שם נאמר כי:   "...רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה. ההמנעות מן ההרשעה הופכת כמובן, באופן תיאורטי לקשה יותר, ככל שהעבירה חמורה יותר ובתי המשפט אינם נוהגים לראות בחרטה בלבד עילה ליצירתה של הבחנה בין פלוני לפלוני שעבר אותה עבירה בנסיבות דומות...".   בע"פ 2513/96, 3467 מדינת ישראל נ' שמש ואח' , פ"ד נ (3) 682, קיבל בית המשפט העליון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שלא להרשיע את המערער ,הסתפק במבחן בלבד וקבע כי:   "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם יורשע בעבירות שיוחסו לו, זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק בהעמדת הנאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן".   11. כב' המשנה לנשיא, השופט שלמה לוין, בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, תק-על 97(3) 214), מנה תשעה גורמים שהועלו על ידי נציגת שרות המבחן, ואשר היו מקובלים עליו ומבלי שיהיו ממצים, כחלק משיקוליו של בית המשפט שלא להרשיע נאשם, ואלו הם: א. האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם? ב. מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה? ג. מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד. מידת הפגיעה של העבירה באחרים; ה. הסבירות שהנאשם יעשה עבירות נוספות; ו. האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית? ז. יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה? האם הוא מתחרט עליה? ח. משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; ט. השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם. לכך הוסף שם, כי קיימים גם שיקולים שבאינטרס הציבור ששמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה (גורם שגם שירות המבחן אינו מתעלם ממנו) ועל האפקט הציבורי של ההרשעה.   12. השורה התחתונה הינה, כי הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט בבחנו את נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שהובאו לפניו, הגורמים שנזכרו על ידי כב' המשנה לנשיא בע"פ 2083/96 הנ"ל, האינטרס הציבורי והיחס בין חומרת העבירה לנזק הצפוי לנאשם מהרשעה, ואף זו אינה רשימה סגורה וממצה. מן הכלל אל הפרט   13. העבירה אותה ביצע הנאשם הינה עבירה חמורה והנסיבות אותן פירט הנאשם שהביאוהו לביצוע העבירה אין בהן להצדיק ביצועה, ולפיכך, דרך כלל, ירשיע בית המשפט אדם שהודה בביצועה. יחד עם זאת, סבורני, כי בנסיבותיו האישיות והמיוחדות של הנאשם, כפי שפורטו בדברי באת כוחו המלומדת והמופיעות עלי פרוטוקול בית המשפט ובתסקיר שרות המבחן ואשר תמציתם הובאו לעיל, יש בהם כדי להצדיק להחרגה מן הכלל, ונבחן זאת לאור הכללים שהובאו לעיל. המדובר בעבירה ראשונה ויחידה של הנאשם; אין פגיעה בגופו או ברכושו של אחר; דומה כי חרטתו של הנאשם כפי שהביעה בבית המשפט כנה היא וסביר כי לא ישוב לבצע עבירה כגון דא, או עבירות נוספות, בהיותו אדם נורמטיבי באופיו; המדובר בהתנהגות שאינה כרונית; הוא נוטל אחריות לביצועה ומתחרט עליה; ועיקר העיקרים, התרשמתי, כי הרשעתו של הנאשם במקרה דנן תפגע קשות בדימויו העצמי לאור ההסטוריה הצבאית וההתנדבותית של הנאשם ותשפיע קשות על עבודתו ופרנסתו של הנאשם, מעל ומעבר ליחס כלשהו בין חומרת העבירה והכלל בדבר הרשעה לבין אי- הרשעתו. סבורני גם, כי ההליך המשפטי השפיע קשות על הנאשם. לשיטה אחרונה, אני מחליט שלא להרשיע את הנאשם, אלא להותיר את הקביעה כי ביצע את העבירה שיוחסה לו.    העונש   14. מכיוון שהנאשם לא הורשע, אין מקום לדון בבקשתו של ב"כ המאשימה לשולחו למאסר אף לא בדרך של עבודות שירות. הנני מאמץ את המלצת שרות המבחן בדבר עונשו של הנאשם, שאומץ כעונש חלופי אף בטענת ב"כ המאשימה ובו תמכה גם באת-כוחו של הנאשם, וקובע, כי הנאשם יבצע שרות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות במסגרת המחלקה לשירותי רווחה של המועצה גבעת זאב בעבודות תחזוקה וכמוקדן בתחנת כיבוי אש, כאשר הפיקוח ייעשה על ידי שרות המבחן.   תחילת ביצוע השל"צ על פי תאום עם שרות המבחן.   מובהרים בזאת לנאשם מטרת ביצוע השל"צ וחובתו למלא אחר הצו במלואו, שאם לא יעשה כן, יוכל בית המשפט לשוב ולדון בעניינו של הנאשם, להרשיעו ולהשית עליו כל עונש אחר.   במידה ויהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, יבצע זאת שרות המבחן וידווח על כך בכתב לבית המשפט.   המזכירות תשלח פסק הדין לשרות המבחן. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 ימים מהיום. זיוףרכב