קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיכוי מס הכנסה באילת: הערעור מופנה כנגד החלטתו של המשיב, פקיד השומה בבאר שבע, לדחות את בקשתו של המערער, ד"ר עמוס רן, רופא פסיכיאטר במקצועו, ליתן לו זיכוי ממס הכנסה ליחיד בהתאם להוראות חוק אזר סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממיסים), התשמ"א-1985 (להלן - חוק הסחר החופשי). בהשגה על החיוב במס שהגיש המערער ובערעור על ההשגה שהוגש לבית המשפט הוא הצהיר כי הוא זכאי לפטור הקבוע בחוק בשל היותו "תושב אילת" כמשמעותו בחוק, כי הוא שוהה באילת במהלך כל השבוע, פרט לימי חמישי בערב, כי הוא משמש במרבית סופי השבוע "ככונן בבית החולים בו הוא מועסק באילת", כי הוא אכן מקבל חולים בירושלים במשך יום בשבוע, אולם המדובר בחולים ותיקים, וכי אין הוא מקבל שם חולים חדשים. מאז שנת 1989, עת עברה אשתו לירושלים ועד תחילת שנת 1993, כך טען, חיים הוא ואשתו לסירוגין "בפירוד מוחלט או בחיים משותפים בסופי שבוע בירושלים או באילת". בהשגה טען כי הוא ואשתו חיים בפירוד מוחלט מאז עזיבתה את העיר אילת ואף הגדיל לעשות וטען שהוא מקיים יחסים "של קשר אישי קבוע באילת, בידיעת בני משפחתו". בפגישותיו עם המפקחים מטעם המשיב, הוא הוסיף וטען שהוא מצפה ללידת הילד המשותף לו ולידועה בציבור עמה הוא מתגורר באיל. הלידה הייתה צפויה להתחרש בחודש יולי 1995, אולם עד כה טרם התרחשה. גם בפרטים האחרים שנטענו על ידי המערער נפלו אי דיוקים. מן העדויות שבאו במשפט עולה כי המערער ואשתו נשואים מזה 25 שנים. בכל שנות המס נשוא הערעור ועד עצם היום הזה, מתגוררים אשתו וילדיו של המערער בירושלים. עד שנת 1990, התגוררו בדירה שהחזיקו בדמי מפתח; בשנת 1990 רכשו המערער ואשתו דירת מגורים בירושלים, ודירה זו נמצאת בבעלותם גם היום. אשתו של המערער עובדת במשרה מלאה בבית החולים "הדסה" בירושלים וילדיו מתחנכים בירושלים. המערער מקבל חולים במרפאה שהוא מחזיק בירושלים באופן קבוע בימים א' ו- ה' ולעתים גם בימי ו'. מן הרישומים ביומן הרופא שהוא מנהל, עולה כי הוא קיבל לטיפול בירושלים גם חולים חדשים, וכי הוא אינו מסתפק בחולים הותיקים, כטענתו. חשבונות הבנק שלו מתנהלים בירושלים, הוא מסר כתובת בירושלים לצרכי מס ובענייני העסק, ואף בתלושי השכר שהוא מקבל בבית החולים בוא הוא מועסק בעיר אילת, מופיעה כתובת מגוריו בעיר ירושלים. הטענה כי הוא שוהה בירושלים רק בסופי שבוע נכונה כשלעצמה אלא שסו השבוע משתרע לגביו על פני ימים מרובים יותר מאשר יתר ימי השבוע, בהם הוא שוהה באילת. המערער שוהה בירושלים בימי חמישי, שישי, שבת וראשון ואילו באילת הוא שוהה בימים שני, שלי שי ורביעי. בעוד שבירושלים הוא מתגורר יחד עם אשתו ויחד עם ילדיו בדירה הרשומה גם בשמו שלו, הרי שבאילת הוא מתגורר בדירה שכורה. כאמור, ההשקפה שהביע המערער כי מערכת יחסיו עם אשתו מאופיינת בפירוד "מוחלט או חלקי" אינה מתיישבת עם המציאות, עם המגורים המשותפים עם חשבון הבנק המשותף שלתוכו מכניסה גם אשתו את משכורתה ועם העובדה שבינתיים נולד לו ולאשתו ילד נוסף. בחקירה הנגדית מאשר המערער כי טענתו בפני פקיד השומה כי יש לו ידועה בציבור בעיר אילת לא באה אלא משום שחשב ש"זה יסייע לו לפקיד השומה אם אני אספר דברים כאלה". והוא מוסיף: "ואני מצטער שנכנסתי לזה בכלל". די בעובדה שהמערער לא הציג בפני פקיד השומה, ואף לא בכתב הערעור, ולא בבית המשפט, גרסה בת סמך, כדי לדחות את הערעור. נטל השכנוע להוכיח את קיומם של התנאים המזכים יחיד ממס הכנסה, בהתאם להוראות חוק הסחר החופשי מוטל על התובע את הזיכוי הוא במקרה זה המערער. בנטל זה לא עמד. גם לפי הגרסה שהמערער טען לה אין ממש בערעור. אפילו היה מתברר כי הוא מנהל "חיים כפולים" באילת ובירושלים, הרי בנסיבות המקרה לא היה מקום לומר כי מקום מגוריו הקבוע הוא באילת. העובדה שעיקר הכנסותיו מופקות באזור אילת אין בה די. מי ששהותו באילת לא באה אלא לשם הפקת אותן הכנסות והוא מקפיד על מקום מגורים קבוע מחוץ לאזור אילת ורואה את מרכז חייו ומרכז חיי משפחתו מחוץ לאזור אילת, אינו מקיים את לשון החוק ואינו מגשים את התכלית העומדת מאחורי החוק, כי שהיא באה לידי ביטוי, בין השאר, בדברי ההסבר שנלוו להצעת החוק (ה"ח 1747, התשמ"א 261). העובדה שאילוצים כלכליים הכרוכים בעבודתו הביאו את המערער לשהות במקצת ימות השבוע בעיר אילת, אין בה די (השוו עמ"ה 46/93+ 14 כמיל סאדר נ' פקיד השומה חיפה´מיסים ח/5, אוקטובר 1994, ה- 14). אלא שכאמור בכל אלה אין צורך כאן משלא הובאה גירסת בת סמך מפי המערער. סוף דבר, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב בסכום כולל של 2,000 ש"ח. זיכוי מסמיסיםמס הכנסה