זכויות יוצרים על כתבה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות יוצרים על כתבה: המבקשת, חברת גלובס פבלישר עיתונות (1983) בע"מ עותרת למתן צו תביעה נגד המשיבה, חברת "יפעת" - המרכז לקטעי עיתונות, רדיו וטלוויזיה בע"מ שתחדול מהפרת זכויות היוצרים שטוענת לה המבקשת ותפסיק את ההוצאה לאור, ההפצה והשיווק של הלקט מתוך העיתון "גלובס" שהיא מלקטת מעיתונה של המבקשת, ומפרסמת בקובץ קטעי עיתונות, רדיו וטלוויזיה בשם "חוק ומשפט" שהמשיבה מוציאה לאור. עו"ד ויסגלס, ב"כ המשיבה, העלה בפתח הדיון טענה טרומית והיא: לקטעים שלגביהם טוענת המבקשת לזכות יוצרים יש מחברים, ששמותיהם מופיעים על פני הקטעים. לפי הדין, כך הוא טוען, הבעלים ראשון של הזכות הוא המחבר. בהעדר טענה שיש יחסי עובד ומעביד בין המבקשת למחברים, או טענה של רכישת זכויות אחרת בהסכם - שמורה הזכות למחברים ולא למבקשת. על-כן אין עילה לבקשה. המבקשת דוחה טענה זו וטוענת שזכותו של המחבר למנוע את פרסומה שלא כחוק מהעיתון, אך במסגרת העיתון - זכות היוצרים שמורה למבקשת. כדי להבין את טענות ב"כ הצדדים, נפנה להוראות החוק הנוגעות לעניין, והן מצויות בסעיף 5(1) לחוק זכות יוצרים, 1911, שזה לשונו: "5. (1) בכפוף להוראות חוק זה, יהא מחברה של יצירה הבעל הראשון של זכות היוצרים בה: בתנאי - (א) שאם היה זה פיתוח, צילום או תמונה והקלישאה או העתקה מקורית אחרת הוזמנו ע"י אדם אחר והוכנו תמורת דבר-ערך בהתאם לאותה הזמנה, הרי אם אין כל הסכם הקובע את ההיפך, יהא האיש שהזמין את הגלופה או את ההעתקה המקורית האחרת הבעל הראשון של זכות-היוצרים; וכן (ב) אם היה המחבר עובד אצל אדם אחר עפ"י חוזה שירות או שוליאות והיצירה נעשתה תוך כדי עבודתו אצל אותו אדם הרי, באין הסכם הקובע את ההפך, יהא האדם שהעביד את המחבר - הבעל הראשון של זכות היוצרים, אלא שאם היתה היצירה מאמר או איזה חיבור אחר בעיתון, במגזין או בכתב-עת הרי, באין הסכם הקובע את ההיפך, תיחשב היצירה כאילו שמורה למחבר הזכות למנוע את פרסום היצירה שלה כחלק מעתון, ממגזין או מכתב-עת כיו"ב. ההנחה היסודית היא שהמחבר הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים. לכך יש כמה תנאים המפורטים בסעיף קטן (1). הראשון - אינו לענייננו. השני, שנמצא בסעיף קטן (ב), קובע כי אם קיימים יחסי עובד ומעביד בין המחבר לבין אדם אחר והיצירה נעשתה תוך כדי עבודתו אצל אותו אדם, הרי המעביד הוא בעל זכות היוצרים, אלא אם כן הוסכם ביניהם אחרת. לכך יש הסתייגות בסיפא הקובעת דין שונה למאמר או לאיזה חיבור אחר בעיתון, מגזין או בכתב עת כיו"ב. לגבי אלה יש זכות למחבר למנוע את פרסום היצירה שלא כחלק מעיתון, מגזין או כתב עת כיו"ב, אא"כ יש הסכם הקובע את ההפך. ראוי לבחון את נוסחות של קטע זה בסעיף 5 בנוסחו האנגלי (הוא מובא בקופינגר, מהדורה 12 עמ' 759): “But where the work is an article of other contribution to a newspaper, magazine, or similar periodical, there shall, in the absence of any agreement to the contrary, be deemed to be reserved to the author a right to restrain the publication of the work, otherwise than as part of a newspaper, magazine, or similar periodical”. לדעתי אין ספק שכל הפסקה (ב) הנ"ל מתייחסת למקרה בו המחבר הוא ביחסי עובד ומעביד עם אדם אחר והיצירה חוברה במסגרת יחסי עבודה אלו. גם הסיפא המתייחסת למאמר בעיתון שייכת לאותם יחסי עבודה. וכוונתה לשמור למחבר את הזכות לפרסם את יצירתו בספר או בדרך אחרת ("שלא כחלק מעיתון וכו'"). מכיוון שאין טענה שבענייננו היו יחסי עובד ומעביד בין מחברי המאמרים לבין המבקשת, ממילא התנאי שבסעיף 5(1)(ב), ברישא או בסיפא, אינו לענייננו. אי לזאת חלה ההנחה היסודית - שהמחבר הוא בעל היצירה (ראה בעניין זה קופינגר, שם, עמ' 131 קטעים 344, 345). הדרך היחידה שיכולה להקים זכות למבקשת היא הענקת זכות היוצרים על ידי המחבר למבקשת בהסכם שנעשה ביניהם או ברישיון (שיכול להיות אף מכללא). מאחר שלא נטען שיש הסכם כזה בין המחברים למבקשת - הזכות שמורה למחברים. עו"ד תל צור ביקש שלא למחוק את התובענה ולאפשר תיקונה. איני רואה כיצד ניתן לתקן תביעה זו בהעדר טענה על הסכמה מפורשת או מכללא עם המחברים בנושא זה. טענתו של עו"ד ויסגלס מתקבלת, איפוא, והתובענה נמחקה מחוסר עילה. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך כולל של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית מהיום. זכויות יוצרים (הפרת)