חיוב אישי על חוב של תאגיד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיוב אישי על חוב של תאגיד: רקע עובדתי 1. ביום 17.4.97 נפתחו הליכי הוצאה לפועל (תיק מספר 03-16778-97-6) נגד המבקש, עקב בקשה לביצוע שיק שהגיש המשיב לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן - חוק ההוצאה לפועל). הבקשה היא לפירעון שיקים שעליהם מופיעה חתימת המבקש ואין מוטבעת בהם חותמת החברה אותה הוא מנהל. 2. ביום 22.5.97 הגיש המבקש בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים בקשה בטענת "פרעתי" ובה טען כי מדובר בחוב של תאגיד שהוא מנהלו, ואין לחייבו באופן אישי בפירעון התחייבויות החברה. בנוסף על כן, ציין המבקש כי הוא פרע חלק מן החוב. 3. ביום 29.7.97 הגיש המבקש, בבית משפט השלום בירושלים, בקשה דחופה לעיכוב הליכים, מחמת שהחלו הליכי עיקול בדירת אימו. השופט לחוביצקי בבית משפט השלום ציווה על עיכוב כל הליכי העיקול נגד המבקש בדירת אימו, וביום 21.9.97 נתן פסק-דין המאשר את הצו האמור. 4. ראש ההוצאה לפועל דחה ביום 5.2.98, את הבקשה בטענת "פרעתי" שהגיש המבקש, בשל אי התייצבות המבקש או בא-כוחו לדיון. 5. המבקש לא אמר נואש, וביום 26.2.98 הגיש בקשה דחופה ל"סגירת התיק ולביטול הזמנתו לחקירת יכולת". בבקשה זו קובל המבקש על כי אין הוא חייב באופן אישי בהתחייבויות החברה ואין להרים את מסך ההתאגדות ולחייבו בגין חילול שיקים של התאגיד שהוא מנהלו. המבקש אף טען נגד סמכות ראש ההוצאה לפועל להרים את מסך התאגיד, כאמור. 6. ביום 9.3.98 דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשת המבקש לסגירת תיק ההוצאה לפועל, וכן דחה בקשה דומה מיום 24.3.98, שכותרתה "בקשה דחופה לעיון חוזר בגין חוסר סמכות וטענת פרעתי". לאור החלטות אלה, הגיש המבקש בקשתה לרשות לערער, שהחלטתי לדון בה, בהסכמת הצדדים, כבערעור בהתאם להוראת תקנה 120 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979. מסקנות 7. אני רואה לדחות את טענות המערער, ולהשאיר את החלטת ראש ההוצאה לפועל על כנה, מן הנימוקים שאפרט להלן. 8. הגנתו של המבקש מתבססת, למעשה, על טענה של טעות בזהות האישיות המשפטית שחבה בפירעון השיקים האמורים וטענה של חוסר סמכותו של ראש ההוצאה לפועל. כדי להביא טענות אלה לבירור, היה על המשיב לפנות בדרך שנקבעה בסעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, לאמור: "החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע הבקשה שתהא נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההתנגדות, ומשהוגשה ההתנגדות יעכב ראש ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את העניין לבית המשפט; לעניין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר-הדין האזרחי, התשכ"ג - 1963". הנה כי כן, היה על המבקש להגיש התנגדות לביצוע השיקים. אולם, המבקש בחר לטעון טענת "פרעתי", לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל. הדרך בה נקט המבקש אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין והיא מעמידה סתירה לטענה אחרת של המבקש. בו בזמן שהוא טוען "פרעתי", הוא מכחיש את עצם החבות. הכיצד יכול המבקש להכחיש את היותו החייב לפי השיקים ובאותה נשימה גם לטעון לפירעון החוב. אין זה מתקבל על הדעת שאדם שמתכחש לעצם חבותו בחוב, ילך ויפרע אותו חוב שלו הוא מתכחש. המבקש גם לא ראה לציין כי טענת פרעתי אין הוא טוען בשמו הוא, ולא ניתן ללמוד מבקשתו כי הטענה נטענת בשם התאגיד בלבד. 9. ועוד זאת: טענת "פרעתי" שבסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל מתייחסת ל"חייב הטוען שמילא אחר פסק-הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו". לשון אחרת, משניתן מעמד של פסק-דין לבקשה לביצוע שיקים שהגיש המשיב, יכול היה המבקש לפרוע השיקים ולטעון "פרעתי", היינו: "מילאתי אחר פסק הדין". לא כן המצב בענייננו. המבקש טוען כי פרע חלק מן החוב עוד לפני שנפתחו הליכי ההוצאה לפועל. טענה כאמור מקומה במסגרת התנגדות לביצוע הבקשה בהתאם לסעיף 81. לשון אחרת: המבקש טוען טענת "פרעתי" בכותרת בקשתו, אולם בגוף הבקשה לא ציין את העובדות המקימות עילה זו. 10. מכל הטעמים האמורים ומאחר שהמבקש עומד על טענת "פרעתי" אני רואה לדחות את הערעור. המבקש ישלם הוצאות ושכר טרחת עורך דינו של המשיב בסכום כולל של 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. חובאחריות אישית