קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכויות חכירה לדורות - פסק דין הצהרתי: 1. בפני תביעה שהוגשה על דרך המרצת-פתיחה למתן פס"ד הצהרתי לפיו זכויות החכירה לדורות לגבי דירה הרשומה כתת חלקה, 1 חלקה 85, בגוש 18146, הממוקמת ברח' החרמון 31, נהריה (להלן: "הדירה") שייכות למבקשת. 2. כמשיבים לבקשה ציינה המבקשת את יורשי אברהם דוד ממנו, לטענתה, בעלה לשעבר רכש את הדירה ב 4.2.1962, לפי הסכם הרכישה שצורף לתביעה, את סמוכה משה ועדינה הבעלים הרשומים של הדירה ואת מינהל מקרקעי ישראל ורושם המקרקעין. הזימון ליורשי אברהם דוד ולסמוכה נעשה בתחליף המצאה, היינו פרסום בעיתון ורק מר סמוכה משה (להלן: סמוכה") הגיש תצהיר התנגדות. 3. בתצהיר התומך את תביעתה טענה המבקשת כי בעלה לשעבר רכש את הדירה מאברהם דוד שרכשה מסמוכה ומאז רכישתה ב1962- כאמור, היא ובעלה לשעבר התגוררו בדירה עד שהתגרשו ב1978-. לפי ההסכם בינה לבין בעלה לשעבר, שקיבל תוקף של פסק דין, עברה הדירה עם הגרושין לבעלותה הבלעדית. 4. סמוכה טען בתצהיר ההתנגדות מיום 10.3.98, הדברים הבאים: א. הוא ואשתו רכשו את הדירה ב1956-, תמורת 8,000 לירות ובהיותו אז איש משטרה ועולה חדש קיבל את כל הסכום כמשכנתא. הוא התגורר בדירה עד 1959 שנה בה עבר לעבוד באיזור תל-אביב. ב1960- נכנס להליכי גרושין מאשתו. ב. את הדירה נשוא התביעה מעולם לא מכר. ג. המחיר הנקוב בחוזה הרכישה שצורף לתביעה, 4,000 ל"י, הוא מחיר מגוחך נוכח עובדה שב1956-, הוא שילם עבור הדירה 8,000 לירות ועוד בהנחה, ומכאן שמדובר בחוזה פיקטיבי. 5. אין בתצהיר הכחשה לכך שבמשך עשרות השנים מאז עבר לתל-אביב לא התענין בדירה ובמי שמחזיק בה, לא שילם את תשלומי המשכנתא והמיסים הרובצים עליה והסברו של סמוכה לכך (בס' 9 לתצהירו) הוא זה: "עקב הטרגדיה של פטירת בתי יפה ז"ל, הנסיבות האישיות, סכסוך הגרושין והעתקת מקום מגורי לאזור תל-אביב ועבודתי כשוטר וקצין במשטרת מחוז תל-אביב, גרמו לי כי לא טרחתי לבדוק את הדירה". 6. נוכח טעון זה, הגישה התובעת תצהיר נוסף וכן הגישה תצהירי עדים ומסמכים, מהם עולים הדברים הבאים: א. כאשר סמוכה עזב את הדירה לתל-אביב ב1959, הוא מכרה למשפחת בלן לפי ההסכם שצורף לתצהיר ונמצא בתיק שמתנהל במינהל מקרקעי ישראל אודות הדירה. ב. באותה עת כל העברת דירה בשכונת אוסישקין שם ממוקמת הדירה, היתה טעונה המלצת מועצת פועלי נהריה למינהל המסכימה לזהות הרוכש. המלצה זו אכן ניתנה לגבי בלן וצורפה אף היא לתצהיר. על יסוד זה נרשמה בתיק המינהל העברת הזכויות מסמוכה לבלן. ג. לבלן היו קשיים במימון התמורה ולכן הוא ויתר על הזכויות לטובת אברהם דוד ופני. מועצת פועלי נהריה הסכימה במכתבה למינהל ב29.8.60-, לכך שרוכשי הזכויות מסמוכה יהיו במקום בלן, אברהם דוד ופני, האישור לכך צורף לתצהיר. ד. מכאן, שמשפחת אברהם אכן היתה בעלת הזכויות בדירה כאשר מכרה אותה לגרושה של המבקשת. ה. המבקשת ובעלה שילמו בנוסף לתמורה הנקובה בחוזה הרכישה מאברהם דוד גם את המשכנתא שרבצה על הדירה עד לפדיונה כעולה מהנספח שצורף לתצהיר. 7. נוכח טעון זה שלא הופיע בתצהיר הראשון של המבקשת, איפשרתי גם לסמוכה להגיש תצהיר נוסף כדי שיסביר את פשר האמור בתצהירו הראשון כי מעולם לא מכר הדירה לאיש. בתצהירו השני מיום 9.9.98, מסביר סמוכה כי כאשר הצהיר בתצהיר הראשון כי מעולם לא מכר הדירה, התכוון לכך שלא מכרה לא לבעל המבקשת ולא למשפחת אברהם, ממנה הבעל התיימר לרכוש הדירה לפי חוזה הרכישה שצורף. אשר לבלן, הוא אכן חתם על חוזה עימו למכירת הדירה תמורת 13,000 לירות, אך לאחר שהם שילמו 1,800 לירות מתוך תמורה זו, נקלעו לקשיים כלכליים ולא שילמו את יתרת התמורה. בכך הפרו את החוזה הפרה יסודית והחוזה בוטל. סמוכה אינו כותב בתצהירו שהחזיר לבלן את מה שקיבל או חלק מהסכום וגם אינו מתמודד עם הטענה מדוע "4,000 לירות" הם תמורה מגוחכת ואילו 3,000 לירות הם תמורה סבירה... 8. בחקירה על תצהיריו אישר מר סמוכה כי במשך 36 השנים בהן לא גר בדירה, הוא לא שילם כל תשלום בקשר אליה, לא מיסי עיריה, לא דמי חכירה למינהל ולא את תשלומי המשכנתא אותם שילם רק עד ליום מכירת הדירה לבלן. כן אישר שהוא שכח מקיומה של הדירה נשוא התביעה ורק למקרא כתב התביעה נזכר בקיומה. 9. אינני מאמין "להסבר לא הסבר" של סמוכה ואני קובע כי הוא מכר את זכויותיו בדירה לבלן, כאשר בנוסף לסכום הנקוב בחוזה ביניהם כתמורה (3,000 ל"י), בלן קיבל על עצמו לשלם גם את יתרת המשכנתא. בלן שילם 1,800 ל"י ולאחר מכן מחמת קשיים כלכליים ויתר על הזכויות לפי חוזה הרכישה מסמוכה לטובת אברהם ששילם לבלן את כל שזה שילם והיה צריך עוד לשלם לסמוכה, וסמוכה אכן קיבל את יתרת התמורה לפי החוזה שלו עם בלן. החוזה עם בלן לא בוטל איפא, אלא זכויות בלן על פיו הועברו לאברהם ואברהם מכרם לבעל המבקשת שלפי הסכם הגירושין בינו לבין המבקשת ויתר עליהם לטובת המבקשת. 10. זהו ההסבר האמיתי לכך, שסמוכה "שכח" את הדירה ורק למקרא ההזמנה לדין שפורסמה ולמקרא כתב התביעה, החליט סמוכה לנסות ולהוציא כסף מהמבקשת תוך ניצול העובדה, שהזכויות בדירה עדיין רשומות על שמו. חבל מאוד, שמי שמציג עצמו כקצין לשעבר במשטרה, אינו בוחל במסירת גירסה שקרית כזו בתצהירים לביהמ"ש. 11 אשר על כן, אני מצהיר כי זכויות החכירה בדירה הנמצאת ברח' חרמון 31, נהריה הידועה כחלקה 85/1 בגוש 18146 שייכות למבקשת ויש לרושמן על שמה בכפוף לתשלום כל המיסים והתשלומים לכל הרשויות, לרבות מיהל מקרקעי ישראל והאוצר. 12. אני מחייב את סמוכה לשלם למבקשת 5,000 ש"ח + מע"מ כדין כשכ"ט עו"ד. חכירה לדורותחכירהפסק דין הצהרתי