קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חלוקת כספים שהתקבלו בהוצאה לפועל: .1המשיבים מס' 2- 12(להלן - " הזוכים") נקטו בהליכי הוצאה לפועל נגד המשיבים מס' 1(להלן - "החייבים") בשל חובות שכל אחד מהם נושה בחייבים. התיקים אוחדו בלשכת ההוצאה לפועל באשקלון לפי החלטה מיום .25.6.91גם המבקשים נקטו בהליכי הוצאה לפועל נגד החייבים, אך זאת אחרי שניתן צו האיחוד, ובתאריכים 12.4.92ו - 23.7.92צורפו תיקיהם לאיחוד התיקים. לא נקבעו תנאים לצירוף לפי סעיף 74יב(ב) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז - 1967(להלן - "החוק"). במסגרת איחוד התיקים נמכרה דירתם של החייבים. ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשם מ. יפרח), בהחלטתו מיום 23.7.92, הורה לחלק את הכספים שנתקבלו תמורתה שלא לפי היחס שבין סכום החוב שנושה כל אחד מן הזוכים והמבקשים לבין הסכום הכולל של החובות. במקום שיעור של % 45שהמבקש מס' 1היה זכאי לו לפי חלוקה יחסית פסק לו % 10בלבד ובמקום שיעור של כ-% 12שהמבקש מס' 2היה זכאי לו לפי חלוקה יחסית פסק לו % 6בלבד. ראש ההוצאה לפועל נימק את החלטתו בכך "שחלוקה פרופורציונלית - שוויונית, אינה חלוקה צודקת בנסיבות הענין, שכן לדוגמא תיק הוצל"פ (אשקלון) 2248/92צורף לבקשת האיחוד רק היום שעה שנושים אחרים ממתינים עת רבה לפרעון ולחלוקת הכספים". כן נימק זאת בכך שהמבקשים "הם בנקים וחזקה עליהם שללא בטוחות מתאימות לא היו מאפשרים למבקשים" (הכוונה לחייבים) "להגיע לחובות בסדר גודל כפי שהינם". המבקשים בקשו להרשות להם לערער על ההחלטה. שישה מן המשיבים השיבו על הבקשה כפי שנצטוו. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. .2לפי הוראות סעיף 76(א) לחוק יש לחלק את הכספים שנתקבלו עקב הליכי ההוצאה לפועל, אחרי ששולמו ההוצאות והאגרות, חלוקה יחסית. האם רשאי ראש הוצאה לפועל לסטות מכלל זה ולחלק כספים העומדים לחלוקה לזוכים שלא בחלוקה יחסית? האם חלה חובת החלוקה היחסית בכל שלב שבו מחולקים כספים לזוכים או שאינה חלה ובלבד שהחשבון הסופי בתיק יסתכם בחלוקה יחסית? ובהנחה שמותרת חלוקה שאינה יחסית - מה השיקולים שמותר לו להביא בחשבון? סעיף 76(א) זו לשונו: "הגישו זוכים אחדים בקשות להוצאה לפועל של פסק דין אחד או של פסקי דין אחדים נגד חייב אחד, ישמשו הכספים שנתקבלו עקב ההליכים לפי חוק זה בראשונה לתשלום ההוצאות והאגרות לפי סעיף 9שהוצאו בהליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים. בשניה לתשלום שאר ההוצאות והאגרות לפי סעיף 9בשיעור יחסי לסכום שכל אחד מהזוכים הוציא לכך, והנשאר - לתשלום החובות הפסוקים בשיעור יחסי לסכומיהם בהתאם לסעיף 75". כוונת הדברים היא חד משמעית ואי אפשר לדלות מהם כוונה אחרת או נוספת. גם אי אפשר לומר שאינם מתיישבים עם מטרותיו של החוק או עם רוחו. במסקנה זאת תומכת גם הוראת פיסקה (ב) של הסעיף המעניקה עדיפות לחוב פסוק הנובע ממזונות המגיעים מן החייב לבני משפחתו שפורטו שם וכן הוראת פיסקה (ג) המורה שאין בהוראות הסעיף "כדי לגרוע מזכות קדימה או מעדיפותו של זוכה או נושה על פי כל דין אחר". בכך בא המחוקק להשמיענו בפירוש שאין להעדיף זוכה או נושה אחד על פני רעהו זולת אותם בני משפחה או בעלי זכות קדימה או עדיפות שפורשו בדין אחר. חיזוק נוסף לכך מצוי בתקנה 33(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 המורה לחייב שלא לשלם כספים לזוכים שתיקיהם אוחדו ולא לגרום בדרך אחרת למימוש חוב שצו איחוד התיקים חל עליו אלא באמצעות הלשכה שבה מתבצע תיק האיחוד או על פי הוראות ראש ההוצאה לפועל. גם כאן ביטוי לאותו רעיון לפיו אין להעניק יתרון לזוכה אחד על פני רעהו. אכן, ניתן לתאר מצבים שיצדיקו, אולי, בשלב מן השלבים של גביית הכספים חלוקה שאינה יחסית. לדוגמא, במקום לחלק כל תשלום הנגבה באיחוד תיקים חלוקה יחסית בין כל הזוכים ייוחד כל תשלום בשלמותו לזוכה אחד או יותר אך לא לכולם; או, במקום לחלק את כספי התמורה של כל אחד מן הנכסים שמומשו בחלוקה יחסית בין כל הזוכים ייוחד כל אחד מן הנכסים לאחד מן הזוכים או יותר אך לא לכולם. יש מקום לסברה שראש ההוצאה לפועל יהיה רשאי לעשות כן ובלבד ששוכנע מראש שבתום הגביה של כל התשלומים, או בתום המימוש של כל הנכסים, יזכה כל אחד מן הזוכים בחלקו היחסי. אולם, שיטת החלוקה שתוארה מחייבת זהירות רבה, הואיל וקשה מאוד לצפות מה תהיה יכולת התשלום של החייב, שווים של נכסיו, תנודות של מדדים שונים וגורמים נוספים העלולים לשבש את החלוקה היחסית בחשבון הסופי. עם זאת יש מקום לדיעה שאפילו שוכנע ראש ההוצאה לפועל בכך יש בשיטת חלוקה כזאת כדי לפגוע בשוויון בין הזוכים. מגוון זה של שיקולים מורכבים מביא למסקנה שדרך זאת איננה רצויה, אפילו במקרים הנדירים שבהם תהיה מעשית. עינינו הרואות שמספר המקרים שבהם יהיה, אולי, ראש ההוצאה לפועל רשאי לסטות מן החלוקה היחסית, למעט אלה שפורשו בסעיף 76(ב) ו-(ג) לחוק, הוא זעום ביותר, אם יש כאלה בכלל. ממילא, אין משמעות לשאלה מה השיקולים שמותר לו להביא בחשבון. מכל מקום נראה לי ששיקוליו מותר להם שיהיו מינהליים ביצועיים בלבד, כדי לייעל את הגבייה או המימוש או כדי לחסוך בהוצאות. שיקולים של "עשיית צדק" בין הזוכים אין להם מקום כאן. .3העולה מן המקובץ שראש ההוצאה לפועל לא היה רשאי לסטות מן הכלל המחייב חלוקה יחסית, כפי שעשה. בוודאי שלא היה רשאי לעשות זאת על פי הטעמים שפירט בהחלטתו. יתר על כן, מסופקני אם שיטת החלוקה שבה נקט היא צודקת יותר מחלוקה יחסית. כן מסופקני אם אם ההפנייה המרומזת שהפנה ראש ההוצאה לפועל את המבקשים לדרך של מימוש בטוחות אחרות שבידיהם - שלא הוכח שיש כאלה והן בגדר הנחה בלבד - היא צודקת יותר. מדוע על המבקשים לנקוט, לדוגמא, בהליכים נגד ערבים שערבו לחייבים העיקריים ולגבות מהם יותר על מנת להגדיל את חלקיהם של זוכים אחרים שיקבלו, לפי חלוקה יחסית, פחות?! .4לפיכך אני מבטל את החלטתו של ראש ההוצאה לפועל ומחזיר את הדיון אליו על מנת שיחלק את הכספים לפי הוראות סעיף 76(א) לחוק. בנסיבות הענין לא יפסקו הוצאות.חלוקת כספיםהוצאה לפועל