קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חניה צמודה מדי ללא אפשרות לצאת - תביעת פיצויים: 1. תביעה ותביעה נגדית, אשר ראשיתן במחלוקת בין נהגים אודות חנית מכוניותיהם; ומעשה שהיה כך היה: התובע בת"ק 96/4098 [להלן לשם הנוחות: דהאן], פנסיונר בגיל כ68- שנה (כפי שהקפיד הוא עצמו להדגיש) החנה את מכוניתו ברח' פארן שבשכונת רמת אשכול סמוך לתחנת הדלק שבמקום. היה זה בבוקר ה96-/10/01, יום ו' בשבוע. הוא ביקר בסניף קופת חולים שבקרבת מקום. מהמרפאה נשלח, לדבריו, לטיפול רפואי דחוף וכשניגש לרכבו מצא שרכב מסחרי מסוג "טרנספורטר" חונה מאחרי ובצמוד לרכבו באופן שהפגושים "דבוקים" זה לזה - ובלשונו (בכתב תביעתו) "הפגוש הקדמי של רכב הנתבע "מולבש" מתחת לפגוש האחורי של רכב התובע". דהאן נמנע מלהזיז את רכבו מהמקום מחשש פן "ייקרעו" הפגושים ממקומם בעת הזזת המכונית - ולפיכך המתין עד בוא בעל הטרנספורטר, הוא הנתבע, (התובע בת"ק 96/4149 - להלן לשם הנוחות: לוי), כשלוש וחצי שעות (!) כאשר כל אותה עת סבל כאבים עזים; כמובן שלא הגיע לבדיקה הדחופה אליה הופנה כאמור. 2. משהגיע לוי לאחר כמה שעות - ודהאן ביקש ממנו לסייע בהפרדת המכוניות, פרצו לוי ואשתו - כך טענת דהאן - בקללות וצעקות כלפיו ואף סרבו לתת לו את פרטיהם. רק בהתערבות קצין משטרה שהזדמן למקום (ואף זומן להעיד בפני) הצליח דהאן לקבל את הפרטים. לטענתו נגרם נזק לפגוש אחורי של מכוניתו - מלבד "נזק ההמתנה" הממושכת ומורטת העצבים. בשל אלו תובע הוא פיצויים: 468.- ש"ח הוצאות תיקון הרכב, ועוד 5,000.- ש"ח בשל עגמת הנפש הרבה הסבל והנזק הנפשי שנגרמו לו בפרשה זו. 3. בכתב הגנתו אין לוי מכחיש כי החנה מכוניתו מאחורי ובסמוך למכונית דהאן, אך שולל מגע בין הפגושים ושולל בתוקף את הצורך שהיה לדהאן להמתין עת כה רכבה לבואו. לוי מוסיף וטוען כי היה זה דווקא דהאן אשר לא מסר לו פרטים נכונים וניסה להטעותו. ועוד טוען הוא כי בעת המתנתו כילה דהאן זעמו במכוניתו של לוי, הוציא את האויר מאחד מגלגליו ושבר את המראה הצדדית (ימנית). בשל כך הגיש הוא תביעה כנגד דהאן (ת"ק 96/4140) לתשלום 1,000.- ש"ח פיצוי נזקיו. 4. הדיון בשתי התביעות התקיים בצוותא חדא. התקיימו 2 ישיבות ונשמעו 2 עדים שהוזמנו ע"י הצדדים (לבד מעדות בעלי הדין עצמם). 5. אין ספק בעיני כי "שורש הרע" - המעשה שהתגלגל והביא למחלוקת קשה זו - היתה חניה בלתי נכונה, לא חוקית וחסרת כל התחשבות מצד לוי, אשר "הדביק" את מכוניתו למכונית דהאן החונה לפניו בלא לתת ליבו כלל האם יוכל האחרון לצאת מהמקום (שלא לדבר על אפשרות שגם לפני מכונית דהאן תחנה מכונית אחרת - שתצמצם אפשרות התמרון). אף שבכתב הגנתו טען לוי כי חנה בסמוך למכוניתו של דהאן בלא שנוצר מגע בין הפגושים. בעדותו בבית המשפט שינה טעמו והודה (ישיבת 97/05/05 עמ' 2) כי רכבו "נגע" ברכבו של דהאן. מקבל אני בענין זה את גירסת דהאן, שאף נתמכה בעדות עד זר ניטרלי, השוטר מר ויטאלי אטין, שהזדמן במקרה למקום והודה בעדותו (שם) כי: "הפגוש של הטרנזיט היה מתחת לפגוש של המכונית הפרטית". 6. עד כאן, כאמור "שורש הרע" - אך מכאן ואילך איבד הארוע פרופורציות ונותב במסלול שלא היה כל צורך בו. כך כבר בסמוך לארוע, כאשר סוף סוף הגיע לוי למקום התלהטו הרוחות והוחלפו דיבורים קולניים וקללות (עדות סנ"צ אלכס כץ). יכול אני להבין לליבו ולרוגזו של דהאן משמצא את מכוניתו "כלואה" כמתואר לעיל - עם זאת לא היה הכרח להמתין במקום כמה שעות תמימות כאשר הוא נדרש להגיע לבדיקה רפואית חשובה. מדובר במקום הומה אדם ואין לי כל ספק כי ניתן היה לבקש סיוע עוברים ושבים לשם הפרדת הפגושים (אין טענה שמכונית התובע היתה חסומה גם מלפנים - כך שהמניעה היחידה ליציאתו היתה רק הקשר בין הפגושים). לחלופין, אם לא רצה לעשות זאת - והבדיקה הרפואית באמת כה חשובה, ניתן היה להשאיר את הרכב במקום ולהגיע ליעדו במונית. את ה"התחשבנות" עם לוי ותביעת הנזקים ניתן היה לדחות למועד אחר נוח יותר. פרטי הרכב נרשמו ואת פרטי נהגו אפשר לברר - והרי גם עד, שוטר, כבר הזדמן בינתיים למקום, כך שדהאן לא צריך היה לחשוש מהכחשת הארוע או פרטי רכבו של לוי. 7. אין איפוא מנוס מהקביעה כי תגובתו של דהאן לארוע (המרגיז כשלעצמו) לא היתה שקולה. הוא הפריז בתגובתו כשם שהפריז עד מאוד בתביעתו, הן בסכום הנתבע והן בתאוריו בכתב התביעה ובפני. עם זאת אין לנכות גם את לוי מתרומה נכבדה להשתלשלות זו: בטוח אני כי אילו היה מכיר בטעותו, מיד היה מתנצל ומנסה להרגיע את דהאן בדברי נועם - ניתן היה להסדיר את המחלוקת בלא להגיע לערכאות כלל. 8. אשר על כל אלו אני מקבל את תביעת דהאן בחלקה: הוצאות תיקון הפגוש (שנעשה מיד בסמוך לאחר הארוע) בסך 468.- ש"ח, כמוכח בקבלה שהוצגה בפני ועוד פיצוי בגין בזבוז זמן מטרד ועגמת נפש, אותו אני מעמיד, לפי שיקול דעתי, על סך 200.- ש"ח. 9. אשר לתביעת לוי - בגין הנזק למראה והוצאת האויר מגלגל מכוניתו: אין כל ראיה ישירה כי אלו אכן נגרמו ע"י דהאן. נסיבות הענין אמנם "מפנות את האצבע" לכיוון דהאן כמי שהיה במקום במצב רוח "מלחמתי" והאפשרות כי אכן הוא זה שכילה רוגזו במכוניתו של לוי ניכרת, אך אין די באלו כדי הרמת נטל ההוכחה המוטל על לוי. 10. סוף דבר: אני מחייב את לוי לשלם לדהאן סך 668.- ש"ח בצרוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מ96-/10/14 ועד לתשלום וכן אגרת תביעה (חלקית) בסך 25.- ש"ח ובעבור ביטול זמנו בהליך זה סך 150.- ש"ח. תביעת לוי בת"ק 96/4140 - נדחית.פיצוייםחניה