קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת טעות בפרשנות החלטת בית משפט ע''י רשם ההוצל''פ: בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם גד ארנברג מיום 11.2.97 בתיק הוצל"פ 03-09156-94. המבקש ניהל בלשכת ההוצל"פ הליך כנגד המשיב, אשר היה ערב לשטרות שהוציאה החייבת העיקרית. המשיב היה חייב בתיק ההוצל"פ בגין שני צ'קים ובגין ששה שטרות. לאחר הגשת דוחות הכוללים חשבונות וחישובים מפורטים על ידי הצדדים ללשכת ההוצל"פ, ולאחר שהצדדים העלו טענותיהם והגישו סיכומיהם, ניתנה ביום 5.12.96 החלטה של כב' הרשמת תמר נמרודי, לפיה יתרת החוב של המשיב למבקש בתיק היא 4,256 ש"ח. המבקש הגיש ערר ליו"ר ההוצל"פ, בו הוא טוען כי נפלה טעות בהחלטת כב' הרשמת, אשר לאורה יש להגדיל את הקרן, ולהוסיף לסכום שהמשיב חב לו, סכום של 4,603 ש"ח. ביום 11.2.97, החליט כב' הרשם גד ארנברג לדחות את בקשת המבקש והורה לסגור את תיק ההוצל"פ. מכאן בקשת הערעור. אדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער. שני עניינים נתונים למחלוקת בין הצדדים. העניין הראשון הוא מחלוקת לגבי פרשנותה של כב' הרשמת את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.12.95 (ע"א 211/95). כב' הרשמת קבעה בעמ' 3 להחלטתה: "מהאמור עולה כי חישוב החוב הוא כדלקמן: סך של 6,000 ש"ח מיום 25.11.91 בקיזוז הסך של 2,000 ש"ח לפי החלטת בית המשפט המחוזי נכון לאותו יום, ובסה"כ 4,000 ש"ח נכון ליום 25.11.91 מגיע נכון להיום לסך של 9,036 ש"ח". בית המשפט המחוזי קבע באותה החלטה, בהסכמת הצדדים, כי: "...יעמוד סכום פסק הדין שנקבע ע"י בית משפט קמא על סך 4,000 ש"ח במקום 2,000 ש"ח כערכם היום, כאשר הסכום הזה לא ישולם ע"י המשיב (המערער כאן- מ.ש.א.) אלא יקוזז באופן הבא: א... ב. סכום נוסף של 2,000 ש"ח מתוך תיק ההוצל"פ הנ"ל 09156/94-7, וזאת בין אם טענות ההגנה של המערער (המשיב כאן-מ.ש.א.) כנגד חיובו כערב בגין השטרות יתקבלו ובין אם לא יתקבלו על ידי הרשמת. כלומר, שבכל מקרה יהא המשיב רשאי לקזז - 2,000 ש"ח מהשטרות". אין לקבל את טענת המבקש כאילו נפלה טעות בפרשנותה של כב' הרשמת את החלטת בית המשפט המחוזי. הסכום שפסק בית המשפט אכן הועמד על 4,000 ש"ח במקום 2,000 ש"ח "כערכם היום", אולם לעניין הסכום של 2,000 ש"ח, נקבע מפורשות שהוא יקוזז מהשטרות בכל מקרה, וכך קבעה גם כב' הרשמת בסעיף 7 להחלטתה. לפיכך, צדק יו"ר ההוצל"פ משלא קיבל את בקשת המבקש לתיקון טעות. העניין השני הנתון למחלוקת הוא אי קבלת יו"ר ההוצל"פ את בקשת המבקש להגדלת הקרן. בסעיף 6 להחלטתה, קבעה כב' הרשמת, בחשבה את גובה החוב, כי בין הסכומים שיש לנכות מחובו של המשיב למבקש, מצוי גם סכום של 3,275 ש"ח שהתקבל מכוכבה כהן, החייבת העיקרית, בגין מכירת רכב ולא סכום של 2,575 ש"ח, לו טען המבקש בפניה. המבקש טען כי ה- 700 ש"ח הנותרים בגין הוצאות הקבלן (סכום תפיסת הרכב) קוזזו כבר. כב' הרשמת קבעה, כי סכום זה של 700 ש"ח לא יכול להיווסף לחוב משום שלא אושר על ידי ההוצל"פ. המבקש טען בפני יו"ר ההוצל"פ, כי סכום זה אושר בינתיים ולכן יש להוסיף אותו לחישוב החוב. יו"ר ההוצל"פ דחה את טענתו. נראה לי שבדין דחה יו"ר ההוצל"פ את בקשת המבקש, ואין אני מוצאת פגם בהחלטתו. הבקשה לאישור ההוצל"פ על הוצאת הסכום הנ"ל יכולה היתה להיות מוגשת לפני החלטת כב' הרשמת. העובדה שהיא "נחשפת" רק עתה מעלה תמיהות. מכל מקום, אין אני סבורה שיש מקום להתערב בהחלטתו של יו"ר ההוצל"פ בעניין זה. אשר על כן, יש לדחות את הערעור. המבקש ישלם למשיב הוצאות בסך של 500 ש"ח כולל מע"מ.רשםהוצאה לפועל