קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא יריה בבטן / כדור בבטן - אחוזי נכות: 1. המערער נפצע מירייה בבטנו בשנת 1983, עבר ניתוח, שבו נכרת חלק מהמעי הגס (כנראה משום שחלק זה נפצע מהכדור, או שצריך היה להרחיק חלק מן המעי על מנת לשחרר את הכדור ממקום אחר). למרבה הצער, התרחשו לאחר מכן הידבקויות של המעיים שהיא תוצאה לא בלתי רגילה לאחר ניתוחים מסוג זה, ולכן עבר המערער באוקטובר 1995 ניתוח נוסף לשחרור ההידבקויות. גם לאחר הניתוח הנוסף לא חלפו התקלות, ומאז ועד היום נזקק המערער 6 פעמים נוספות לאשפוזים קצרים, כדי לשחרר חסימות מעיים, ללא ניתוח. ועדה רפואית עליונה קודמת קבעה את דרגת הנכות לפי המבחן בפרט 14(1)ד, בשיעור 40%, והמערער טען שהוא זכאי ל- 60% לפי המבחן בפרט 14(1)ה. העניין נדון בפני בערעור קודם, ע"א 715/98 שבו התעוררו מספר שאלות שנותרו ללא מענה, ולפיכך החזרתי את התיק לדיון חוזר, תוך הצגת הבעיות הטעונות התייחסות ותשובה. קויים דיון נוסף, חוזר, אולם התוצאה לא השתנתה, למעשה על חלק מהשאלות לא ניתנה כלל תשובה, ולפיכך חזר המערער וערער על מיעוט אחוזי הנכות שנקבעו לו. 2. למען הבנת העניין אביא כלשונם את המבחנים השנויים במחלוקת: "14. פציעות וניתוחי קיבה ומעיים (1) מצב שלאחר פציעה או ניתוחים של הקיבה והמעיים. (א) ... (ב) ... (ג) ... (ד) ישנן הפרעות ניכרות בדרכי העיכול, המצב הכללי ירוד - 40%. (ה) מצב אחרי יותר מניתוח אחד עם סימנים של חסימה חלקית חשוכת מרפא - 60%. (ו) ... (ז) ...". 3. בפסה"ד הקודם הצבעתי על כך שהמערער עבר שני ניתוחים, ושניהם במעיים: בראשון, נכרת חלק מהמעי הגס, ובשני, שוחררו הידבקויות במעיים. לכן, אחת משתיים: או שמדובר ב"יותר מניתוח אחד", שבו עוסק המבחן בפרט 14(1)ה, או שמדובר בשני ניתוחים אשר רק אחד מהם הוא ניתוח מעיים, ואם כך - יש לקבוע דרגת נכות על שתי פגימות. האחת, לגבי ניתוח מעיים, לפי אחד המבחנים בפרט 14 והשני, לפי אחד המבחנים בפרט 20 העוסק בניתוח בבטן. 4. הועדה בדיון החוזר כתבה שהניתוח הראשון היה ניתוח לאחר פציעה, וכלשונה: "ניתוח להצלת חיים לאחר הפציעה ב- 1983". משמע, לדעתה לא ניתוח מעיים. היא התייחסה לניתוח לאור המטרה שבגללה נערך הניתוח, מבלי להתייחס למהות הניתוח עצמו ולתוצאותיו, אשר כאמור, גרר כריתת חלק מהמעי הגס. אולם, יחד עם זאת, לא מצאה הועדה לנכון לקבוע דרגת נכות נפרדת לכל אחד משני הניתוחים. 5. אני סבור כי לאחר שנשאלו השאלות הנכונות, לעניות דעתי, בפסה"ד הקודם ולא ניתנו תשובות מספקות ע"י הועדה, אלא היא חזרה לגרסתה הקודמת, אין טעם בהחזרה נוספת, אלא יש לקבל את אותה אפשרות שהעליתי בפני הועדה לדיון, והיא: כי מדובר בשני ניתוחים אשר בשניהם היתה התערבות ניתוחים במעיים, ולפיכך מדובר במצב שבו עוסק המבחן בפרט 14(1)ה. 6. נותרה שאלה נוספת והיא, אם ישנם "סימנים של חסימה חלקית חשוכת מרפא". גם בעניין זה לא היתה תשובה מספקת של הועדה בדיון החוזר, ולפיכך אתייחס לממצאים של הועדה עצמה ואפרש את המושג "חשוכת מרפא" בהתאם. א. הועדה בגלגול הראשון אמרה מפורשות כי המערער "סובל מדי פעם מכאבי בטן והקאות ומסימנים קליניים של חסימת מעיים" (סוף הדף הראשון בעמוד השמאלי וראשית הדף השני בעמוד הימני, למעלה, מהפרוטוקול הקודם). יש איפוא קביעה מפורשת וברורה על קיומם של סימנים קליניים של חסימת מעיים מדי פעם, כפי שהמערער טוען ושבגללן הוא נזקק 6 פעמים לאשפוז כדי לשחרר חסימות אלה. ב. אשר למושג "חשוכת מרפא", המוסב לחסימה הכללית: אין טענה כאילו הוראתו של ביטוי זה היא של מחלה טרמינלית שממנה חייבים למות, כמו דרך משל, לגבי סרטן, שלחולה בו נותרו רק מספר שבועות או חודשים לחיות, ולפיכך מכנים סרטן שכזה כ"חשוך מרפא". אני סבור כי חשוך מרפא פירושו היותר הגיוני הוא, מצב שלא ניתן לריפוי. משמע, האדם ממשיך לחיות עם סבלו, אפשר להקל על הסבל בצורה זו או אחרת, מדי פעם יש צורך בטיפול רפואי, כולל תרופתי (שגם הוא טיפול רפואי), אולם לא ניתן לרפא מצב זה - מצב המתקיים לגבי המערער. אגב, הועדה הרפואית קבעה את דרגת הנכות כצמיתה ולא כזמנית, היא הנותנת שלא צפויה הטבה. משמע, אין מרפא למצב הקיים. 7. התוצאה היא, שנתקיימו במערער כל הפרמטרים שנמנים בפרט 14(1)ה, היינו הוא עבר יותר מניתוח אחד במעיים, קיימים סימנים של חסימה חלקית והיא חשוכת מרפא. 8. אשר על כן נפסק כדלקמן: א. הערעור מתקבל ולמערער מתאשרת דרגת נכות של 60% לפי המבחן בפרט 14(1)ה, לצמיתות, במקום 40% כפי שקבעה הועדה. ב. שאר פריטי הנכות בטבלת הפגימות נשארים ללא שינוי. ג. המשיב ישלם למערער את הוצאות הערעור, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח + מע"מ והכל צובר הפרשי הצמדה עד התשלום למעשה. אחוזי נכותנכותמקרי יריבטן