כמה מקבלים על שברים בצלעות בתאונת דרכים ?

כמה מקבלים על שברים בצלעות בתאונת דרכים ? בפני תביעה לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). אין מחלוקת בשאלת האחריות והמחלוקת נופלת לפתחו של הנזק בלבד.   עפ"י האמור בכתב התביעה, נפגע התובע ואובחן כסובל משברים בחמש צלעות בחזה מצד ימין ומכאבים בעמוד שדרה מותני שהצריכו אף טיפולים פיזיותרפיים.   מונה מומחה מטעם ביהמ"ש, האורטופד ד"ר וולפין. ד"ר וולפין קבע, כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בעקבות תאונת הדרכים ולא שינה את מסקנתו זו גם בעקבות שאלות הבהרה שנשלחו אליו ותשובותיו שניתנו ביום 19/12/01.   הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק בתיק זה עפ"י סיכומים, אשר יוגשו לביהמ"ש וזה ללא צורך בעדויות כעולה מפרוטוקול ביהמ"ש מיום 13/3/02.   סיכומי התובע נתקבלו בביהמ"ש ביום 4/4/02. המדובר באירוע תאונת דרכים מיום 28/2/99, במהלכו נפגע התובע, יליד 1945 בחזה ובעמוד שדרה מותני, כאשר נמצאו שברים בחמש צלעות בחזה בצד ימין, דבר שהצריך אשפוז מיום 2/3/99 עד 4/3/99 בבית חולים נהריה (שני ימי אשפוז). הטענה היא, כי תאונה זו גרמה לכך, כי התובע הפך למוגבל ו/או בלתי מסוגל לעבודה למשך תקופה ארוכה. התובע מסביר, כי אילו חלקה הנתבעת על תעודות אי הכושר, היה עליה להפנות לד"ר וולפין אשר מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש שאלות הבהרה. לטענת התובע אך מצוקה כספית היא שמנעה את היכולת של התובע להבדק ע"י מומחה בתחום כירורגיית החזה וזאת לאור תשובותיו של ד"ר וולפין, אשר לטענת התובע המליץ על בדיקה שכזו, אשר לא בוצעה מפאת חסרון כיס ואולם מצבו הבריאותי הלקוי כטענת התובע, מעידה על קיום נכות בתחום זה. כן מסב התובע את תשומת לב ביהמ"ש לכך ששולם תשלום תכוף בסך 11,000 ₪ כולל שכ"ט עו"ד. ביחס לראשי הנזק, טוען התובע כי יש לפצותו כדלקמן: ביחס להפסד השתכרות בעבר - התובע מסביר, כי עבד כאיש אחזקה במועצה המקומית מג'ד אל כרום והשתכר עובר לתאונה בממוצע סך של 3,200 ₪ לחודש ובערכים של היום, עפ"י תלושי שכר מצורפים לרבות טפסי 106, סך של 3,778 ₪. התובע נעדר מעבודתו עפ"י מסמכים מצורפים (נספחים כח1 - כח3) מתאריך 1/3/99 ועד 29/12/99. למעלה מזה, לטענת התובע הוא יצא לחופשה ללא תשלום למשך שנה אחת בשל מצבו הרפואי והעדר אפשרות לביצוע עבודות פיסיות ורק ביום 1/1/01 חזר לעבודתו במועצה, עבד שם בעבודות בנייה עד חודש 8/01 ולמעשה מחודש 9/01 הוא עובד בעבודות שמירה במקום. הפסד השתכרותו בעבר עפ"י חישוב התובע הינו כ- 45,000 ₪. בנוסף עותר התובע להוצאות רפואיות והוצאות נסיעות לקבלת טיפולים רפואיים בעבר, כאשר הוא מצרף רשימה חלקית של קבלות בסך של 1,290 ₪ ומבקש פיצוי בסך של 15,000 ₪. בנוסף מבקש התובע פיצוי לאור השברים בצלעות והאפשרות לנכות בתחום הכירורגי פיצוי גלובלי בגין הפסד השתכרות בעתיד ואובדן פנסיה בעתיד. ביחס לכאב וסבל מבקש התובע פיצוי לפי 10% נכות ועפ"י הסכום המקסימלי שניתן לפסוק בראש נזק זה, בסך של 13,637 ₪. ובנוסף, הוצאות רפואיות לעתיד בסך של 10,000 ₪. סה"כ מתבקש ביהמ"ש לפצותו בסכום של כ- 84,000 ₪. יש להניח כי עיקר המחלוקת הינה בשאלת סבירותו של אי הכושר בעבר, אשר כפי שניתן ללמוד מהמסמכים נע על תקופה של מספר חודשים.   הנתבעים אשר הגישו את סיכומיהם ביום 29/4/02 מסבירים כי עיקר המחלוקת נוגעת בתיק זה בעניין הפסד ההשתכרות בעבר וזאת בשים לב כאמור לטענה כי התובע מבקש לפצותו על שנה אי כושר עד שחזר לעבודתו אצל הנתבעת. הנתבעים מצביעים על כך כי תקופת הכושר הזו היא בלתי סבירה לאור חוו"ד של המומחה ומפנה בהקשר זה לממצאים האובייקטיבים בתיעוד הרפואי. הנתבעים מסבירים כי חלה חובה על התובע הניזוק להקטין את נזקו ומעלה את הפסיקה בהקשר זה. טוענים הנתבעים כי ניזוק אשר מסוגל לחזור לעבודה הקודמת ומקום העבודה שמור לו או ניזוק אשר יכול למצוא עבודה אחרת בה יעשה לפרנסתו "אך מחליט" שלא לעשות כן, אינו מלמד כי אותו נזק שנגרם לו בשל המנעותו לעבוד לפרנסתו, נובע בהכרח מהתאונה. המבחן בהקשר זה הוא מבחן האדם הסביר ואין לגלגל נזקים בהקשר זה לפתחם של הנתבעים. הנתבעים מסבירים כי נטל ההוכחה בדבר נקיטת צעדים סבירים לחזרה לעבודה מוטל על התובע. כן טוענים הנתבעים כי אין לראות בשום פנים ואופן באי משלוח שאלות הבהרה כקבלת תעודות הכושר אשר טוען להם התובע והסיבות לכך הם כאמור, חובת הקטנת הנזק, ובשים לב לכך שמדובר בשאלה משפטית ובשים לב לכך שאין משלוח שאלות ההבהרה מעלה ומוריד לצורך בחינת אותן חובות אשר צויינה על ידה. כמו כן הם טוענים כי ביהמ"ש יכול לבדוק את המסמכים הרפואיים ולהכריע בעניין וכי עיקר תעודות אי הכושר, קשורות לבעיות שברים בצלעות ולא לבעיות אורטופדיות ומכאן שבכל מקרה ד"ר וולפין שמונה בתחום האורטופדי, לא יכול היה להעריך את תקופת אי הכושר שכן מדובר בתחום שאיננו במומחיותו. הנתבעת מפנה לכך כי ממוצע שכרו של התובע ובצירוף הפרשים עד היום הוא 3,000 ₪. היא שוב חוזרת ומפנה לכך כי לתובע פגיעה קטנה בגבו וכי רוב תעודות אי הכושר עניינם בצלעות בלבד. הנתבעת נכונה להכיר בחודשי אי כושר עבודה מ- 1/4/99 ועד 30/6/99 ושאר תעודות אי הכושר אינם מקובלות על דעתה, אם בשל העובדה שניתנו ע"י כירורג או רופא משפחה או ע"י ד"ר שטהל, אליו פנה התובע באופן פרטי ובשים לב לעובדה שהיא מסבה את תשומת לב ביהמ"ש כי חלק גדול מתעודות אי הכושר הוצאו ע"י ד"ר מוחמד כנעאן בן משפחתו של התובע (דבר שלשיטתה מחייב להתייחס לתעודות בזהירות ראויה) היא מכירה בתקופה של 4 חודשים ומציעה פיצוי בראש נזק של הפסד השתכרות בעבר בסך של 12,000 ₪. בנוסף מסבה הנתבעת את תשומת לב ביהמ"ש כי לפי אישור המעביד שצירף התובע לסיכומיו, התובע לא קיבל שכר על חשבון ימי מחלה, דהיינו לא ניצל את זכותו זו להקטנת נזק וניצול ימי מחלה ואילו היה מנצל זכות זו, לא היה נגרם לו הפסד שכר אלא הפסד ימי מחלה שערכם מועט יחסית. ביחס לכאב וסבל מציעות הנתבעות פיצוי בסך של 10,000 ₪ ומפנה את ביהמ"ש לכך שהשברים התאחו בצורה מלאה. ביחס להוצאות רפואיות, מציעות הנתבעות סך של 610 ₪ וביחס להפסד השתכרות בעתיד, הן דוחות את הטענות מכל וכל. סה"כ ההצעה לפיצוי הינה, 22,610 ₪, כאשר מסכום זה יש לנכות את התשלום התכוף ואת שכרו של ד"ר וולפין ובסה"כ הפיצוי המוצע הינו 15,444 ₪.   תשובת התובע לסיכומי הנתבעות נתקבלה בביהמ"ש ביום 9/5/02. התובע מפנה את תשומת לב ביהמ"ש כי תעודות אי הכושר לגבי התקופה מיום 28/7/99 ועד ליום 7/8/99 הונפקה ע"י ד"ר דובידזון ארקדי, כירורג אורטופד ולא ע"י רופא משפחה כפי שטענו הנתבעים. לטענתו, אין שום שחר לטענה כי אין להצדיק תעודות אי כושר שניתנו ע"י רופא משפחה והנ"ל מכחיש מכל וכל את הטענות ביחס לתעודות שהוצאו ע"י ד"ר שטהל, לרבות תעודות אי הכושר שהוצאו ע"י ד"ר מוחמד כנעאן. לטענתם התובע נקט בכל האמצעים הסבירים כדי להקטין את נזקו וכי המדובר באיש העובד כאיש אחזקה והנ"ל מפנים בהקשר זה גם למסמך רופא תעסוקה (נספח כ') אשר ציין כי התובע אינו מסוגל לעבוד בעבודות הכרוכות באמצעים פיסיים או הרמת ונשיאת משאות כבדים, החל מיום 1/1/00. כמו כן, מסב הנ"ל את תשומת לב ביהמ"ש כי אין לקבל את טענת הנתבעים בדבר אי ניצול ימי מחלה מאחר ולא מגיע לו שכר ע"ח ימי מחלה וכי הסכום אשר נלקח ע"י הנתבעת בראש הנזק של הפסד השתכרות בעבר כסכום אותו היה משתכר (3,000 ₪), איננו נכון והסכום הנכון הינו 3,778 ₪ וכמו כן, אין כל הצדקה לנכות את שכרו של ד"ר וולפין ועלות הצילום של ד"ר וולפין משום שהנתבעת היא זו היתה צריכה לשאת בעלויות אלה.   לאחר שסיכמתי והעליתי על הכתב את טענות הצדדים, ניתן בזאת פסה"ד המבוסס על כל החומר שלפני ולאחר שעיינתי בכל המסמכים אשר הונחו לפתחי.   ראשית דבר אציין כי לתובע לא נקבעה נכות צמיתה ע"י האורטופד ד"ר וולפין, אינני סבור כי יש הצדקה כגרסת הנתבעים לפצות את התובע בגין ראש נזק של הפסד השתכרות לעתיד וזאת בשים לב לטענתם כי אך חסרון כיס מנע את מינויו של מומחה בתחום הכירורגיה אשר היה קובע לו לטענתם נכות עקב השברים בצלעות אותן עבר. משלא התמנה מומחה זה ובשים לב לכל החומר שבפני, התיק הוא תיק של 0% נכות, אם כי ברי כי התובע נחבל ועבר שברים בצלעות ולכן אין מקום להערכתי לכל פיצוי בראש נזק של הפסד השתכרות לעתיד.   ביחס לכאב וסבל, בשים לב לקיומם של שברים, הגם שיתאחו ולא הותירו נכות כאמור, נראה לי נכון והולם כי הפיצוי יהיה עפ"י המדד של 10% נכות צמיתה שהוא המדד המקסימלי עפ"י החוק בפיצוי ב- 0% נכות ובראש נזק זה, אני פוסק איפוא סכום של 14,000 ₪.   ביחס לראשי נזק אחרים למעט ראש נזק של הפסד השתכרות בעבר, שהוא ראש הנזק העיקרי והשנוי במחלוקת, אני פוסק לתובע בגין הוצאות רפואיות, לרבות הוצאות נסיעות לקבלת טיפולים בעבר, סכום גלובלי בסך של 2,000 ₪.   אינני סבור כי יש הצדקה לנכות את עלות שכ"ט של ד"ר וולפין או אותם צילומים אשר נתבקש התובע לעשות ואשר על כן, אני דוחה את עמדתה של הנתבעת כפי שעלתה בסיכומיה בהקשר זה.   כאמור, עיקר המחלוקת נוגעת בתיק זה בשאלת הפסד השתכרות בעבר. בפסק דין אשר נתתי ביום 10/3/02 בת.א. 2409/01 חלאילה רפאע נ. חלאילה חסן והכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ, נתתי את דעתי בנושא תעודות אי כושר אשר לא הוכשרו ע"י מומחה מטעם בימ"ש ואשר מכל מקום, איש מהצדדים בעובדות תיק זה, לא פנה למומחה ביהמ"ש בשאלות הבהרה.   בתיק זה קבעתי: "אינני סבור כי פרשנותו של ב"כ הנתבעת לפיה רק מומחה בימ"ש הוא זה היכול להכשיר תקופת אי כושר זמנית אשר נסמכת בתעודות רפואיות. נכון הדבר שראוי היה בנסיבות העניין לפנות לרופא בימ"ש ואולם זו לא חובתו עפ"י הבנתי של התובע בלבד וגם הנתבעת יכולה היתה לעשות כן". משמע, עפ"י הבנתי מרגע שהצדדים בחרו שלא לפנות למומחה בימ"ש בשאלות הבהרה הנוגעות לסבירותו או אי סבירותו של אי הכושר עפ"י תעודות, הרי דבר זה נמסר מטבע הדברים לשיקול הדעת של ביהמ"ש היושב בדין והוא יצטרך להחליט בשים לב לכל טענות הצדדים לרבות נושא של הקטנת הנזק ובשים לב לתיעוד הרפואי וחוות הדעת, האם יש הצדקה לקיומה של תקופה אי כושר כזו או אחרת. דא עקא כי למעשה אי הכושר אשר טוען לו התובע הינו כשנה ( 7 עד 10 חודשי אי כושר עפ"י תעודות) ואילו הנתבעת לשיטתה מכירה ב- 4 חודשי אי כושר בלבד. יש לזכור כי מדובר ב- 0% ואולם עם זאת, המדובר באדם שסבל שברים שהתאחו וכן בטענה לנזק אורטופדי אשר כאמור לא זיכה אותו בנכות.   לאחר שבחנתי את כל האמור בפני, אינני סבור כי תיק זה מצדיק הכרה בתקופת אי כושר ארוכה כפי שטוען לה התובע ועפ"י שיקול הדעת המסור לי, בשים לב לכל החומר שעמד בפני, אני מכיר בתקופה של 6 חודשי אי כושר בלבד ואני סבור בנסיבות העניין, כי תקופה זו הינה זמן שהינו די והותר בהקשר נסיבות תיק זה ועלי לציין בנוסף, כי אני מקבל את עמדתה של הנתבעת בעניין חובת הקטנת הנזק בהקשר זה.   הסכום ביחס ל- 6 חודשי אי כושר עפ"י שכר של 3,500 ₪ אשר נלקח על ידי כבסיס לחישוב, הינו סך של 21,000 ₪, סכום בגין הפסד השתכרות בעבר.   סך ראשי הנזק הינו, איפוא: כאב וסבל - 14,000 ₪. הפסד השתכרות בעבר - 21,000 ₪. הוצאות - 2,000 ₪. סה"כ הסכום הינו - 37,000 ₪. כאשר מסכום זה יש לנכות את התשלום התכוף אשר שילמה הנתבעת לתובע בסך של 11,000 ₪, כשסכום זה הינו צמוד בלבד משנת 1998 (התאריך שבו שולם התשלום התכוף). לסכום שנותר יש לצרף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ובתוספת מע"מ וכן החזר אגרה.   בהתחשב בעובדה כי ההליך נוהל בדרך מקוצרת ונחסך זמן שיפוטי לצורך העדת עדים ובשים לב לעובדה שישיבת הוכחות בתיק זה התייתרה, הריני פוטר את הנתבעת מיתרת האגרה החלה בתיק זה. צלעותתאונת דרכיםשאלות משפטיותשבר