קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ליקויים בדירה בשכירות: בתאריך 04/03/97 שכר התובע מאת הנתבעת דירת גג בת 4 חדרים, שירותים ומטבח בבית שברח' משה קול 58 רמת בית הכרם ירושלים, תקופת השכירות שנקבעה בחוזה היתה 24 חודשים, מתאריך 01/04/97 - עד 31/03/99. בסעיף 2ט' של חוזה השכירות הצהיר התובע כי " ... ידוע לו כי בנית הדירה הושלמה סמוך לפני חתימת הסכם זה וכי לקבלן שבנה את המתחם בו נמצאת הדירה - "צוותא" חברה לשיכון ובניה בע"מ (להלן: "הקבלן") - יש אחריות לטיב הבניה. במידה ויתגלו לקויי בניה כתוצאה מעבודה לקויה או שימוש בחומרים לקויים וזאת במשך תקופה הקבועה לכך עפ"י החוק, השוכר יאפשר לקבלן ו/או למורשים מטעמו לתקן את הליקויים בדירה בתוך תקופת האחריות". לטענת התובע החלו להתגלות מיד בראשית תקופת השכירות שורה ארוכה מאוד של ליקויים אשר חייבו אותו ואת רעייתו להתרוצץ ממושכות אחר קבלן הבניין, פועליו ובעלי מקצוע למיניהם למען יבואו ויתקנו את הטעון תיקון. הם נאלצו להקדיש זמן רב להתרוצצויות אלו, בהמתנה לפועלים אשר הבטיחו לבוא ולתקן - לעתים באו ולעתים לא באו. חלק מהליקויים תוקנו וחלקם לא ובשל כך נגרעה גריעה של ממש הנאת התובע ובני ביתו מהדירה, כך למשל תקלות חוזרות במערכת ההסקה והמים החמים אשר גרמו לכך שבחלק מתקופת החורף סבלו מקור או מהעדר מים חמים, כך תקלות בתנור ה"יונקרס" שגרם לחדירת גאזים רעילים אל תוך הדירה, תקלות חשמל שונות, תריסים לא תקינים וכיוצ"ב. כך, בין היתר, מתאר התובע בדבריו בפני: "נכנסנו עם אשתי וילדיי ב02/04/97- ללא מים חמים ללא חימום ללא אור בסלון ללא חיבור לאנטנה מרכזית. מרפסות שירות סגורה בניילון צינור פליטה של היונקרס לא הותקן כראוי ונאלצנו לנשום גם רעלים. מערכת הביוב היתה סתומה. לא היה לחץ מים בחדר אמבטיה. בתי השימוש לא פעלו כשורה. היו נזילות מהרדיאטור שגרמו להצפות" - ואלו רק חלק התקלות אותן מנה התובע בעדותו בפני ובהתכתבות עם אבי הנתבעת. התובע מוסיף ומלין על כך שהנתבעת (או ליתר דיוק, אביה, אשר טיפל בכל נושא השכירות מטעמה), לא התאמץ לטפל בכל התקלות הללו בזריזות הראויה ואף סמך על כך שהתובע הוא שיטפל ויתרוצץ כדי להביא לתיקון התקלות. התובע איננו מתכחש לכך שידע כי הוא נכנס לדירה חדשה וכי עניין זה כרוך מטבע הדברים בתקלות שונות, ועל כן אף הצהיר בחוזה כמפורט לעיל, אך לטענתו כל מה שקיבל על עצמו באותה הצהרה היה לאפשר לעובדי הקבלן לבצע תיקונים אך בשום פנים לא קיבל על עצמו להחליף את בעל הדירה בטיפול ובאחריות לטיפול בליקויים הללו. סופו שכשל כוח התובע ובני ביתו והם עזבו את הדירה בתאריך 15/9/98, לאחר מעט יותר מ- 18 חדשי שכירות וכ- 6 חדשים קודם סיום תקופת השכירות. אבי הנתבעת איננו מכחיש כי נתגלו אי אלו תקלות בדירה אך לסברתו היו אלו מזעריות ולא חרגו ממטרדים ו"חבלי לידה" מקובלים וידועים לכל מי שנכנס לדירה מיד לאחר סיום בנייתה ואף היו ידועים לתובע, אשר נטל על עצמו במודע את הקשיים הכרוכים בכך. על כן, כאשר הפסיק התובע את השכירות קודם סיום תקופתה החוזית ולא הביא תחתיו שוכר מתאים אחר, כהוראת חוזה השכירות, חייב אבי הנתבעת את התובע בשכר הדירה לחודשיים ימים - עד אשר הושכרה הדירה לאחר - וכן בהוצאות ועד הבית, פרסום מודעות למציאת דייר, ארנונה וכיוצ"ב. את כל אלו ניכה מפקדון בסך 3,000.- דולר שהופקד בידיו בעת ההתקשרות בחוזה השכירות. בתביעה זו שבפני תובע השוכר מהנתבעת פיצוייו בשל מה שלדעתו היתה הפרת חוזה השכירות ע"י הנתבעת, בעבור בזבוז זמנו והפסד הנאה מהדירה, כל זאת בסך 16,300.- ש"ח. כלל הבסיס בדיני השכירות הוא שעל המשכיר להעמיד את המושכר לרשות השוכר כשהוא מתאים למטרתו עפ"י המוסכם - ובמקרה זה, דירה ראויה למגורים סבירים. התובע נטל על עצמו מידה מסויימת של "מטרד" אך מקובלים עלי דבריו ודברי רעייתו שאלו חרגו במידה ניכרת מהסביר ובכל מקרה צודק התובע שגם אם קיבל על עצמו לאפשר ביצוע תיקונים בדירה במהלך תקופת השכירות עדיין אין הוא חליפו של בעל הבית ולא היה זה מתפקידו לטפל בכל העניינים הללו. אין לשכוח כי התובע שילם סכום נכבד העולה על 1,000.- דולר לחודש כדמי שכירות. עדי הנתבעת (מר דן רובין קבלן הבניה ומר אמנון יושע מהנדס האינסטלציה של הפרוייקט) ניסו להמעיט בתקלות ולהציג את התובע כטרדן קטנוני אשר בא בטענות בשל כל ליקוי של מה בכך ואולם, מעדיף אני את דברי התובע על פני דברי העדים הללו. אינני סבור כי מצב הדברים כפי שהיה בדירה בעת שהתובע החליט על הפסקת קשר השכירות לאחר שנה וחצי של שהייתו בדירה - כאשר מרבית הליקויים כבר באו על תיקונם - הצדיק את הפסקת השכירות וביטול חוזה השכירות קודם מועדו ועל כן זכאית היתה הנתבעת לחייב את התובע בנזקים אשר נגרמו לה כתוצאה מפעולה זו. יחד עם זאת, אין ספק כי נגרעה הנאתם של התובע ובני ביתו מהדירה במידה ניכרת במשך כל תקופת השכירות ובשל כך זכאי השוכר להפחתה יחסית של דמי השכירות (סעיף 9 של חוק השכירות והשאילה תשל"א1971-) ולאחר ששקלתי את כל נסיבות העניין אני קובע כי התובע זכאי להחזר דמי השכירות בשיעור של 100.- דולר לכל חודש מחודשי השכירות ובסה"כ 1,850.- $. לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שווי 1,850 $ (לפי שער יציג ביום התשלום), בצירוף ריבית בשיעור 11% מתאריך 1/12/98, בצירוף הוצאות (אגרה וביטול זמן) בסכום כולל של 700.- ש"ח. ליקויים בדירה בשכירותשכירות