מעשה מגונה במהלך טרמפ

תפ (י-ם) 3331/01 מעשה מגונה במהלך טרמפ כתב האישום והודאת הנאשם 1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בדבר עשיית מעשה מגונה, בכך שביום 09/02/01 בשעה 23:20 או בסמוך לכך, עשה הנאשם מעשה מגונה במתלונן, לאחר שהמתלונן העלה אותו כטרמפיסט לרכבו הפרטי, בסמוך לרחוב המלך ג'ורג' בירושלים. במהלך הנסיעה נגע הנאשם בעזרת כף ידו בכתפו של המתלונן. לאחר מכן העביר הנאשם את ידו על ירך ימין באזור הקרוב לאברי המין של המתלונן, כל זאת שלא בהסכמתו של המתלונן.   2. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה יודה הנאשם בעובדות כתב האישום, כאשר באותו שלב לא יורשע. כן הוסכם כי יוגש תסקיר של שרות המבחן, כאשר התביעה הסכימה שלא לעתור לעונש של מאסר בפועל, אך תעמוד על הרשעתו של הנאשם לאור מהות העבירה. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום ונקבע, ללא הרשעה, כי הנאשם ביצע מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348 (ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").    חוות דעת פסיכיאטרית 3. לבקשתו של ב"כ הנאשם הוגשה חוות דעת של ד"ר ל. אומנסקי, סגן הפסיכיאטר המחוזי. בחוות דעתו מציין הפסיכיאטר כי מדובר באדם בן 30 שבזמן הבדיקה לא נמצא במצב פסיכוטי, אין עדות כי בעבר היה במצב פסיכוטי וסביר להניח כי בזמן ביצוע המעשים המיוחסים לו, לא היה במצב פסיכוטי. הנאשם, לדעתו, מסוגל להבין בין טוב לרע, בין מותר לאסור ופעל מתוך רצון חופשי, אחראי למעשיו וכעת מסוגל לעמוד לדין.   תסקיר שרות המבחן 4. מתסקיר שרות המבחן שהוכן ביום 28/07/02 עולה, כי הנאשם, גרוש ואב לשלושה ילדים, לומד בישיבת "עץ חיים" בירושלים. קצין המבחן לא רואה מקום להמלצה לאי הרשעה ובנוסף מעריך כי רצוי לאפשר לו להימצא במסגרתו החברתית והמשפחתית ובהימצאותו בישיבה. קצין המבחן מעריך, לאור מצבו של הנאשם, כי לא יהיה אפקט כלשהו של צו לשרות לתועלת הציבור. שרות המבחן ממליץ על עונש של מאסר על תנאי להעמדת גבולות להתנהגותו ולהרתעתו.   טיעוני הצדדים 5. ב"כ המאשימה טוענת, כי גם אם יטען כי אין מדובר בעבירה חמורה, אין ספק לדעתה, כי נפגעה פרטיותו של המתלונן שנהג ברכב והיה חייב להישאר במקומו ולכן גם הוגשה תלונתו במשטרה. ב"כ המאשימה מציינת כי אין שום המלצה טיפולית לגבי הנאשם, וחשוב מאוד, לטענתה, להרתיע את הנאשם על מנת למנוע ממנו לעשות מעשים דומים בעתיד. לאור תסקיר שרות המבחן מבקשת ב"כ המאשימה כי הנאשם יורשע ויוטל עליו עונש של מאסר על תנאי וקנס משמעותי.   6. ב"כ הנאשם מציין כי מהודעתו של המתלונן עולה, כי ברגע שהבהיר לנאשם כי מעשיו אינם רצויים ואינם מקובלים עליו, חדל הנאשם ממעשיו ואף התנצל לפניו. הנאשם, לטענתו, לא פעל באלימות ובכוח והדגיש כי לא היה בכוונתו לעשות משהו שלא ברצונו של המתלונן, וניתן להתרשם כי לא מדובר באדם מסוכן המבצע דברים שלא בהסכמה. ב"כ הנאשם מציין כי בזמן הארוע היה כנראה במצב של בלבול רגשי אשר הקשה עליו והשפיע על התנהגותו. לדבריו, הנאשם אדם חרדי, מתייעץ עם הרב פישר מבית הכנסת "זכרון משה" וקשה לו להשתלב בטיפול במסגרת רגילה. המסגרת הטיפולית המתאימה לדעתו במקרים כאלה היא פניה לרבנים וטיפול על ידם. הנאשם תלמיד ישיבה החי עם הוריו ולכן, לדעתו, מצבו הכלכלי לא מאפשר לו לשלם קנסות גבוהים. לנאשם אין הרשעות קודמות, ולאור הארוע מציין ב"כ הנאשם, כי לא נראה שקיימת סכנה ממשית שהנאשם יחזור ויבצע שוב את מעשיו. ב"כ הנאשם מבקש להתחשב במהות הארוע, בהתנהגות הנאשם בעת הארוע וכן בעובדה שהרשעה פלילית בחברה החרדית יכולה לפגוע בשידוך העתידי של הנאשם. ב"כ הנאשם מבקש כי על אף המלצתו של שרות המבחן ימנע ביהמ"ש מלהרשיעו. במידה ויוחלט להרשיעו, מבקש ב"כ הנאשם שלא לגזור עליו קנס ולהסתפק במאסר על תנאי ובהתחייבות לאור מצבו הכלכלי ומהות הארוע.   דיון 7. האפשרות שלא להרשיע נאשם קיימת לפי סעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969 שזה לשונו:   "הואשם אדם בעבירה וראה בית המשפט שהאישום הוכח, אלא שבהתחשב בנסיבות הענין, ובכללן אופיו של האדם, עברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה שבה נעברה העבירה, ראוי, לפי דעתו, לשחרר את העבריין על מנת להעמידו במבחן, רשאי בית המשפט לעשות אחת מאלה: (1) להרשיעו וליתן צו מבחן. (2)ליתן צו מבחן בלי להרשיעו אם אין על הנאשם עונש מאסר על תנאי שבית המשפט רשאי לצוות על בצועו עקב הרשעתו בעבירה שהואשם עליה".   8. לפי סעיף 71א'(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, רשאי בית המשפט ליתן צו שירות לתועלת הציבור גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו.   9. הלכה פסוקה היא, כי משהגיע בית המשפט למסקנה כי בוצעה עבירה, ירשיע את הנאשם. עם זאת, נמצאנו למדים כי יכול ויהיו מקרים בהם יימנע בית המשפט מלהרשיע נאשם. כב' השופט י. קדמי בספרו ("על סדר הדין בפלילים" , מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ח - 1998, חלק שני, עמ' 940) סבור כי:   "בית המשפט לא יעשה שימוש בסמכות מיוחדת ויוצאת דופן של 'המנעות מההרשעה' אלא, במקרים נדירים כאשר אופי המעשה נושא ההרשעה, ונסיבות אישיות נדירות של הנאשם מצדיקות זאת".   בר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל תקדין-עליון 85(3), עמ' 737) נאמר מפי כב' הנשיא שמגר (כתארו אז) כי:   "לא ניתן לקבוע דפוסים נוקשים ומוגדרים מראש אימתי ישתמש בית המשפט בסמכותו להטיל מבחן ללא הרשעה. כל שהמחוקק יכול היה לקבוע לענין זה הוא מניינם של הנתונים העיקריים אשר אותם רשאי בית המשפט להביא בחשבון והם נסיבות הענין, ובכללם אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאיו בביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה אחרת. תנאי נוסף הוא עונשי-טכני והוא, כי אין על הנאשם אותה שעה עונש מאסר על תנאי שבית המשפט רשאי לצוות על הפעלתו".    ובהמשך שם נאמר כי:   "...רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה. ההמנעות מן ההרשעה הופכת כמובן, באופן תיאורטי לקשה יותר, ככל שהעבירה חמורה יותר ובתי המשפט אינם נוהגים לראות בחרטה בלבד עילה ליצירתה של הבחנה בין פלוני לפלוני שעבר אותה עבירה בנסיבות דומות...".   בע"פ 2513/96, 3467 מדינת ישראל נ' שמש ואח' , פ"ד נ (3) 682, קיבל בית המשפט העליון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שלא להרשיע את המערער, הסתפק במבחן בלבד וקבע כי:   "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם יורשע בעבירות שיוחסו לו, זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק בהעמדת הנאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן".   10. כב' המשנה לנשיא, השופט שלמה לוין, בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, תק-על 97(3) 214), מנה תשעה גורמים שהועלו על ידי נציגת שרות המבחן, ואשר היו מקובלים עליו ומבלי שיהיו ממצים, כחלק משיקוליו של בית המשפט שלא להרשיע נאשם, ואלו הם: א. האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם? ב. מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה? ג. מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד. מידת הפגיעה של העבירה באחרים; ה. הסבירות שהנאשם יעשה עבירות נוספות; ו. האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית? ז. יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה? האם הוא מתחרט עליה? ח. משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; ט. השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם. לכך הוסף שם, כי קיימים גם שיקולים שבאינטרס הציבור ששמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה (גורם שגם שירות המבחן אינו מתעלם ממנו) ועל האפקט הציבורי של ההרשעה.   11. השורה התחתונה הינה, כי הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט בבחנו את נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שהובאו לפניו הגורמים שנזכרו על ידי כב' המשנה לנשיא בע"פ 2083/96 הנ"ל, האינטרס הציבורי והיחס בין חומרת העבירה לנזק הצפוי לנאשם מהרשעה, ואף זו אינה רשימה סגורה וממצה.   מן הכלל אל הפרט האם מצדיק המקרה שלפנינו הפעלת החריג של אי הרשעה? אכן זוהי עבירה ראשונה לנאשם, והוא התנצל על מעשיו אך נראה כי המתלונן נפגע ממעשיו של הנאשם. אין ספק כי המדובר בעבירה חמורה, ולכאורה יתכן ובעתיד יחזור הנאשם ויבצע עבירות דומות לאור הנאמר בתסקיר של שרות המבחן, שכן הנטיה קבועה בנפשו של הנאשם. כמו כן לא התרשמתי כי הרשעתו של הנאשם תפגע בדימויו העצמי, או תשפיע על תחומי פעילותו, שכן מדובר בתלמיד ישיבה אשר אינו עובד ומתגורר בבית הוריו ונטוע בחברה סגורה. לסיכום, לאור הכלל כי יש להרשיע נאשם בעבירה ואי הרשעה היא בבחינה החריג לכלל, ומכיוון שלא ראיתי נימוקים לחרוג מהכלל בעניינו של הנאשם, ואף אין לכך המלצה של שרות המבחן, הנני מרשיע את הנאשם בביצוע מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348 (ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.   העונש מכיוון שהנאשם הודה, חסך מזמנו של בית המשפט והתנצל על מעשיו לפני המתלונן, ומכיוון שמדובר בעבירה ראשונה ועל מנת לנסות ולהרתיעו מלשוב על מעשיו, אאמץ את המלצת שרות המבחן, אשר נתקבלה גם על דעת המאשימה, כי בשלב זה יש לקבוע עונש הרתעתי. הנני משית על הנאשם את העונשים הבאים: א. 3 חודשים של מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור על העבירה בה הורשע בתיק זה במשך 3 שנים מהיום. ב. קנס בסך של 1,000 ₪ אשר ישולם ב-2 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 01/11/02 ולא יאוחר מה-3 בכל חודש. אם לא יפרע הנאשם תשלום כלשהו במלואו ובמועדו, כי אז יעמוד הקנס כולו לפרעון מיידי, ואם לא ישולם כי אז יאסר הנאשם למשך 21 יום.   המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לשרות המבחן.   זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי בירושלים.משפט פליליעבירות מין