תא (ת"א) 11116/00 משיכת כסף מחשבון בנק באמצעות צ'ק מזויף בפני תביעה כספית של חברה בע"מ על סך 30,615 ₪ נכון למועד הגשתה 04.01.00.   רקע עובדתי: התובעת היא חברה בע"מ. היא נהלה את חשבונותיה במס' בנקים. אחד החשבונות נוהל אצל הנתבע. התובעת טוענת כי המחאה שנמשכה מחשבונה מזויפת ושולמה שלא כדין. ההמחאה הרלוונטית היא המחאה של התובעת, משוכה על בנק הפועלים, סניף נס ציונה. פרטיה של התובעת מתנוססים בפינה הימינית העליונה של השיק. שיק חתום בחותמת מקורית של התובעת ומתנוססת עימה חתימתו של מר ליאור רונן, מנהל התובעת. ליד מיגבלת הסחרות "למוטב בלבד" המופיעה בתוך קו משורטט בפינה השמאלית העליונה של השטר מתנוססת אותה חותמת של התובעת ועימה חתימתו של מר ליאור רונן דנן. השיק משוך ל"משה כהן" ללא תוספת המילה "לפקודת". סכום השיק הינו 28,700 ₪ במילים ובספרות תאריך הפירעון הנקוב בו הינו 30.07.99. פלוני, שהציג עצמו כמר משה כהן, ניגש לסניף הבנק הנתבע והציג את השטר לפירעון במזומן בקופה. יש לציין כי היה זה יום ו' . הטלרית, גב' אמיליה, פנתה לאחראים עליה, גב' נעמי ומר מאיר דויטש, כדי לשאול האם ניתן לפרוע סכום זה במזומן לידי מר כהן משה. כפי שנמסר לי התמיהה מצד הגב' אמיליה לא התייחסה לכשרות החתימות, עליהן לא היה ספק אלא לסכום המשיכה שהיה גבוה והעמיד את החשבון בחריגה. מר דויטש, התקשר למס' הטלפון שהיה רשום בספרי הבנק כמס' הטלפון של התובעת. מן דהוא ענה לו, הזדהה בשם ליאור רונן, ואישר את השיק. מר דויטש הוסיף בעדותו כי בן שיחו אמר לו שיכנס ביום א' לבנק להגדיל את מסגרת האשראי, ובכל זאת על פי שיחות קודמות עם מנהל הסניף דאז מר עודד. השיק כובד. תמורתו שולמה במזומן לאותו מר משה כהן שנעלם יחד עם הסך 28,700 ₪. אחר הדברים האלה, פנתה התובעת לבנק וטענה כי מדובר בשיק מזויף , שנגנב ממנה בצורה מתוחכמת יחד עם שיקים נוספים. התובעת ציינה כי אלמוני נכנס למשרדיה ביום ו', כאשר העבודה שם מושבתת, פתח את מגרת השולחן אצל מר רונן, ומצא שם את פנקסי השיקים של התובעת. מבין הפינקסים הוא שלף כמה שיקים, מהצד השני של הפינקס היכן שהעדרותם לא תורגש. הוא הטביע על השיקים שגנב את חותמות התובעת שמצא במגירה, זייף את חתימתו של מר רונן גם במקום המיועד לחתימת המושך וגם ליד המגבלה המשורטטת "למוטב בלבד". לאחר מכן ניגש לבנק הנתבע וקצר את הפירות. בעדותו של מר רונן היו התווסף נתון נוסף, כי הפורץ דאג למשיכת השיחות בצורה מתוחכמת באמצעות טלפון אלחוטי שחובר למכשיר הפקס של התובעת.   התובעת טוענת כי הבנק הנתבע פעל ברשלנות כאשר כיבד את השיק, שלא היה צריך לכבד. פעולתו לא היתה כפעולתו של בנקאי סביר. טענותיה של התובעת מכוונות גם לנושא החתימות המזוייפות, שלטענה אינן מחייבות כלל את התובעת, וגם לעובדה שהשיק כובד בשעה שלא היתה בחשבון יתרה מספקת לכיבוד השיק. הבנק הנתבע, טוען מצידו כי פעל בזהירות סבירה המתחייבת מתפקידו כמוסד בנקאי. הוא בחן את החתימות, תוך השוואה לדוגמאות החתימה המופיעות בתנאי פתיחת החשבון של התובעת ומצא כי החתימות בשיק זהות או לפחות דומות מאוד. הפקיד מר דויטש לא הסתפק בכך אלא התקשר טלפונית למס' הטלפון של הלקוח המצוי בתיקי הבנק, שוחח עם מי שנחזה ללקוח, וקיבל ממנו אישור לשלם את השיק לאותו משה כהן שנמצא בטלר. כמו כן הוא קיבל ממנו הבטחה להיכנס לבנק ביום א' ולהגדיל את מסגרת האשראי, כך שפירעון השיק יעמוד במסגרת החדשה. נתון זה השתלב בידיעה שהיתה לפקיד אודות רצונו של מנהל הסניף דאז, מר עודד לזכות בתובעת כלקוח מסחרי ובין השאר להגדיל לה את מסגרת האשראי. נתון חשוב שיש להזכיר, הוא כי חתימה וחותמת התנוססו ליד מחיקת המגבלה "למוטב בלבד" אך בפועל לא היתה מחיקה של ההגבלה הזו. שירבוט המחיקה עצמו חסר בשיק אם כי הדבר אינו מורגש במבט ראשון. החתימה והחותמת אכן נראים כאילו היתה כוונה לבצע מחיקה כאמור. כך העיד מר דויטש מטעם הבנק.   המחלוקת: השאלה היחידה הטעונה הכרעה היא האם פעל הבנק בענייננו, כמתחייב מחבותו כבנקאי סביר?. הכרעה: כל אחד מן הצדדים, תמך יתדותיו בחוות דעת מומחה מטעמו לזיהוי כתבי יד. מטעם התובעת העיד המומחה חגאג. מטעם הנתבע העיד המומחה בצלאלי. המומחה חגאג בדק את החתימות שתי וערב, על יסוד העתקים הכימיים שהיו בידיו, ובסוף הבדיקות הגיע למסקנה כי למרות שהחתימות דומות מאוד, אילו אינן חתימותיו של מר רונן. המומחה חגאג לא בדק את טופס השיק המקורי. המומחה בצלאלי בדק את החתימות שתי וערב על יסוד טופסי השיק המקורי, ובסוף הבדיקות הגיע למסקנה כי החתימות דומות מאוד, ואילו חתימותיו של מר רונן. המומחה בצלאלי לא ערך הכתבות למר רונן והסתמך על דוגמאות חתימה קיימות. שני המומחים סייגו כמובן את קביעותיהם בכל מילות הסברה המקובלות בחוות דעת מסוג זה, אך בכלליות אלה היו המסקנות אליהן הגיע כל אחד מהם.   הרושם שהתקבל אצלי כתוצאה מעדות המומחים, היא כי האדם הסביר ובכלל זה, גם הבנקאי הסביר, היה טועה בנקל בחתימות. הנתבע לא טען כי מר רונן או התובעת, קשרו קשר לרמות אותו על דרך של "זיוף מדומה". אמינותו של מר רונן לא עמדה למבחן בענין זה. התובעת טענה כי השיק נגנב ממנה וזויף, והשאלה היא האם זהו זיוף, והאם הבנקאי הסביר היה צריך להיות מודע לכך שהיה מדובר בזיוף. אני מקבלת את עמדת התובעת, כפי שהובאה מפיו של רונן, כי מדובר בזיוף. התלונות שהוגשו למשטרה ת/1 - ת/4 משכנעות. העובדה שהגירסה לגבי הפירצה עובתה עם הזמן, אינה עומדת לטעמי לתובעת לרועץ. במיוחד הואיל והגיוני, כי ההיקף המלא של הגניבה ו/או הזיוף וכן אופן הביצוע לא הובן על ידי התובעת מיידית אלא התברר לאיטו לאורך הזמן.   תיאור הגניבה והזיוף, כפי שהובא בפני מפיו של מר רונן, אכן מעורר את המחשבה כי היתה פה עבודה פנימית מצד גורם כלשהוא. עובדה, שהחתימות על השטר בשני המקרים גם למעלה וגם למטה דומות מאוד לחתימתו של מר רונן, באופן שיש בו כדי להטעות. עובדה, שהגנב האלמוני מצא בקלות רבה הן את טפסי השיקים והן את החותמת בתוך משרדו של מר רונן. עובדה, שהגנב האלמוני הצליח להתחבר באופן מתוחכם אותו תיאר מר רונן בעדותו למכשיר הטלפון של התובעת, ולקבל את שיחתו של פקיד הבנק ולאשר את השיק.   לא נטען במפורש כי מר רונן היה שותף באופן כלשהוא בניסיון לקבל מן הנתבע דבר במרמה או היה שותף לזיוף השיק. כל רמז שעלה בענין זה אני שוללת. שוכנעתי כי אכן היה מדובר בגניבה וזיוף של השיק, אם כי באופן מתוחכם המעיד על עבודה פנימית והיכרות עם מנהגה של התובעת.   הואיל וכך, עובדתית יש לקבוע כי מדובר בשיק שזויף באופן הרגיל שבו היתה התובעת מושכת שיקים. כאשר בוחנים את סבירות התנהגותו של הבנקאי, צריך לקחת בחשבון שהשיק היה תואם את פרטי התובעת והחתימה נחזתה כחתימתו של מר רונן, מנהל התובעת גם למעלה וגם למטה.   כמו כן צריך לקחת בחשבון שאומנם לא היתה אז מסגרת אשראי מתאימה, אולם נוהלו באותה עת שיחות על הגדלת מסגרת האשראי בחשבון, והיו רגליים לסברה של פקיד הבנק כי הנושא הוסדר בין מנהל התובעת לבין מנהל התובעת, מר עודד, לפי בקשתו של זה האחרון והתובעת מעוניינת בהגדלת מסגרת האשראי ובפירעון השיק.   פקיד הבנק מר דויטש ביצע את המחויב ממנו כאשר התקשר למשרדיה של התובעת ומן העבר השני קיבל את השיחה אדם שהציג עצמו כמר רונן והוא אישר את פירעון השיק. הטענה של התובעת כי פקיד הבנק היה צריך לנסות ולחקור את מר רונן המתחזה, על דרך של בקשת סיסמא אישית או שם אב וכו' אינה מקובלת עליי. לא אילו היו התנאים שנקבעו בין הצדדים למשיכת שיקים מן החשבון. הבנקאי הסביר אינו צריך לצפות, ששיק יזוייף באופן הזהה לחתימת מורשה החתימה וכי הגנב ישתלט על משרדיה של בעלת החשבון וינהל משם שיחות כאילו בשמה. זו תיאוריה היפה לסרטי מתח הוליוודיים ולא למציאות החיים בישראל.   כל זה, היה יכול להוליך למסקנה, כי הבנק פעל כבנקאי סביר כאשר כיבד את השיק המזויף, למרות שמדובר בתשלום סכום מזומן גדול מידיו של אלמוני הנושא את השם השכיח והנפוץ "משה כהן".   הדבר היחיד העומד לבנק הרועץ, הוא הנתון העובדתי שהזכרתי לעיל והוא כי מתנוססת חתימה ליד מחיקת ההגבלה "למוטב בלבד", אולם החתימה והחותמת לבדם אינם מספיקים למחיקת ההגבלה. יש צורך להוסיף שירבוט של מחיקה ושירבוט כאמור אינו קיים על גבי תורף השיק. כל פעולותיו של הבנק, השוואת החתימה ושיחת הטלפון למשרדי התובעת, אינן מספיקות לאור העובדה שמגבלת הסחרות בשיק לא בוטלה בפועל. נכון, מר דויטש העיד בצורה הגיונית כי כאשר יש חתימה עם חותמת ליד מגבלה ניתן לשער כי המגבלה בוטלה, אך אנו לא עוסקים בהשערות אלא בעובדות. עובדתית המגבלה לא בוטלה. זהו שיק שהיה צריך לשלם דרך חשבון ולא במזומן בקופה ולצורך כך זהותו של מקבל הכסף אינה רלוונטית. בין אם ניתן לזהותו לאחר מכן בדייקנות, ובין אם מדובר במתחזה בשם שכיח כמו משה כהן. גם זה, וגם זה לא היו זכאים לקבל תמורת השיק בקופה, הואיל ומגבלת הסחרות לא בוטלה בפועל.   כאשר אנו בוחנים את השאלה האם הבנק פעל כבנקאי סביר, יש לבחון גם את האופן שבו בדק את השיק מבחינת ביטול המגבלה. הבדיקה היתה יסודית, נבדקו החתימות ונבדק מצב החשבון על פי שיחה טלפונית. מה שלא נבדק ביסודיות מספקת הוא נושא ביטול מגבלת הסחרות ורק מטעם זה יש לקבל את התביעה.   הנתבע טען כי נושא אי ביטול מגבלת הסחרות , עלה רק בעת הדיון בישיבת ההוכחות היום, וזוהי הרחבת חזית לסרק. אינני מקבלת את הטענה. התביעה מבוססת על רשלנותו של הבנק שקיבל שיק שלא כדין. כיבוד שיק על דרך של תשלום בקופה, שעה שמגבלת סחרות המתנוססת עליו לא בוטלה כדבעי, נכלל במסגרת הרשלנות של הבנק, שיחוב עליה.   אשר על כן, אני מקבלת את התביעה.         סיכום:   התביעה מתקבלת.   אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את מלוא סכום התובענה בסך של 30,615 ₪ נכון למועד הגשתה 04.01.00. הנתבע ישא בתשלום האגרות א' ,ב' כערכן ביום הוצאתן. כן ישא הנתבע בשכ"ט עו"ד לתובעת בשיעור מינימלי בסך3,000 ₪ בצירוף מע"מ ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל. בקביעת סכום שכר הטירחה התחשבתי בכך שהבנק כמו התובעת נפל קורבן לנוכל מתוחכם ופעולותיו של הבנק נעשו בתום לב ובזהירות. טעותו היחידה היתה שלא דק פורתא במחיקת המגבלה. פסיקתא תוגש לחתימתי. חשבון בנקמשיכת כספים מחשבון בנקבנקזיוףשיקים