תא (ת"א) 42168/01 נזקי רכוש במשרד בשכירות 1. לפניי תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקי רכוש במשרדה ביום 10/2/00, משרד שנשכר מנתבעת מס' 1. התביעה הוגשה כנגד בעלת הבניין ומשכירת המשרד לתובעת, (נתבעת מס' 1), מבטחתה (נתבעת מס' 2) ומבטחתה של התובעת (נתבעת מס' 3). התובעת טענה כי נגרם נזק לציוד במשרדה עקב הצפת המשרד ממים שפרצו מצינור מים ישן שלא היה בשימוש לאחר התנתקות פקק ובשל פתיחת ברז ע"י אלמונים מחוץ למשרד וכן סבלה מנזקים עקיפים שונים בשל הצפת הציוד והשבתתה מעבודה.   2. נתבעות 1 ו- 2 כפרו באחריותן וחבותן לנזקי התובעת, לחילופין טענו לשיעור הנזק ובנוסף לביטוח כפל המחייב חלוקת הפיצוי עם נתבעת מס' 3.   3. נתבעת מס' 3 הכחישה טענות התובעת, כפרה בחבותה בטענה להעדר חיסוי ביטוחי, לחילופין טענה לשיעור הנזק.   4. יצוין כי נתבעות 1 ו- 2 שלחו לנתבעת מס' 3 הודעת צד ג' בה טענו לחיובה בשיעור הנזק כיחס שבין סכומי הביטוח בגין ביטוח כפל במושכר.   5. לאחר עיון בתיעוד שלפניי: כתבי טענות, תצהירים, חוות דעת ומוצגים, שמיעת תשובות העדים במהלך חקירתם ועיון בסיכומי בעלי הדין, החלטתי כדלקמן:   א. לדחות את טענות נתבעות 1-2 באשר למניעות התובעת מלהגיש תביעתה כנגדן בהסתמך על סעיף 17 להסכם שבין התובעת לנתבעת מס' 1. בסעיף הוטלה חובה על התובעת לרכישת ביטוח לנכס המושכר יחד עם פטור לנתבעת מס' 1 מתביעת שיבוב, אך ניסוחו של הסעיף מעורפל למדי ולא ברור ממנו באיזה ביטוח עסקינן, האם "ביטוח צד ג'" או שמא "ביטוח רכוש" הכולל בחובו נזקי פריצה, אש ומים, מה גם שההסכם בין השתיים אינו מאיין את תביעת התובעת כנגד נתבעת מס' 2 - מבטחתה של נתבעת מס' 1.   במצב דברים זה בו מצויה בהסכם תניה מעורפלת, הניתנת לפרושים שונים, מן הראוי לבחור את הפרוש המקל עם התובעת ומאפשר לה את זכותה להגיש תביעה לבית המשפט בגין נזקיה, על פני פרוש המאיין זכות יסוד זו - תוצאה קיצונית הדורשת הסכמה חדה, ברורה וחד משמעית, וכזאת כאמור לא מצאתי.   ב. לדחות את טענות נתבעת מס' 3 באשר לאי חבותה מכח סייג מחריג בפוליסה שמכרה לתובעת (סעיף 33 פרק 1 א' המחריג את החיסוי בגין "נזק שמקורו בהתבלות, קורוזיה או חלודה"). הנזק במקרה שלפניי מחוסה בסעיף 3 לפוליסה, בהיותו נזק מים שנבע "מהתבקעות צנרת" שיועדה "להעברת מים" (ראה ניסוח סעיף 3 בפוליסה נ/4). קבלת טענת הנתבעת המסתמכת על ההחרגה האמורה, מביאה לתוצאה אבסורדית המאיינת כללית את חבותה של נתבעת מס' 3 בגין נזקי מים והצפות, דבר בלתי סביר בעליל, שכן עולה כי החיסוי בגין נזקי מים, הינו סתמי וחסר ערך לנוכח ביטולו הגורף בסעיף משנה המתיימר רק להחריג החבות ולא לשללה לחלוטין. סביר כי ההחרגה המצוינת בסעיף 3.3.1 מתייחסת רק לנזק למתקני המים עצמם עקב קורוזיה והתבלות ולא לנזק לרכוש המבוטח עקב הצפת מים כנטען ע"י נתבעת 3. בנוסף, יצוין גם כי טענת נתבעת מס' 3 באשר לסיבת ההצפה עקב חלודה וקורוזיה לא הוכחה באופן המספיק לקביעה עובדתית ולא די באמירה סתמית של שמאי בחוות דעת כדי לבסס קביעה שכזו.    ג. מהתשתית שלפניי עולה כי התובעת הצליחה לבסס עילתה כנגד נתבעת מס' 1, כמו גם כנגד מבטחתה, שכן אין חולק כי הצפת משרדה של התובעת נגרמה בשל פתיחה מקרית או מכוונת של ברז מים שמוקם מחוץ למשרד, בתחום שבשליטת נתבעת מס' 1, ע"י מאן דהוא שגרמה להזרמת מים בצנרת ישנה שנפרצה והציפה את משרד התובעת. ארוע כזה אינו ארוע כה בלתי צפוי, כטענת נתבעת מס' 1, וכל בעל נכס צריך לקחתו בחשבון ולנקוט אמצעים פשוטים יחסית כדי למנוע הנזק בעטיו, אם ע"י חסימת המים לצנרת ישנה העלולה לדלוף, או חסימת הגישה לברז כזה ומניעת פתיחתו ע"י זרים. משהותירה נתבעת מס' 1 את הברז האמור, נתון לפתיחה קלה ע"י זרים - היא התרשלה וגרמה בכך לנזקי התובעת. לחילופין, התובעת הצליחה לבסס יסודות סעיף 41 לפקודת הנזיקין (הדבר מעיד בעדו), כך שהנטל להוכחת העדר רשלנות עבר אל כתפי נתבעת מס' 1 וזו לא הצליחה לשאת בו.   ד. לדחות את טענת נתבעת מס' 3 לחלוקת האחריות בינה לבין נתבעת מס' 2 בשל ביטוח כפל בהתייחס לסכום האמור להשתלם למבוטחתה לאחר ניכוי עקב ביטוח חסר. טענה בדבר ביטוח חסר יפה למישור היחסים בין מבטחת למבוטח אך אינה רלוונטית כלל לחלוקת חיוב בין מבטחות שונות בגין כפל ביטוח, חלוקה שאמורה להעשות עפ"י יחס סכומי הביטוח בפוליסה ולא עפ"י אחר, כטענת נתבעת מס' 3.   ה. לדחות את טענת נתבעת מס' 2 באשר לחלוקת התשלום בינה לבין נתבעת מס' 3 בגין כפל ביטוח עפ"י חלוקה שווה של הסכומים, בטענה לכך כי הפוליסה שהוציאה מחסה את כל הבניין ולא רק את משרדה של התובעת. כאמור לעיל יחס החלוקה בין מבטחות בגין כפל ביטוח צריך להעשות עפ"י סכומי הביטוח בפוליסה ואין מקום להפחתות שונות כטענת הנתבעת 2.   ו. לנוכח קביעותיי דלעיל, החלטתי לחייב את נתבעת מס' 1 לפצות את התובעת בגין הנזק שיוכח ואילו על נתבעות 2 ו- 3 לפצות את התובעת יחד עם נתבעת מס' 1, על פי יחס סכומי הביטוח בפוליסות (4,207,000 / 15,258 - ביחס של 1/276).   ז. היקף הנזק: בערבו של יום ולאחר בחינה קפדנית של התשתית הראייתית שלפניי, עולה כי התובעת כשלה כשל של ממש בהוכחת פריטים רבים בתביעתה. עדות יחידה ומגמתית של מנהל התובעת, אין בה די להוכחת נזקים, מה גם שעל פניהם הם נחזים כדמיוניים ותלושים מהקשר ראייתי בהעדר תיעוד או חוות דעת של שמאי. במקרה זה נבחן היקף הנזק ע"י שני שמאים מוסמכים מטעם נתבעים 2 ו- 3 כאשר חוות דעתו של השמאי מטעם נתבעת מס' 2 מקיפה ויסודית ובה בחן שמאי זה את מלוא טענותיה של התובעת והתייחס אליהן בחוות דעתו (ראה חוות דעתו של השמאי אלישע גפן עה/1). השמאי נחקר על חוות דעתו (ראה תשובותיו בעמודים 35-43) ובסופו של דבר קביעותיו והערכותיו לא קועקעו ולא נסתרו ע"י ראיות בעלות משקל ובוודאי לא ע"י מומחה אחר. לנוכח האמור, הנני מאמץ את חוות דעתו של השמאי מטעם נתבעת 2 וקובע את נזקי התובעת בגין ההצפה נשוא תביעה זו על פיו בסכום כולל של 32,458 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת (11.7.00) ועד התשלום בפועל.   6. סוף דבר ולנוכח קביעתי דלעיל, הנני מקבל את התביעה ומחייב את נתבעת מס' 1 לשלם לתובעת סכום של 32,458 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מיום 11/7/00, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 10% + מע"מ. הנני מחייב את נתבעות 2 ו- 3, יחד עם נתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסכום האמור עפ"י יחסי סכומי הביטוח בפוליסות באופן שנתבעת מס' 2תישא ב- 96.4% ממנו ואילו נתבעת 3 ב- 3.6% ממנו.נזקי מיםשכירותנזקי רכושהצפהביטוח הצפה