1. התביעה שבפניי הינה תביעה לשכר עבודה, שהתנהלה בדרך של דיון מהיר.   2. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת להחזר סכומים שנוכו משכרו בגין חודש 12.01 (לאחר תיקון כתב התביעה לפי החלטה מיום 21.10.02). בדיון שהתקיים בתיק התברר כי היו שני סכומים שונים אשר נוכו משכר התובע עבור חודש 12.01, סך של 1,470 ₪ בגין "הפחתת ימי עבודה" (היעדרויות לא מוצדקות) וסך של 2,492 ₪ שמופיע תחת "ניכוים שונים" ומשמעותו ניכוי עבור דלק אשר לטענת הנתבעת התובע צרך מתחנת דלק הקשורה לנתבעת ולא שילם עבורו. לאחר הגשת התביעה החזירה הנתבעת לתובע את הסך של 2,492 ₪, שמופיע בתלוש שכר תחת תיאור "ניכויים שונים" בתאריך 9.11.02, בסכומי קרן. התובע ביקש בגין עילה זו לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר כחוק. בנוסף, ביקש התובע לחייב את הנתבעת בהחזר הסכום שנוכה תחת תיאור "הפחתת ימי עבודה".   3. לגרסת הנתבעת, כפי שעולה מכתב הגנה שהוגש מטעמה, ממשכורתו של התובע קוזזו מספר ימי עבודה שבהם התובע נעדר במהלך חודש 10.01, מבלי להודיע כי מדובר בימי חופשה שהוא מבקש לנצל ובלי להגיש אישור מחלה. לכן, לטענת הנתבעת, מדובר בהיעדרות לא מוצדקת וכדין ניכתה משכרו של התובע. באשר לניכוי בגין דלק, שלאחר מכן הוחזר לתובע, טענה הנתבעת כי בהתאם לסיכום בין הצדדים, הותר לתובע לצרוך דלק מתחנת דלק הקשורה לנתבעת והוא התחייב לשלם את תמורת הדלק. למרות זאת, ולמרות התראות חוזרות ונשנות, התובע לא שילם את תמורת הדלק שצרך והנתבעת חויבה לשלם לתחנת דלק. לכן, טוענת הנתבעת כי מדובר במחלוקת של ממש ובתום לב ומבקשת שלא לחייב אותה בפיצויי הלנת שכר.   4. אלה העובדות הצריכות לענייננו:   א. התובע עובד אצל הנתבעת בתור קצין ביקור סדיר ("קב"ס").   ב. עבודת התובע מתבצעת, לפחות בחלקה, מחוץ למשרדי המועצה, ובמסגרת תפקידו איתור וטיפול של תלמידים הנושרים מערכת החינוך ולבקר בבתי הספר השונים השייכים לתחום שיפוטי של הנתבעת.   ג. התובע נוהג להדפיס כרטיס נוכחות תקופה ארוכה (לדברי התובע בחקירתו כ- 15-10 שנים).   ד. התקיימה ישיבת בירור בין מנהל מחלקת החינוך אצל הנתבעת- מר חנן חן- לבין התובע, בתאריך 29.8.01. הישיבה, שבה נכחו ראש המועצה, גזבר המועצה, מנהל כוח אדם, מר חן והתובע, נועדה לברר את טענת מנהל מחלקת החינוך כי התובע ניצל חופשה שנתית בחודש אוגוסט ללא רשות. באותה ישיבה סוכם, בין יתר הדברים, כי התובע ידפיס כרטיס נוכחות בתחילת העבודה ובסיומה, כאשר שעות העבודה הן מ- 8:00 עד 16:00.   ה. לטענת הנתבעת, התובע לא מילא לאחר התחייבויותיו בישיבה מתאריך 29.8.01 ועל כך, שלח מנהל מחלקת החינוך מכתבים אל התובע ואל ראש המועצה.   ו. משכר חודש 12.01 של התובע ניכתה הנתבעת שכר בגין שישה ימים, שבהם לטענת הנתבעת התובע נעדר ללא הצדקה בחודש 10.01. התאריכים שמופיעים על גבי דיווח נוכחות של הנתבעת כימי היעדרות הם: 11,17,18,23,29,30 לאוקטובר. לגבי אותם ימים מתמקדת המחלוקת בין הצדדים.   במהלך הדיון טען התובע כי יומיים שנוכו משכר חודש 12.01 נוכו גם בחודש 1.02. ב"כ הנתבעת קיבל רשות להגיב לטענה זו לאחר סיום הדיון וכך, הגיש הודעה מתאריך 13.12.02 על פיה שני ימי העבודה שנוכו בחודש ינואר 2002 היו עקב שני ימי של היעדרות במהלך חודש דצמבר 2001 ולא בחודש אוקטובר 2001. מיותר לציין כי עילת התביעה מתייחסת לחודש 12.01 ולכן, אין לדון במסגרת התיק הנוכחי בניכוי משכר התובע בחודש 1.02.   5. זכאותה של התובע לתשלום בגין הימים שנוכו:   הניכוי שנעשה משכר חודש 12.01 הוא בגין 6 ימים שבהם הנתבעת טוענת כי התובע לא היה זכאי לשכר עבודה בחודש 10.01 מאחר ולא עבד ולא היתה לו סיבת היעדרות מוצדקת אשר מחייבת לשלם לו שכר. התאריכים שלגביהם טוענת הנתבעת כי לא מגיע לתובע שכר הם: 11,17,18,23,29,30 לאוקטובר 2001.   בהתאם להלכה פסוקה: "שכר עבודה הוא התמורה בעד העבודה, והוא משתלם, עת יחידת זמן היא הבסיס לתשלום - בעד הזמן שבו העובד או העמיד עצמו לרשות העבודה, להוסיף פרקי זמן שבהם לא עבד ולא העמיד עצמו לרשות העבודה, אך על-פי חוק, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או נוהג, משתלם בעדם השכר". (דב"ע לג/ 3-1 מדינת ישראל נ' ניסים בריוטי פד"ע 528).   לכן, יש לבדוק על פי חומר הראיות שבתיק האם הוכח כי התובע עבד באותם ימים או שהוא זכאי לשכר בשל עילה אחרת ואם לא כן, אין לחייב את הנתבעת בתשלום.   התובע העיד בדיון ומטעם הנתבעת העיד מר חיים מלכה, גזבר המועצה. לפי העדויות, אין חולק כי החל מהישיבה שהתקיימה בתאריך 29.8.01 התובע נדרש להדפיס כרטיס נוכחות במשרדי הנתבעת בתחילת עבודה ובסיומה. אולם, גם לפי גרסת התובע ולפי עדותו של מר מלכה, קיימת אפשרות, אם העובד לא הדפיס כרטיס נוכחות, להגיש דוח השלמה שמאושר ע"י הממונה הישיר ומנהל כוח אדם ומועבר לגזברות. התובע הגיש דו"ח עבודה חודשי לקב"ס לחודש אוקטובר 2001 (ת/1), אשר לדברי מר מלכה הוא אותו דו"ח השלמה שהוא דיבר עליו (ראה ע.7 ש.2 לפרוטוקול). התובע דיווח על תאריכים 17,18 ו-25 כימי עבודה, ועל תאריכים 23 ו- 30 כימי עיון. על גבי הדוח, שחתום לכאורה ע"י מנהל מחלקת החינוך אצל הנתבעת, מופיע על יד התאריכים 18 ו-25 "לא אושר". באשר לתאריך 11.10 התובע לא ידע להסביר בחקירתו בדיון האם עבד או נעדר והוא אינו מופיע על גבי ת/1.   לפי עדותו של מר מלכה, הנתבעת ראתה כהיעדרויות ללא הצדקה כל התאריכים שמופיעים בדו"ח נוכחות נ/1. מר חן, מנהל מחלקת החינוך וממונה על התובע, אשר תחום לכאורה על ת/1, לא הוזמן להעיד. התובע הצהיר על עבודתו והשתתפות בימי עיון בתאריכים המופיעים על גבי ת/1. הטופס ת/1 הוא אותו דו"ח השלמה שלפי עדותו של גזבר הנתבעת נדרש העובד למלא כדיווח על ימי העבודה כאשר לא הודפס כרטיס נוכחות.   אני בדעה כי ת/1 הוא מסמך אמין, חתום ע"י מנהל מחלקת החינוך, שהיה בעל סמכות לאשר ימי העבודה כאשר לא הודפס כרטיס נוכחות כפי שנדרש באופן כללי. מר מלכה העיד כי קיים נוהל מיוחד וטפסים מיוחדים לאישור השתתפות בימי עיון. אולם, מסמכים אלה לא הוגשו לבית הדין ולכן, אני מקבלת את גרסת התובע על כך כי מנהל מחלקת החינוך היה רשאי לאשר או לא לאשר השתתפות העובד בימי עיון, על פי שיקול דעתו. התובע הגיש דו"ח עבודה נוסף, ת/2 שבו כל הימים של חודש 10/01 (למעט חופשת סוכות) מופיעים כימי עבודה. אולם, אני סבורה, בהתאם לעדויות ששמעתי, כי דו"ח זה הוא לצורך קבלת השתתפות בתשלום שכר ממשרד החינוך ואינו משקף את ימי העבודה בפועל של התובע.   התובע זכאי לקבל שכר בגין הימים שאושרו בדו"ח ת/1 כימי עבודה ויום עיון - ולא בגין הימים שלא אושרו בו. התובע היה יכול להוכיח את זכאותו לשכר עבודה על אף העדר אישור מטעם מנהל מחלקת החינוך אם היה מצליח להוכיח כי הממונה פעל בחוסר סבירות עת סירב לאשר את יום העבודה- יום עיון.   הנטל הראיתי בנקודה זו הוטל על התובע כאשר הממונה, שכפי שנאמר, לא הוזמן להעיד. על כן, לא הוכיח התובע כי הוא זכאי לשכר עבודה בגין הימים שלא אושרו.   בשל כך, אני סבורה כי התובע הצליח להוכיח את זכאותו לשכר עבודה בגין שלושה מתוך הימים שנוכו משכרו: תאריכים 17,23,30 לאוקטובר 2001. על כן, על הנתבעת להחזיר לתובע סך של 735 ₪ מתוך הסכום שנוכה.   6. תביעה לפיצויי הלנת שכר:   התובע ביקש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר בהתאם לסעיף 17 לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958. על פי סעיף 18 לחוק הגנת השכר, בית הדין רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב שיש בהם ממש לדעת בית הדין.   לגבי הסכום שחייבתי לשלם לתובע, מדובר בימים שהתובע לא הדפיס כרטיס נוכחות, למרות דרישת הנתבעת, במסגרת הפררוגטיבה הניהולית, אך הוגש דו"ח השלמה שמזכה אותו בשכר. לגבי סכום זה, אני סבורה כי הניכוי משכר התובע נבע ממחלוקת אמיתית לגבי זכאותו לשכר ועל כן, יש להפחית את פיצויי הלנת שכר עד לשיעור של הפרשי הצמדה וריבית כחוק.   באשר לסכומים שנוכו תחת תיאור "ניכויים שונים", ושלפי גרסת הנתבעת הם עבור דלק שהתובע רכש מבלי לשלם, ועל כן הוא חייב לנתבעת, סכומים אלה הוחזרו לתובע בתאריך 9.11.02, במהלך ההליכים בתיק. הנתבעת טענה כי סברה בתום לב כי היא זכאית לנכות משכר התובע בגין הסכומים הנ"ל. אולם, היא לא הביאה כל ראיה שהיא לגבי קיום החוב, שהתובע הכחיש. לכן, לגבי סכומים אלה, אני קובעת כי יש להפחית את פיצויי הלנת שכר אך לא לבטלם. על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי הלנת שכר על הסכום הנ"ל שיחושב בשיעור של 3% מהשכר לחודש (או חלק יחסי).   7. לסיכום:   לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן:   א. סך של 735 ₪ בגין שכר עבודה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 1.1.02 ועד ליום התשלום המלא בפועל.   ב. סך של 770 ₪ בגין פיצויי הלנת שכר על הסכום שנוכה והוחזר ע"י הנתבעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך 9.11.02 ועד ליום התשלום המלא בפועל.   בהתאם לתוצאות המשפט, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 200 ₪ בגין הוצאות משפט.   9. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מתאריך המצאת פסק הדין.משכורתניכויים ממשכורת