קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי מע''מ עוסק הרשום ברשות הפלסטינית: ערעור, לפי סעיף 83 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1976 (להלן: "החוק"), על החלטתו של המשיב לדחות השגתה של המערער על שומת תשומות לשנת 96'. הפרש תשומות שהעלה את השומה הנ"ל מקורו בניכוי מס תשומות על חשבוניות מס שהוציאו עוסקים ברשות הפלסטינית, הכוללות ככל הנראה את הפרטים הנדרשים לכך לפי תקנות מס ערך מוסף (קביעת פרטים שיש לכלול בחשבוניות מס שהוציא עוסק תושב אזור או שטחי עזה ויריחו או שהוצאה לו), תשנ"ו- 1996), אך בלא שהמערער הגישה (במועדיהם ובדואר רשום) למשיב דו"חות כנדרש על רכישת נכסים או קבלת שירותים מעוסקים הרשומים בידי הרשות הפלסטינית (צו מס ערך מוסף (דרישת דו"חות נוספים), תשנ"ו- 1996). טענת המערערת היא, כי את החובות השתיים הטיל המשיב בתחקות משנה שפרסם באיחור רב, האחת ב- 29.2.96 והאחרת ב- 21.3.96, והחיל אותן למפרע מום 1.1.95 פרסום והחלה אלה, ממשיכה הטענה, פגעו בזכותה הקניינית לנכות מן המס שבו היא חייבת את מס התשומות הכלול בחשבוניות שהוציאו לה עוסקים אלה. אין ממש בערעור זה. הטעם לכך, כולו, מצוי בחוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה), תשנ"ה- 1994, פרק ד, ובחוק יישום ההסכם בדבר העברה מכינה של סמכויות לרשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה והוראות שונות), תשנ"ה- 1995, פרק ג. מיום תחילתו של הראשון (28.12.94) ולעניין ניכוי כאמור שוב אין דין אחד למס תשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לפי חוק תשל"ו ולמס הכלול בחשבונית מס שהוצאה בידי עוסק הרשום בידי הרשות הפלסטינית: הראשון מותר בניכוי כבעבר; האחרון - לא עוד, אלא בשני תנאים: כי חשבונית מס שבה נכלל כולל פרטים שקבע המשיב; וכי המנכה הגיש דו"ח נוסף. מאותו מועד, שוב אין הזכות "להמשיך" ולנכות את המס הכלול בחשבונית מס שהוציא עוסק הרשום בידי הרשות הפלסטינית עולה על הזכות לנכות את המס הכלול בחשבונית מס שהוציא עוסק הרשום בטריטוריה שלישית, על הזכות לנכות את המס הכלול בחשבונית מס שהוציא עוסק שאינו רשום בטריטוריה כל שהיא או על הזכות להשיג על ההתפתחות המדינית שברגע התיקונים בחוק תשל"ו. מבחינה משפטית וכל עוד לא נתמלאו שני התנאים הנ"ל, הזכות האחרונה עברה מן העולה ביום תחילתו של התיקון. מבחינה משפטית, לא חובות היטל המשיב בתחיקות משנה שפרסם בחדשים פברואר ומרס 96' אלא זכויות הקונה, זכות שלולא מעשי ידיו אלה לא קמה למבקש לנכות מן המס שבו הוא חייב את המס הכלול בחשבונית מס שהוצאה בידי עוסק הרשום בידי הרשות הפלסטינית. תחולתם למפרע של התקנות ושל הצו, אין לה אפוא ולא כלום עם הטלת חובה למפרע אלא כל כולה הטבה למפרע: אילולא הוחלו למפרע, היתה התוצאה כי מס ששילמה המערערת בפרק הזמן 1.1.95- 21.3.96 אינו מותר כלל בניכוי מן המס שבו היא חייבת. אכן, כדי שבפרק הזמן הזה יקדים עוסק וינהג בהתאם לדבר חקיקה שטרם פורסם וכך (רק כך) יקים לעצמו את הזכות לנכות מן המס שבו הוא חייב את המס הכלול בחשבוניתש הוצאה בידי עוסק הרשום בידי הרשות הפלסטינית - כי כדי שכך יפעל, עליו להקדים ולדעת על קיומה של הדרך הזאת. מסתבר, כי בסוף שנת 94' ובתחילת שנת 95' הקדים המשיב ויצא במסע פרסום נרחב - בעיתונות (הכתובת והאלקטרונית), בחוברות הסברה ובהודעות אישיות שצורפו לפנקסי הדיווח התקופתי - על אודות חשבונית המס המיוחדות ועל אודות הדו"ח הנוסף גם יחד. הלכה למעשה נהגה המערערת בהתאם לפרסומים אלה: כך לגבי החשבוניות המיוחדות; כך לגבי הדו"ח הנוסף, דו"ח שהגישה בחודש מרס 96' לגבי שנת 95' כולה. די בכך כדי מסקנה, כי המערערת ידעה על הדרך לכל המאוחר בחודש מרס 96'. נותרה שאלה בעובדה, מתי וכיצד הגישה המערערת דו"חות נוספים ביחס לחדשים ינואר- מאי 96'. את הדו"חות הנוספים לחדשים ינואר- מרס אותה שנה היה עליה להגיש עד 15.4.96, ואת אלה שלחדשים אפריל- מאי - תוך 15 ימים מתום תקופתו של כל דו"ח, הכל בדואר רשום. לטענתה עשתה כן, בחבילה אחת (ממילא לא במועדיהם) ובדואר רגיל.ה משיב מצא כי החמישה לא נתקבלו בידיו אלא ב- 30.12.96. נטל הראיה הוא על המערערת, והיא לא עמדה בו. הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד יום התשלום בפועל. מיסיםניכוי מע"ממע"מ (מס ערך מוסף)פלסטינים