קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סדקים במשטח גרנוליט: 1. זהו "סיבוב שני" של דיון שהחל במרץ 1999 עת הגישו התובעים תביעתם לתשלום סך 16,300.- ש"ח. על פי הנטען בכתב התביעה התקשרו התובעים עם הנתבע - קבלן המתמחה בבניית "משטחי גרנוליט" - בהסכם לביצוע עבודות שביל בטון, מרפסת עם מעקה ומשטח חניה, הכל בציפוי גרנוליט. התובעים שילמו לנתבע בתמורה לעבודה, ועל פי קצב ההתקדמות סכום כולל של 19,000.- ש"ח. זמן קצר לאחר השלמת העבודה החלו להופיע סדקים, בעיקר במרפסת (מעקה וריצוף), וכן בשבילים שמסביב לבית. למרות פניות חוזרות אל הנתבע, לא תיקן את הפגמים. 2. בכתב ההגנה לא הכחיש הנתבע את עצם ההתקשרות אך טען כי מומחיותו שלו היא בביצוע משטחי בטון וגרנוליט בלבד. חרף ידיעתם עובדה זאת ובשל רצונם לחסוך בהוצאות הטילו התובעים עליו גם ביצוע הגבהת מרפסת קיימת בכ70- ס"מ. גם במהלך העבודה כפו עליו התובעים שיטת בניה אשר לא נראתה לו. הנתבע טען, כבר במהלך ביצוע העבודה, כי יש צורך לבסס את המרפסת שהיא רחבת ידיים על בסיס איתן של ברזל ויציקת בטון ואילו המהנדס אשר ייעץ לתובעים קבע שדי בערבוב מילוי חול עם מלט ועל זה ריצוף. הנתבע הדגיש כי לדעתו פתרון זה לא יחזיק מעמד, אך התובעים עמדו על כך שיבצע את העבודה בדרך זו. 3. הדיון התקיים בפני לראשונה, ב10/06/99- ובמהלכו הגיעו הצדדים להסכמה על פיה קיבל על עצמו הנתבע תיקון העבודות על פי תכנית של בעל מקצוע. לאחר זאת חזרו התובעים ופנו לבית המשפט ב17/08/99- בטענה שהנתבע אינו מבצע את אשר קיבל על עצמו ושוב ב16/09/99- בטענה שהחל אמנם לעבוד אך לא עשה זאת בדרך הראויה ועל פי תכניות המהנדס. נראה איפוא כי "חזרנו לנקודת ההתחלה" ואין מנוס מהכרעה במחלוקת. על כן זימנתי את הצדדים לדיון נוסף שהתקיים ב24/10/99-. 4. בדיון חזר הנתבע על גירסתו שמקור כל התקלות ברצונם של התובעים לחסוך עבודת תכנון ראויה והשקעה בחומרי בניה מתאימים. הנתבע הלין על כך שעתה מבקשים התובעים ממנו כי יהרוס את כל אשר נבנה וייבנה הכל מחדש, הפעם על פי תכנית מהנדס. בניה שעלותה גבוהה בהרבה מכל אשר קיבל על כל העבודה גם יחד - וכך נדרש הוא לשלם מחיר מחדלם של התובעים בלהיטותם לחסוך בהוצאות. שני הצדדים הציגו בפני צילומים, מהם עולה כי הנתבע אכן ביצע עבודות תיקון הן במעקה המרפסת והן בריצוף מחדש של חלק ניכר מהמרפסת, יחד עם זאת, עדיין מצויים סדקים שונים בחלק מהעבודות שביצע, כולל עבודות גרנוליט שאינן קשורות באותה מרפסת. 5. לאחר שחזרתי ועיינתי בכל החומר שבפני לרבות טענות הצדדים בכתב ובעל פה והתמונות אשר הוצגו לי, סבור אני כי שורש הרע אכן בראשית הדרך, בהתקשרות לא רצינית ולא אחראית, שלא נעשתה בכתב בלא שהוגדרו כהלכה המטלות המוטלות על הנתבע, שלא לוותה בתכניות מפורטות ומפרט כמויות, בלא קביעת דרכי בקורת, פיקוח הנדסי וכל כיוצ"ב תנאים אלמנטריים הנדרשים בחוזה לביצוע עבודת בניה קבלנית, אף שמדובר בעבודת בניה הכרוכה ככל הנראה בקשיים טכניים. תכניות עבודה הוכנו רק בשלב מאוחר, לאחר שכבר הסתיימה העבודה, לצורך תיקונה. את עיקר האחריות לתקלות ופגמים שנגרמו בשל מצב דברים זה יש להטיל על התובעים. לא ניתן, לדעתי, לחסוך בשלבי התכנון, ההתקשרות והבניה ולהטיל אחר כך את כל תוצאות הפגמים שנגרמו על ידי כך על הקבלן המבצע. יחד עם זאת, אין לנקות גם את הנתבע מאחריות, בראש ובראשונה בשל שלקח על עצמו לבצע עבודה שעל פי הודאתו שלו עצמו איננה בתחום מומחיותו וכן משמתברר כי גם בעבודת הגרנוליט (מומחיותו המוצהרת) קיימים פגמים. סבור אני שיש לבטא את תרומת שני הצדדים לתוצאה בחלוקת האחריות ביניהם ולאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות אני מחלק את האחריות בשיעור 60% על התובעים ו40%- על הנתבע. 6. אין עוד מקום לאפשר לנתבע לתקן הליקויים, שכן דרך פתרון זו מוצתה ויש לאפשר לתובעים לתקן בעצמם את הטעון תיקון - ולפצותם בכסף. אלא שהתובעים לא העידו בעל מקצוע ולא הגישו חוות דעת מומחה על פיה יכול אני לאמוד את עלות תיקון הליקויים. בנסיבות אלו לא נותר לי אלא לאמוד את עלות התיקונים על פי שיקול דעתי ונסיוני ובשים לב לערך הכולל של העיסקה. 7. בהתאם לכך אני אומד את עלות תיקון הליקויים (תיקון - לא בניה מחדש !) בסך 8,000.- ש"ח; על כן, עפ"י חלוקת האחריות שנקבעה לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך 3,200.- ש"ח (40% מהעלות). בנסיבות העניין איני מוצא מקום לחיוב בהוצאות. 8. לאחר שהסתיימה כתיבת פסק דין זה הגיעני מסמך נוסף אשר הוגש ע"י התובעים, נושא כותרת "עדות ביצוע "שיפוץ" מרפסת של משפ' גטרר", חתום ע"י מי שמציג עצמו כ"קבלן שיפוצים" וכולל אומדן עלות "בניה מחדש" של המרפסת (תוך פירוט כל שלבי הבניה - תמורת 7,500.- $ [ = כ31,000.- ש"ח !]. לא זו בלבד שהגשת מסמך לתיק בית המשפט בשלב זה, לאחר שהסתים הדיון, ובלא שניתנת לנתבע אפשרות להגיב - פסולה מעיקרא, אלא שתוכנו מאשש ומאשר את מסקנתי דלעיל ואף מחמיר את התמונה: שאם נכונה הערכה זו כי אז מלמדת היא שהתובעים אכן ביקשו מהנתבע ביצוע עבודה בסטנדרטים נמוכים ביותר, שכזכור התמורה המוסכמת לעבודת הנתבע כולה (שהמרפסת רק חלק ממנה !) היתה 19,000.- ש"ח - כ60%- מעלות בניית המרפסת לפי המסמך האמור ! דרישת התובעים כיום מהנתבע לבנות מחדש מרפסת בסטנדרט גבוה, בטענת "תיקון ליקויים" איננה סבירה ובודאי איננה מתיישבת עם תנאי "החוזה" שבין הצדדים. ריצוף